עשרה סיכומים למפגש כסלו תשע"ה: שבת כמוך 6 | אירועים ומפגשים

יוני: פשוט מקסים * משה ק': התרגשתי מהכימיה בין כולם, מהאחווה ששררה ועטפה * אברהם: הייתה שבת שמחה מאוד * אורי: כמוך מעניקה לנו אוויר לנשימה שאין לנו בשום מקום אחר * נח: ציפיתי להצלחת השבת אבל לא ציפיתי להצלחה כזאת * חיים י': הרגשתי אווירה של משפחה ממש * יוסי: הקבוצתיות בכמוך מרווחת את הנפש ונותנת תקווה * אביחי: לשמחתי, אפילו שנייה אחת לא הרגשתי "חדש" * שלום: ממש מושלם * הראל: הייתה שבת נפלאה. יאללה, מתחילים לצעוד לשבת כמוך 7 * חלק א בסיכומים של "שבתרבות" שבה השתתפו 50 אנשים

(לעוד חמישה סיכומים לשבת – לחצו כאן)

m1
תצלום: משה

הסיכום של יוני

הלב שלי רצה כל כך לספר לאימא על הסעודות מעין עולם הבא, על השירה הכול כך מופלאה של זמירות שבת, על זה שבפעם הראשונה מזה שנים אני אשכרה יושב ושר זמירות שבת מעומק הגרון והלב. עם כל הנשמה. עם פירוש המילות והכוונות. עם קסם באוויר. עם כל השאבסדיקייט שכל כך אהבתי

"אז איך היה בשבת?" זו הייתה השאלה שאיתה אימא שלי קיבלה את פניי במוצאי שבת קודש פרשת ויצא בשעה 1 בלילה.

אין זו הפעם הראשונה שהיא שואלת אותי את השאלה הזו, ותמיד התשובה הייתה סוג של אמת נדירה מאוד שמוגדרת כאמת רק בקרב חוגים מסוימים. ביליתי עשרות שבתות אצל כל מיני חברים וקבוצות כאלה ואחרות וכורח הנסיבות המצער חייב אותי לחבר לעצמי ספר שלם של סיפורי "איפה הייתי בשבת" שאותם אני אספר לאימא ואבא ושאר האנשים שעלולים לקבל התקף לב קל עד קשה למשמע האמת האמתית הלא נחמדה.

ומניסיוני למדתי משהו חשוב לגבי הספר הזה שלי – אני חייב לספר סיפור שיכלול לפחות אמת אחת. שם העיר או לפחות האזור שלה (האמינו לי, חוויתי זאת על בשרי!).

ולכן כשעדכנתי את אימא על השבת המתקרבת שבה אשהה מחוץ לתיבת נוח אמרתי לה מפורשות "עם חברים בצפון".

"אז איך היה בשבת?"

חשבתי קצת לפני שעניתי ואמרתי "בכללי נחמד מאוד. הייתי שם משישי את יודעת".

"איך היה המקום?"

הלב שלי רצה לספר לה על החדרים המפוארים, על המקום הקסום אבל לא רציתי לעורר חשד ולכן הפה שלי אמר "סביר. בית גדול של איזה חבר, את יודעת".

"איך היו האנשים? בכלל, עם מי הייתי שם?"

הלב שלי רצה לספר לה על כל הפרצופים המוכרים יותר או פחות, המחויכים יותר או עוד יותר והאהובים עד אין קץ. על האנשים שלא ראיתי כל כך הרבה זמן ועל הלב שלי שכל כך שמח וצהל לראותם. אבל שוב לא רציתי לעורר חשד ולכן הפה שלי פשוט אמר: "סתם עם חברים מהישיבה. משהו שארגנו כמה חברים".

"היה לכם מה לאכול? עשיתם סעודות נורמליות כמו בשבת?"

