מדוע אסרה התורה משכב זכר? | הלכה

ואם נדע את הסיבה אולי נוכל למצוא פתח להיתר * הרב יובל שרלו נשאל ועונה

הרב שרלו
הרב שרלו

השאלה:

שלום הרב!
אני מעוניין להתייעץ איתך לגבי גישת התורה להומואים.

שאלתי את השאלה מדוע התורה אסרה משכב זכור.

במו"נ חלק שלישי פרק לג כותב הרמב"ם: "ועוד מכלל מטרות התורה השלמה עזיבת התאוות…וצמצומן עד כמה שאפשר…וכבר ידעת כי רוב להיטות ההמון והתפקרותם אינה אלא בזלילה ובמאכל ובתשמיש…כוונתי בכך הזנחת התשמיש וההתרחקות ממנו ומיעוטו ככל האפשר…".

לפי דברים אלו אולי אפשר לומר שמטרת האיסור הוא לצמצם לנו, הסטרייטים, את האופציות למימוש התאווה שלנו ובכך לחנכנו להיות פחות תאוותנים. כלומר, שנבין שלא כל מה שאנו רוצים לשכב איתו הוא הפקר לתאוותינו.

כאן עלתה לי השאלה: אבל מה עם אלא שנולדו עם משיכה אך ורק לגברים? הרי הם יעסקו בתשמיש כמו כל סטרייט! אין אצלו יותר או פחות תאווה.

במו"נ חלק שלישי פרק לד כותב הרמב"ם: "…אין התורה מביטה על הבודד ולא יהיה הציווי כפי הדבר המועט, אלא כל מה שרצוי להשיגו, השקפה או מדה או מעשה מועיל (צמצום התאוות?), אין מביטים בו אלא לדברים שהם הרוב, ואין שמים לב לדבר מועט האירוע, ולא לנזק שיהיה ליחיד מבני אדם בגלל אותה גזירה…מתחייב מהן נזקים אישיים וכו'…".

מהנאמר כאן העזתי לחשוב שאולי מבחינה סובייקטיבית אין כל פגם מוסרי במשכב זכור, נהפוך הוא – המעשה הוא טוב כמו בין כל בני זוג במערכת יחסים. אלא שהאיסור נוגע לכלל, להמון העם שהם סטרייטים ואילו אלה שנולדו עם משיכה רק לגברים הם היחידים, שמחייב שיהיה להם נזק לטובת הכלל. התורה לא יכלה לכתוב "אם אתה נמשך אך ורק לגברים – מותר לך להיות איתם ולהקים איתם משפחה למופת וכו…" כי הפתח הזה היה מערער את כל המערכת.

באגרות הראי"ה א' עמוד רכד כתובים דברים מאד דומים לדברי הרמב"ם. סיכומם: לפעמים זכותו הפרטית של מישהו תיפגע למרות שיש בעיה מוסרית בכך, בגלל הצורך לקבוע מציאות משפטית כללית שהיא עצמה המעשה היותר מוסרי.

האם אתה חושב שבין היתר התכוונו הרמב"ם והרב קוק לבעלי נטיות הפוכות בדבריהם? אולי בהתאם למציאות של ימינו אפשר לפרש את דבריהם כפי שפירשתי? מהי לדעתך מטרת איסור משכב זכור?

תודה רבה!

התשובה:

שלום וברכה

הנושא בו אדם דן הוא רגיש ועדין ומורכב. מדובר בו גם ביסודות התורה, גם בבני אדם במובן הכי אנושי של המילה, ובעוד עניינים רבים ומגוונים. הוא ראוי לכתיבה ארוכה, ומה שאני כותב הוא ראשי פרקים בלבד, ואם תרצה להרחיב בדבר מה – אתה מוזמן.

אין לנו כל מושג מפני מה אסרה התורה את משכב הזכר. התורה כתבה שהדבר אסור, ולא נמקה מפני מה. בשל כך, בראש ובראשונה אנו מקיימים את מצוות התורה. ובד בבד אנו מנסים להבין ולרדת לעמקי סודותיה. אולם כל הניסיונות שלנו לבאר את איסורי התורה אינם יוצאים מגדר השערה – יש השערות טובות יותר, ויש פחות, אולם בכל מקרה מדובר בהשערה.

ממילא תבין כי הניסיון לפסוק הלכה לשנות את התורה לאור נימוקים שאנחנו חושבים שהם הנימוקים הנכונים – הוא ניסיון שאין לו מקום.

משכב זכר לא נאסר בשל העובדה שהוא לא מוסרי. הוא נאסר בשל העובדה שהתורה אסרה אותו. ההצעה שלך כי הדברים לא אסורים למי שאין לו אפשרות אחרת, ובכל זאת התורה לא כתבה את הדבר בצורה זו – היא הצעה תיאורטית שכדי לטעון אותה צריך בסיס בפסוק, בדרשת חכמים, במהלך פסיקת ההלכה לאורך הדורות וכדו'. העובדה שיש רעיון תיאורטי כלשהו אינו הופך את הרעיון הזה לנכון, ובוודאי שלא להלכה פסוקה. כך לא פוסקים הלכה במסורת ישראל.

אני בספק גדול האם הרמב"ם והרב קוק התכוונו להומוסקסואלים, וזאת משתי סיבות. ראשית, במישור העקרוני, אף לא אחד מהם התכוון שבשל העובדה שהתורה כותבת את דבריה "על דרך הרוב" יש מקום המתיר לפרטים שלא ללכת בעקבותיה. להפך, עצם העובדה שהתורה כתבה את הדברים בצורה גורפת, על אף העובדה שאפשר שהדבר לא מתאים לפרטים מסוימים (לדבריהם\) מלמדת שהתורה מחייבת גם את הפרטים ללכת בעקבות הכלל. שנית, אני מניח שהן הרמב"ם והן הרב קוק היו מציינים כי לא כך פוסקים הלכה, אלא בשיקולים ובנימוקים הלכתיים.

כל טוב

(מורשת, ג' במרחשוון תשע"ה, 27 באוקטובר 2014)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.