פרק כג | החצי השני

ובו רגע החתונה וחדר הייחוד, ובו אודי נהנה שגברים רבים רוקדים סביבו, לוקחים אותו על כתפיהם, מניפים אותו אל על עד שהוא שוכח את אודליה – הכּלה

(לקריאת כל הרשומות בבלוג זה לחצו כאן)

החצי השני ירח אומרים שיום החתונה הוא היום המאושר בחיים. אני באמת הרגשתי ככה, עם כל הציניות והקלישאות הדביקות. אולי זה בגלל ההרגשה של לצאת מאפילה לאורה, תחושה של שחרור גדול או אולי כי פשוט חיכיתי כל כך לרגע הזה. אחרי שנגמרו כל טבלאות הייאוש והספירה לאחור הגיעה לאפס – הגיע סוף כל סוף ר"ח תמוז ועת דודים הגיע.

הגעתי לאולם עם המלווה שלי, ובגלל שמרחוק קלטנו את האוטו המקושט של הכלה מגיע גם הוא, עשינו עוד שני סיבובים מסביב לאולם תוך כדי שהוא זורק לי מגבת על הראש כדי שלא אראה את אודליה – עין הרע וכולי.

מכיוון שזה היה ראש חודש, יכולתי לאכול וככה עמדתי בצד וניסיתי לכרסם משהו. האוכל, כמובן, היה בצד של הנשים והייתי צריך לסמוך על טוב לבם של חברים שיגניבו לי טיפין-טיפין.

החופה הייתה באמת מרגשת, ואפילו הזלתי כמה דמעות כשדיברו על סבא שלי ז"ל. אודליה, כמו לסבית קשוחה ובוצ'ית, עמדה בלסת הדוקה ולא הפגינה רגשות (אע"פ שאחר כך היא ספרה לי שבאמת התרגשה). חיבוקים, נשיקות, עם כל המשפחות ויאללה – לחדר ייחוד. החלפנו חוויות מהיומיים האחרונים ואפילו התנשקנו על הלחי. אכלנו, שתינו, נרגענו ואז בא הצלם והיינו חייבים להתנשק באמת למען הנצחת הרגע.

החלק הכיפי באמת היו הריקודים. אני מאוד אוהב לרקוד בחתונות, בטח כשזו החתונה שלי. עשרות חתיכים רוקדים בשביל לשמח אותי – מה יכול להיות יותר טוב? לקחו אותי על הכתפיים, הניפו אותי על שולחן, הכריחו אותי לשבת ורקדו לפניי – כל התפריט המלא. רק שהיו צריכים להזכיר לי להביא את הכלה כי באמת די שכחתי אותה בלהט הרגע. באמת מרגישים איך כולם שמחים בשבילך ורוצים שתהיה שמח. זו הרגשה נפלאה!

היה כיף לפגוש משפחה וחברים שלא ראיתי מזמן. גם כיף לברך רווקים כמו איזה באבה מקובל ולראות שהם באמת מאמינים שיש לי כוחות היום והברכה שלי תתממש. אולי זה יקרה, מי יודע? אם החלום שלי באמת התגשם, אולי גם שלהם יקרום עור וגידים.

כשהערב הקסום הגיע לקצו, אספנו את המתנות לאוטו של אבא שלי, את הצ'קים לאבא שלה ואת עצמנו ארזנו לאוטו החדש שקנינו לעצמנו – סקודה חבוטה יד שנייה מחבר טוב שעכשיו תשרת אותנו בחיינו החדשים. אף אחד לא סמך על הנווטן (ג'י-פי'אס), וגיסי החדש נסע לפנינו בכדי להראות לנו את הדרך לבית המלון.

עכשיו לקטע הקשה באמת, מי יודע מה יקרה? אולי נגלה דברים חדשים על עצמנו.

העיקר קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה!

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.