הלב שלי רצה כל כך לספר לה על הסעודות מעין עולם הבא, על האוכל שנראה מבויש וכעוס עד מאוד מהעובדה שאיש לא יחס לו חשיבות מיותרת, על השירה הכול כך מופלאה של זמירות שבת, על זה שבפעם הראשונה מזה שנים אני אשכרה יושב ושר זמירות שבת מעומק הגרון והלב. עם כל הנשמה. עם פירוש המילות והכוונות. עם קסם באוויר. עם כל השאבסדיקייט שכל כך אהבתי. על דברי התורה הכול כך נכונים וחודרים. אבל שוב לא רציתי לעורר חשד אז הפה שלי פשוט אמר "סתם כמו שבת את יודעת. היה לנו אוכל מהמטבח שם מישהו הכין בתשלום כמובן, והניח את הכול בתבניות. שמנו על הפלטה וחיממנו. היה טעים מאוד. לא כמו שלך אבל טעים".

"ומה עשיתם כל הסעודה? סתם ישבתם ואכלתם כמו עם החברים מהכדורגל?"

"אָה לא, אמרו דבר תורה ושרנו קצת".

"ובשאר הזמן?"

רציתי באמת שרציתי. הלב שלי כבר לא שתק. מה, היא אימא שלך. תספר לה ספר לה על הפעילות בסעודות, על צחוקים והסיפורים המרתקים. הרי אמרת שנורא התרגשת לראות ולשמוע 50 אנשים מספרים על הספר האהוב עליהם! שמע זה אדיר! תגיד לה, תגיד נו!

אבל מובן שאני חכם מהלב שלי ואני יודע טוב ממנו, ולכן הפה שלי פשוט אמר "סתם אכלנו ופטפטנו. נו, מה עושים בסעודה? אוכלים אומרים דבר תורה שרים קצת.

"מה עוד? התפללת? השאר לפחות התפללו?"

אוי, פה קצת אמרתי אמת. לצערי בשבילי לקום בשבת ב-8 זה כמו לחתוך בבשר החי, אז את תפילת הבוקר פספסתי אבל היי, במנחה אני הגהתי את ספר התורה. וחוץ מזה, נהניתי מקבלת שבת עם החזן המהולל איש ירא אלוהים ואוהב אדם ש' היקר! נו מה, זה יותר טוב משבת חזנות בבית הכנסת הגדול בבני ברק!

אבל הפה. אוי הפה המסכן והעצוב שלי. הוא יודע מה לומר. הוא יודע מה לא לומר. והוא אמר "טוב נו, את יודעת. לא ישנתי הרבה בלילה, אז בבוקר איחרתי קצת. אבל שאר התפילות היו משהו באמת".

"הגעת מאוחר. טוב נו שוין וואס גיוויען איז טויטן. לפחות שמעת קריאת התורה במנחה. אבל תגיד. איך העיר שבה היית?"

כאן הלב שלי לא יכול עוד לשאת זאת ופשוט שאג. את שומעת גברת? תשמעי מה שאני מספר לך – הייתי שם כל רגע! פשוט מקסים, את לא מבינה. הסתובבנו קצת בכל מיני מקומות. שוק מקומי, טיילת, גבעה ותצפית. ואת לא מבינה אילו אנשים! נשבע לך שכל העיר שמעה את הוויכוחים שלנו 'הר הבית בידינו! הרפו ממנו שונאים! עם ישראל התעוררה! עלה נעלה!' ומנגד 'שומו שמים! ציונים! כופרים!', כמעט הלכו מכות אני אומר לך. חשבתי שיהיה מעניין אבל הם איכשהו נרגעו ועברו לדבר על גמדים וטרולים. מה ששמעת! קיצור, היה מטורף מה את לא מבינה?!

אבל הפה שלי. כן הוא. הוא נאבק ב-8 סיבובים בלב שהשיב מלחמה שערה בגבורה ובעזות אבל לא יכול לו. והפה פשוט אמר "העיר לא השתנה מאז הייתי שם איתכם בטיול חופש תשנ"ט".

כן, בטח. עכשיו הלב שלי בוכה ועצוב והפה מרגיש ממש משת"פ והוא לא יודע איפה לקבור את עצמן.

מדבר שקר תרחק, לא?

יוני

הסיכום של שלום

היה לי ממש מושלם!!!

המקום עצמו, החברים, התפילות, והפעילויות עצמן.

אני כבר מחכה בכיליון עיניים למפגש הבא של כמוך.

