המסע אל הגבריות – חלק ב | משכני אחריך

אנחנו מגדירים את עצמנו הרבה פעמים על פי מה שיש לנו, מה שאנחנו עושים או רוצים. אבל הדבר הזה שנקרא "אני" חורג מכל אלו. אריה שואף לגלות את ה"אני" הפנימי שלו כדי שלא ישנה רק את מה שהוא עושה, למרות שזה משפיע ויכול לחולל שינוי מסוים, אלא שהוא יפעל מתוך מודעות ובחירה * המשך המסקנות של אריה מהסדנה "המסע לגילוי עצמי"

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

משכני אחריך

דיברתי על כך שאנחנו משתנים כל הזמן, לפעמים זה טוב ולפעמים פחות.

אך עד כמה אני יכול לקחת אחריות על השינוי שאני עובר, ואיזה חלק לא ממש תלוי בי?

הסדנה "המסע לגילוי עצמי" שבה השתתפתי עסקה הרבה ב"אני", מהו, איך אני מגדיר אותו, והעמידה אותי מול השאלה מי אני.

אנחנו מגדירים את עצמנו הרבה פעמים על פי מה שיש לנו, מה שאנחנו עושים או רוצים. אבל הדבר הזה שנקרא "אני" חורג מכל אלו. מה שיש לנו, מה שאנחנו עושים או רוצים הם המימוש של "האני", הביטוי שלי שאני מציג בפני העולם, אבל הוא לא ה"אני" עצמו.

השאיפה היא לא שאשנה רק את מה שאני עושה, למרות שזה משפיע ויכול לחולל שינוי מסוים, אלא שאעשה את הדברים מתוך מודעות ובחירה.

הדוגמה שהבאתי ברשומה הקודמת היא שאם אני רעב יש שתי אפשרויות: לאכול מה שיש או לבחור מה אני רוצה להכין ואז רק לאכול. הרעב יישאר בכל מקרה, עד אחרי האוכל, זה משהו שאני לא יכול לשנות, אבל את הביטוי של הרעב אני יכול לנתב. אם נרחיב את הדוגמה – כשאני רעב, לפעמים זה גורם לי להיות עצבני. אפשר לנסות לשנות את זה, אבל זאת המציאות. אז אני יודע שכאשר אני רעב כדאי להתרחק מאנשים שעלולים לעלות לי על העצבים ושלא להיכנס לוויכוחים, כי ויכוח קטן עלול להיגמר בריב, סתם בגלל שאני רעב.

איך שאני מתנהג כשאני רעב לא בהכרח מעיד על מי שאני. יכול להיות שאני לא שם לב לכך שזה משפיע עליי באופן כזה, והסדנה נועדה כדי לתת כלים בעזרתם אני יכול לשים לב שיש גורמים שמשפיעים עליי שהם לא בהכרח אני, גם אם הם חלק ממני, בכל מיני מצבים בהם אני מגיב בצורה אוטומטית.

האופן שבו אני מביא לידי ביטוי את האני לא מתחלק למה שנחשב ל"אני" ומה לא נחשב ל"אני", אלא לדברים שאני עושה מתוך מודעות לרצון שלי, ולדברים שאני עושה כי ככה.

ממילא השאלה "האם אני עושה דברים שלא מתאימים לי אולי, במטרה להשתנות?", לא עולה בכלל. כי השלב הראשון הוא לא ליצור שינוי או אלטרנטיבה למה שאני עושה עכשיו, אלא פשוט לשים לב למה שאני עושה, ולנסות להתחקות אחרי מה שמניע אותי לעשות אותם.

אם נחזור לדוגמה שלנו, אני לא כועס בגלל שזה האופי שלי, אלא פשוט בגלל שאני רעב. אז אני אומר לעצמי: "אריה, שים לב! אתה רעב", זה כל הסיפור. מה אני עושה או לא עושה עם זה, זאת שאלה אחרת לגמרי.

בסופו של דבר יש אבל. אני צריך לאכול. איך אפשר שלא לאכול? אם אין אפשרות לאכול משהו אחר, אז צריך לאכול מה שיש.

אז מה עושים במצב שלי? זוגיות היא בלתי אפשרית? איך אפשר להיות בזוגיות לא עם אישה ולא עם גבר?

על כך בפעם הבאה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.