פרק כב | החצי השני

ובו אודי מסביר למה גוף האישה הוא "דבר שאיני מחבב, בלשון המעטה" כלשונו ולְמה הוא מתכוון בדיוק כשהוא אומר זאת אם יש לו הרבה ידידות אמת. וגם: ההסכם שלו ושל אודליה בכל הקשור למצווה פעם בחודש

(לקריאת כל הרשומות בבלוג זה לחצו כאן)

החצי השני ירחאפתח בהוספה ובהרחבה על דבריי בפרק הקודם הנוגע לתקופה שבין האירוסין לחתונה. הצהרה קצרה ופשוטה האומרת את הכול – גוף האישה אינו דבר שאני מחבב, בלשון המעטה.

לפני שמי מקוראותיי או קוראיי ייצא בזעקות קרב פמיניסטיות, עליי לציין שלא מדובר באישיות שלהן. היו לי, יש לי ועוד יהיו הרבה ידידות מקסימות שיצרו איתי חברות של אמת. הרבה פעמים נוח לי יותר לשוחח איתן מאשר עם גברים. בטח בנושאים כמו בישול ומוזיקה.

אני מדבר על התחום הביולוגי ובעיקר על מה שקורה בחלק התחתון של באישה. לא סתם קוראת הגמרא לאישה "שק מלא צואה"- בלי להיעלב. ראיתי באחת הסדרות האהובות עליי בלש במחלק הרצח שכמעט התעלף בסרט שהקרינו לו בקורס הכנה ללידה והמתאר את תהליך הלידה עצמה – ומה יגידו אזובי הקיר?

האברך שהכין אותי לחתונה התעקש להיות גרפי ביותר, וחוץ מלהביא לי דוגמאות טריות עשה הכול. הוא ניסה להדגיש את מה שהחֶברה קוראים לו "שבועיים כיף כף, שבועיים פסק זמן" ועד כמה חשוב לנהוג בהרחקות בימי הנידה. מעניין מה הוא היה אומר אילו הייתי מספר לו שאני מתכונן להיות ככה כל החודש חוץ מיום הטבילה. ככה סיכמנו, אודליה ואני, וככה אנו ננהג. אנחנו רוצים בהחלט ילדים והשתדלות של פעם בחודש מספקיה בינתיים. נקווה שייקלט בקרוב ואז נהיה פטורים גם מקיום הטקס החודשי הזה.

השתדלתי להקשיב ולהיות תלמיד טוב גם אם אין מבחן בסוף. הוא היה מרוצה ממני ותלה את ההזמנה לחתונה (בעיצובי כמובן!) במקום בולט על המקרר.

הזמן לא עומד במקום, ובסוף הגענו גם לרגע האמת – החתונה!

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.