רק טוב,

שלום

m3
תצלום: משה

הסיכום של משה ק'

שבתי הביתה מלא באנרגייה, מלא אהבה, וגם מלא געגועים עזים לכל אחד שהיה שם. יודעני שלא אפספס אף שבת כזאת שתהיה שוב בעתיד

בתקופה האחרונה, עקב טרדתי בעבודה בשעות לא שעות, לא ידעתי הנאה מהי. שכחתי מהו לצחוק וחבריי היקרים נעלמו מאופקי. והנה באה לה פעילות שבת כמוך והתדפקה על דלתי. בתחילה לא עניתי לקבלה, טרם ידעתי מה טומנת היא בחובה. אך ידידיי היקרים שלחצוני להירשם, ובראשם הראל שכל יום היה שולח לי התראה לנייד בעניין השבת,  הצליחו להשפיע עליי ולהירשם חיש.

אומר את האמת, לא באתי בציפייה והתלהבות, באתי כי הפעילו עליי לחץ וגם משום שתמיד טוב לחוות בפעם הראשונה, מקסימום לא ערב לך, פרוש מזה לתמיד.

ברגע שנכנסתי לשערי המקום שבו התארחנו, קידם את פניי ידיד יקר, בעודי מתפעל מהקסם של המקום, מהפאר וההדר שהיה נסוך שם. החדרים, המדשאות, התנאים המעולים גרמו לי להתפעל כי באמת לא ציפיתי לכזה דבר.

הכול התחיל משעת התפילה של ערבית, כשכולנו התכנסנו שם, חדשים גם ישנים ומלאי גוונים. התרגשתי מהכימיה בין כולם, מהאחווה ששררה ועטפה וחיממה אותנו מהקור המקפיא.

לאחר מכן בחדר האוכל, זה הזכיר לי שוב את הזמנים היפים שלי בישיבה, שכולנו ביחד אוכלים ושרים, צוחקים ונהנים, נהניתי מכל שנייה שם. מילאתי את כרסי בצחוק ובאהבת אדם שהייתה שם, שתיתי בצמא את דברי חבריי בסבב הפעילות, והתרשמתי כמה מעלות טובות ומכופלות נושאים כל אחד מהאנשים שלנו.

חשתי שוב שאני חשוב למישהו, בהטיית גב חשתי נאהב, ובקול הצחוק לא הרגשתי רחוק.

בלילה נתקבצו ובאו ההמון אל חדרי, ושם דיברנו ומתחנו את הלילה בדאחקייה מטורפת, שוב חשתי את הימים מהעבר שלי בישיבה, שם כולם היו באים לחדרי וצוחקים הרבה על היום שעבר. החוויה הזו של קבלת השני במחיצתך שבלאו הכי מצומצמת היא, הותירה בי רושם עמוק של אהבת השני, של האחווה והשלום ששררו בין כולם שם.

שבתי הביתה מלא באנרגייה, מלא אהבה, וגם מלא געגועים עזים לכל אחד שהיה שם.

יודעני שלא אפספס אף שבת כזאת שתהיה שוב בעתיד, כי "כמוני כמוך – זורמים כדם בעורקים".

משה ק'

m10

הסיכום של אברהם

נהניתי לשוחח על החיים לעומק. היה מרשים מאוד הפתיחות של האנשים כלפי עצמם

הייתה שבת שמחה מאוד עם הרבה שירה וזימרה. היה כיף לשמוע על חיים של אנשים חדשים, וכן לגלות של משמעות ותוכן של השיר שאחרים אוהבים ולמה. היה מרשים מאוד הפתיחות של האנשים כלפי עצמם.

רק מה, הייתי קצת בשוק וקצת בפאניקה לפגוש משהו שאני לא רגיל – בניגוד אליי שאני נמשך גם לנשים, חלק מהאנשים משכים רק לגברים והם שיתפו אותי בתסכול שלהם מהמצב הזה וסיפרו לי על הקושי כי זה לא מצב רצוי מבחינתם. זה גורם לי לרצות להשקיע יוצר במשיכה שלי לנשים.

גם נהניתי לשוחח על החיים לעומק עם ד׳, ולמצוא אצלו אוזן קשבת על החיים וזה משהו שאין לי.

