המסע אל הגבריות – חלק ג | משכני אחריך

אריה בין לבין. והוא מבולבל. והוא אינו יודע מה עליו לעשות

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

משכני אחריך

אם אני מחליט ללכת על תהליך של שינוי, או לפחות לנסות לשנות את המשיכה במידה מסוימת, איך אני עושה את זה?

ב"עצת נפש" כארגון, מדריכים ללכת לטיפול המרה המבוסס על השיטה הרפראטיבית, שמבוססת על הפסיכואנליזה של פרויד בניתוח הגורמים להומוסקסואליות, ועל גישה אמונית שניתן לשנות בהווה מאפיינים רגשיים ונפשיים שהושפעו מהילדות והתגבשו במהלך גיל ההתבגרות.

אציין כי בסדנה החדשה מדגישים יותר את הבירור האישי שלי עם עצמי, מי אני, מה גורם לי להימשך לגברים, או לחילופין מה אני מחפש דווקא אצל בנים שאני לא יכול למצוא בבנות, ולפתוח כיוון חשיבה פתוח במידה מסוימת. זאת בניגוד לסדנה שהייתה תרגום של people can change, ובה הודגש החוסר בגבריות – נושא שיכול להיות שזאת הבעיה של מספר מצומצם של אנשים, אבל הגיעו למסקנה הנכונה שאי אפשר לתת פתרון אחיד למספר רב של בעיות. כיום בסדנה מדגישים שיש סוגים שונים של גבריות, ולא רק מצ'ואיסטיות, וממילא הומוסקסואליות היא לא בעיה של מגדר.

בשיטה הרפראטיבית ישנו דגש של הרגשת חוסר בשייכות לחברה הגברית, ולכך בסדנה ישנה התייחסות הקשורה לזהות ואחד ממרכיביה הוא ההשתייכות, ובאופן פרטני עוד יותר ההשתייכות המגדרית.

אני יכול להוסיף שיכול להיות שזה נכון עוד יותר בחברה הדתית, כפי שכתבתי כבר על ההפרדה המגדרית המבססת את המשיכה לבנות המין השני – על זה שהנער לא מכיר משהו אחר, ממילא שם נרדף למשיכה הוא סקרנות.

ליצור סקרנות לכאורה זה לא פתרון לטווח ארוך, אלא רק לצורך השלב הראשון של ההיכרות, כי לאחר מכן הסקרנות מתחלפת במשהו אחר שאפשר לקרוא לו אינטימיות. דבר הנדרש בכל מערך זוגית, מינית או חברית.

בכל אופן אחד העקרונות המרכזיים שנובע מהתפיסה הזו היא שאין גם וגם, אלא רק או או. כלומר, כל עוד לא טיפלתי במשיכה לגברים, לא תהיה לי משיכה לנשים. מה שמשאיר את המטופל, אותי בעצם, בתחום אפור, כשאני נמצא במעבר בין לבין אמורה להיות תקופה של בלבול.

לפי הגישה הזו אין תשובה לשאלה מתי אפשר להתחיל לצאת עם בנות. אבל יש תשובה מתי לא, וזה כל עוד קיימת משיכה לבנים. ומה יעשה מי שתקוע תקופה ארוכה בשלב הזה של בין לבין? מישהו כמוני?

המשך יבוא ברשומה הבאה.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הניסיון של הנצרות להפוך את הפסיכואנליזה של פרויד לסדנא של ממש ל״טיפול״ בהומוסקסואליות ממש מגחיכה את התיאוריה שלו. שלכתחילה היה בה טעם כלשהו. מבוססת על סטריאוטיפים ובלבול עצום במושגים. למה ש״תחושת גבריות״או ״שייכות למין הגברי״ זה מה שיהפוך אותי לסטרייט/הומו? וכי אין הומואים גבריים? נראה לי שדווקא המחשבה שזה גורם להומוסקסואליות גורם לאנשים לנסות להדחיק את ״הזהות הנשית שלהם״ ככה שהיא מתפתחת. ובכלל מזה גבריות/נשיות? סתם עניין תרבותי ולא יותר מזה. היה לפני כמה זמן בידיעות אחרונות כתבה על איזשהו כפר בהודו שבו הנשים הן בעלות הרכוש וכדומה – פטריארכליות רק הפוך. ולנשים/בנות היו התכונות שאנו מייחסים כגבריות ולבנים כנשיות. זה לדעתי מוכיח שכל עניין הנשיות/גבריותית הינו עניין של תרבות ולא יותר מזה.
    ובכלל 2 הפסקאות האחרונות שוללות ביסקסואליות..

    כשכתבתי לך להיות כנה עם עצמך בהתחלה התכוונתי בתוך זה גם לביקורתי. שהתקווה לשינוי לא תיתן לך לתת להם לשטוף לך את המוח בדברים חסרי היגיון. האם בקריאה/שמיעה שניה לפרטים מה שאתה שומע/קורא באמת הגיוני לך?
    וממילא, שוב, אל תשים את כל הביצים (תקווה) שלך בסל אחד (הסל הזה). גם אם זה לא עובד (וזה די ברור כמה אני סקפטי), זה ממש לא סוף העולם.

    1. בעניין הגבריות והנשיות, אתה צודק שזה עניין חברתי, אבל זה לא אומר שמשום כך יש להתעלם ממנו. דווקא זה שאנחנו מודעים לכך עוזר לנו להתגבר על המחסומים החברתיים.

      אתחיל בהפנייה למשהו שכתבתי לפני כמה חודשים…
      https://www.kamoha.org.il/?p=19089

      ועוד הפנייה למשהו שמי שהיה חבר איתי בבלוג כתב גם הוא לפני כמה חודשים…
      https://www.kamoha.org.il/?p=18730

      יש עוד שנים שלושה מקומות שכתבנו על כך, אבל זה מראה לי מספיק…