אברהם

הסיכום של אורי

ופתאום הבנתי עד כמה היה לי מקום חי השבת. המון פעימות לב שהורגשו במיוחד, תפילות שנבעו מהבטן וחיוכים

תמה השבת. חזרתי הביתה, התיישבתי על הספה, והשותפים שלי הכינו תה.

היה כזה ערב חורפי ויפה, ומאוד התחשק לי לספר כמה טוב היה לי בשבת (מובן שכל מה שיכולתי זה להגיד שהייתה שבת חבר'ה והיה אחלה). ופתאום הבנתי עד כמה היה לי מקום חי השבת. המון פעימות לב שהורגשו במיוחד, תפילות שנבעו מהבטן וחיוכים.

תודה על הכול. כמוך מעניקה לנו אוויר לנשימה שאין לנו בשום מקום אחר. שהקב"ה יגמול טוב לכולם.

שיהיו מלא שלוליות, אמן!

אורי

m8

הסיכום של נח

ציפיתי להצלחת השבת אבל לא ציפיתי להצלחה כזאת. הכול נעשה בשיא השלמות

מראש אומר, שלא היה לי ספק שהשבת הולכת להיות מוצלחת יותר מכל קודמותיה. לא שהשבתות הקודמות לא היו מוצלחות, אלא תנאי המגורים לא תמיד התאימו למגורי מבוגרים.

אמנם בתחילה חששתי שלא אוכל ליטול בה מסיבות טכניות, אך לא נמנעתי מלגלות את אשר עם לבי לכול. ממש הופתעתי מהתגובות החמות בקבוצה, ובסופו של דבר שמחתי שנמצא פתרון לבעיה.

בשעה טובה ומוצלחת הגעתי למקום. לפניי נגלה מתחם מרהיב עין וכבר התחלתי לשער לעצמי איזו אווירה תהיה צפויה בשבת.

מהר מאוד התאקלמתי בחדר, והתחלתי בהכנות אחרונות לקראת השבת.

לאחר תפילת מנחה יצאנו לקראת המלכה בקבלת שבת מרנינה בנוסח קרליבך. החזן הפליא בניגון המסורתי המיוחד הידוע במקומות רבים בעולם מזה עשרים שנה מאז פטירתו של ר' שלמה קרליבך ז"ל. תפילת ערבית בנוסח ספרדי מסורתי ולאחר מכן קידוש וסעודת לעיל שבת.

היה ממש מרשים לראות את הסדר המופתי למרות מספר השיא של המשתתפים. התורנים מילאו את תפקידם במסירות וביעילות (תודה לכולם) ואז הגיע הרגע של הפעילות הראשונה "פסוק לי פסוקך", ובה נתבקש כל אחד לציין את הקשר שלו לפסוק שבחר. שמחתי לראות את החיבור הבלתי ינותק לספר הספרים ואת אהבתם של כל המשתתפים בלא יוצא מהכלל לתנ"ך.

בהמשך הערב עברנו לספריה ושם הייתה הפעילות המרכזית והפעם תחת הכותרת "שיר השירים" – כל אחד התבקש לבחור שיר שאהוב עליו במיוחד ולציין משפט אחד מתוכו שמדבר אל לבו במיוחד. היה נחמד מאוד לראות את ההשתתפות הערה של כל המשתתפים כאחד. יצוין, כי לפני הפעילות בספרייה אמור היה להתקיים לימוד בחברותות, אולם רק אז שמתי לב שזה היה קצר יותר מקצר. אולם יש מקום לשלב מעט יותר גם לעניין הלימוד בחברותות.

עם סיום חלק זה של הפעילות יצאו חלק מהמשתתפים באופן ספונטני לשאוף אוויר צח באזור ואז חזרנו לחדרי המגורים לשינה ערבה.

למחרת בבוקר כבר בתפילה הבחנתי בשינוים מרנינים על רקע קיבוץ הגלויות של המשתתפים. "פסוקי דזמרא" מילה במילה על פי המסורת הספרדית, ותפילת שחרית בנוסח אשכנזי ע"י חזן ספרדי (איזה שילוב מעניין!). קריאה בתורה הפליא לעשות החזן בנוסח ספרדי-ירושלמי בקראו את כל הפרשה בדיוק ובדקדוק מרביים בקול ערב ובטוב טעם והוא גם כיבד את המשתתפים (לא רק נתכבד) בתפילת מוסף ברגש אדיר.

הגיע הזמן לסעודת דשחרית. שוב הסדר המופתי ראוי לציון במיוחד. הכול הוגש בזמן. האוכל היה טעים וערב לחך ובשפע "ואכלתם אכול ושבוע והותר". זמירות שבת היו חלק בלתי נפרד מהסעודה מלבד דברי התורה שנשמעו בכל אחת מהסעודות.

הפעילות בסעודת שחרית הייתה על הנושא "תגיד, מה הסיפור שלך?" וכל אחד נתבקש לספר על ספר שאהב במיוחד. ניכר היה שגם בעידן האינטרנט, עם ישראל הוא עם הספר ולא מזניח גם את התרבות האמתית. לא אסתיר את אהבתי המיוחדת ללשון העברית ואת הברכות לעמית, שתרם לא מעט מכישוריו המקצועיים לתוכני השבת.

בתפילת מנחה נהנינו מקריאתו המיוחדת והנאה של בעל קורא בנוסח תימני ואף הוא תרם תרומה רבה לקיבוץ הגלויות.

זכיתי גם אני לערוך סיום מסכת זו הפעם השלישית במסגרת זאת, ושמחתי על התמיכה ועל דברי העידוד הרבים מצד כל המשתתפים.

מה אחר כך? יוצאים לסיור קצר בהדרכתו של חיים. יבורך חיים ידידנו על המאמצים הרבים שמשקיע בכל סיור ובכל אירוע ויותר מכל במסירות נפש עצומה לשם שמים בלבד.

בזמן הקצר שנותר עד סעודה שלישית הספקנו לפוש קמעא ובסעודה שלישית (למי נשאר עוד כוח לאכול?), המשכנו בזמירות, שירות ותשבחות בנוסחי העדות השונות, ולסיום – החלק האחרון של הפעילות המיוחדת לשבת – "חי בסרט". מתברר שבאמת אנחנו חיים בסרט. ציפיתי להצלחת השבת אבל לא ציפיתי להצלחה כזאת. הכול נעשה בשיא השלמות (בהתחשב בתנאים הנדרשים לאירוח הקבוצה) ולא נותר לי אלא להודות מקרב לב לכל העושים במלאכת הקודש – איש איש לפי כבודו ומעלתו (כולם אהובים וכולם קדושים) על השבת הנפלאה שזכיתי לה.

עוד משהו אישי: בהיותי "זקן החבורה" לא הרגשתי כלל בהבדל ביני לבין כל החבורה הצעירה שלצדי. כולנו היינו "ביחד", והלוואי שהאחדות הזאת הייתה מנת חלקנו יום יום. כאן אני רוצה להודות לכל המשתתפים ללא יוצא מהכלל שתרמו איש איש להצלחת האירוע הנפלא בתקווה להיפגש עוד שנים רבות בבריאות ובשמחה.

נח

m7

הסיכום של חיים י'

האווירה הייתה מדהימה הדינמיקה הייתה מופלאה להפליא, החדרים מרווחים ממש, ופשוט היה מדהים

הייתה אחלה של שבת, אנשים מדהימים כל אחד והמיוחדות שלו. הכרתי אנשים בעלי דעות שונות ועליי לדעת להכיל אותם למרות אי ההסכמה איתם ופשוט הרגשתי אווירה של משפחה ממש. האווירה הייתה מדהימה הדינמיקה הייתה מופלאה להפליא, החדרים מרווחים ממש, ופשוט היה מדהים.

להכיר אנשים חדשים שבדיוק באותו סיטואציה כמו שלי, זה ממש הוסיף לי עוד רובד בחיים שלי.

פשוט תודה לכם, ויישר כוח למארגנים. ושוב תודה.

חיים י'

הסיכום של אביחי

לשמחתי, אפילו שנייה אחת לא הרגשתי "חדש". חמימותם של חברי הקבוצה נעמה לי, ההתעניינות בי (מה שמי, מאיפה וכו') הייתה מאוד טבעית וכלל לא מאולצת

שבת כמוך מאחוריי. וואו, כמה שחשבתי על השבת הזאת לפני.

אחת המחשבות הייתה האם ארגיש שייך, האם ארגיש חדש כי מעולם לא הייתי במפגשי כמוך ובוודאי לא בשבת של כמוך. חשבתי ששבת ראשונה ובלי שום מפגש שקדם לה זה "גדול" מדי.

לשמחתי, אפילו שנייה אחת לא הרגשתי "חדש". חמימותם של חברי הקבוצה נעמה לי, ההתעניינות בי (מה שמי, מאיפה וכו') הייתה מאוד טבעית וכלל לא מאולצת.

היו שני רגעים שאני זוכר עכשיו כרגעים מרגשים שהוסיפו ממד נוסף של קרבה ופתיחות בשבת, ואלה היו כשאחד החברים שיתף בעלייה לקבר של סבתו, וכשאחר שיתף באיזה ספר הוא בחר ומדוע בחר בספר זה.

חוסר בזמן הורגש לצערי בצורה ניכרת על אף הכנתם של התכנית מראש.

זאת הזדמנות נוספת להודות על השבת וברור לי שקדמה לה עבודה קשה.

אז תודה,

אביחי

m11
תצלום: משה

הסיכום של יוסי

יש משהו בחיים ה"רגילים" שמנתק אותנו מן הפן החשוב הזה שלנו, הנטייה המינית. הניתוק הזה וההתעלמות הזו מן החלק הזה שבנפש יוצרים קונפליקט. ואצלי הקונפליקט הזה התבטא בנסיגה רוחנית עצומה. וזה כואב וחבל, כי אני כן מאמין וכן אוהב. כמוך נותנת מענה לצורך הזה

מבחינה אישית היה לי לא קל להגיע. התחייבויות אישיות ומשפחתיות ביקשו ממני לוותר הפעם על הנסיעה, וגם חברים מהארגון עצמו ייעצו לי לוותר על הנסיעה, כי אחרי הכול זו רק שבת כייפית, ו"מה לעשות לא תמיד אפשר".

אז זהו, שלאחר שחשבתי על העניין עם כל האחריות הבנתי שמכל הסיבות כולן לא אוכל להרשות לעצמי לוותר על השבת.

בשונה מההגדרה הפשוטה של השבת "שבת חווייתית כייפית" (שבלי ספק היא נכונה) אני רוצה להוסיף את הפן המרפא של קיבוץ הלבבות הזה. אם להרחיק לכת הרי שאני רוצה להשוות את השבתות הללו לאותן "מסעות" וסדנאות של עצת נפש (לא, לא בגלל שהתכנים שווים, ולא כי ארגון כמוך מעודד את עיקור הנטייה המינית, שינוי או המרה. לטעמי להפך – אפילו נתבקשנו לשמור על קוד מוסרי בשבת הפומבית הזו), ואפרש דבריי:

יש משהו בחיים ה"רגילים" שמנתק אותנו מן הפן החשוב הזה שלנו, הנטייה המינית. ולא, לא בגלל הארון שאיני נמצא בו, אלא כי העולם הרגיל ברובו סטרייטי ואינו מתיר זמן לעיסוק נורמלי תוך כדי החיים עצמם – בנטייה ובצרכיה, צרכים פיזיים או רגשיים, ובפתרון הבעיות הצצות בחלק חשוב ומשמעותי זה השייך לזהות שלי/שלנו בנפש.

הניתוק הזה וההתעלמות הזו מן החלק הזה שבנפש יוצרים קונפליקט. ואצלי הקונפליקט הזה התבטא בנסיגה רוחנית עצומה. וזה כואב וחבל, כי אני כן מאמין וכן אוהב, וכן מעריך את "היין ההונגרי" שטעמתי וידעתי. יין הונגרי – עולם התורה הרוח, וה' בכלל.

כמוך נותנת מענה לצורך הזה. זה די פשוט בעצם: הקבוצתיות, ה"איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", אפשר לשחנ"ש, ואפשר לצחוק, אפשר להשתטות באופן שרק אנחנו נבין. זה מרווח את הנפש, נותן תקווה.

גם בשבת הקודמת כתבתי בהפתעה שיותר מכל הפתיעו אותי התפילות וההרגשה הרוחנית שאפפה אותי, אני בפני עצמי ובפני האל ית', התפללתי בשקט ובשלווה, ביני ובין עצמי מתוך תקווה ומתוך שמחה. הלב היה שליו ופתוח. כאשר שקלתי את אותה תחושה מרפאה ואת אותם קשרים שקשרתי לפני שמונה חודשים – קשרים שהלכו עמי במשך התקופה, וסייעו לי בימים אפורים – הבנתי שאסור לי לוותר על השבת הזו. אסור לי לוותר עליה הן בגללי והן בגלל המשפחה, חבריי ועמיתי לעבודה. אני חייב גם להם את שלוות הנפש שלי, השלמות הנפשית שלי חשובה בכלל. לכולם. וזו האחריות שלי לנסות ולחפש אותה.

אני התייחסתי לשבת הזו כאל סדנה מאוד מאוד דחוסה, ובהחלט הייתי בתפקיד. לא נחתי לרגע, ניסיתי לברר עם עצמי דרך הקבוצה איך אני פועל, מה אני חש, כיצד לגשת אל בחורים חדשים, כיצד להביע את עצמי ועוד ועוד. דברים ממש חשובים בעיניי. הבעיות הללו הן הרי חלק בלתי נפרד מהדברים הבסיסיים שלי כגבר עם נטייה הפוכה, ואין לי אפשרות לבדוק את הדברים באופן טבעי, ללמוד ולגדול מתוך הניסיון הזה. ולא, אטרף הוא לגמרי לא אותו דבר, אלא להפך!

השבת גם חשובה בעיניי מתוך כך שנרקמות עוד ועוד ידידויות שאולי יתהדקו ויתחזקו, ואולי יעזרו לי (ואני להם) בזמנים של ליקוי מאורות. אז כן הייתי עסוק לגמרי בהטמנת זרעי חברות "קראתי מעל תהום הזרות, וחיכיתי להדי תשובה. השלכתי לעבר הצד השני חבל ראשון שהנה הנה מגשר קצת מעל התהום, ואולי אולי יהיה כאן גשר איתן ברבות הימים" (תיאור על חברות ותקשורת ששמעתי).

אחד התרגילים המצמררים שחוויתי בסדנה של עצת נפש הוא תרגיל בעל שני חלקים. בתחילת המסע ביום הראשון כולם עומדים שקטים ומתבוננים זה מול זה (סרט נע של זוגות מתחלפים) ועלינו לקבל את הרושם מול בן זוגו העומד מולו. ואנו שופטים את בני הזוג על פי מראה, והאיכויות האישיות שאנו מייחסים למראה הזה – "האדם יראה לעיניים". וביום האחרון, לאחר ימים מלאי בכי, טרופי שינה, ספק עצמי מנקר, והעדות למצבי קיצון גם אצל השותפים לנו למסע, אנו שוב עומדים זה מול זה. והנה הפלא ופלא, התהפכו היוצרות, אני מלא הערצה כלפי אנשים שלא העליתי בדעתי. הד מכך גיליתי בקולות הזמירים של החזנים בתפילה, ובכלל העולם הרוחני-תרבותי שנפרש לנו. כנפש טהורה גילתה לנו את הסוד והסיבה מדוע ספר בראשית הוא הוא הספר הנפלא ביותר בעיניו – חשבתי כמה קדוש הרגע הזה, לא פחות. נער צעיר שלא הייתי מנחש עליו דבר, נתגלה כבקיא במשנת הרמב"ם וחוקריו. ולהפך למדתי להבין שלא הנוצץ זהב, וד"ל.

תארו לכם אילו כמוך הייתה ישיבה גדולה, איזו חוויה מתקנת זו הייתה.

יוסי

הסיכום של הראל

אז שבת כמוך שש הסתיימה לה. הייתה שבת נפלאה מאוד, אחלה מזג אוויר, אחלה מקום, חדרים ברמה. ובעיקר לראות את כולם, ולהכיר מדהימים חדשים שזה הכי חשוב.

אז… יאללה, מתחילים לצעוד לשבת כמוך 7.

ובינתיים נתראה במפגשי הביניים ובמפגש הבא.

הראל

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.