הארון האישי של ט"ד | ארונות נפתחים

על ההטרדה המינית שעבר בגיל קטן, על הפיוס מול אלוקים, על הפנייה לאיש קבלה, על החתונה והגירושים, על הרצון לילדים ועל חייו בעוד 10 שנים מהיום * ט"ד משתף בסיפור האישי שלו

(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)

open-locker-boris-suntsov ט"ד, בן 48, גר במושב בשפלה. למד בתיכון ממלכתי דתי, והיום עובד כעצמאי.

אני והגילוי

התלבטתי אם לחשוף אירוע משמעותי בעברי, אירוע שאני מאמין שהשפיע על הנטייה, והחלטתי כן לחשוף אותו.

הייתי כבן 13 כשעמדתי בתחנת האוטובוס בדרכי הביתה מהישיבה. עצר לידי רכב, והנהג שאל לאן אני צריך. אמרתי לו את שם הישוב שבו אני גר, והוא אמר שהוא נוסע לכיוון. עליתי ושמחתי על הטרמפ. אציין כי אז זה לא היה כ"כ מסוכן. אחרי נסיעה קצרה הוא עצר בצד הדרך, התקרב אליי והתחיל לנגוע בי. הוא הוריד את מכנסיו ואת מכנסיי וביצע בי מין אוראלי.

אני פשוט קפאתי והשתתקתי, לא הבנתי מה קורה לי. כשהתחלתי להבין הוא החל לנסוע ואני צעקתי לו שיעצור. הוא הגביר את המהירות, פתחתי את הדלת וקפצתי החוצה.

חבול ופצוע צעדתי הביתה. בשבועות שאחרי המקרה הבנתי שהוא פגע בי אבל באיזשהו מקום גם נהניתי. הרי הוא הראה לי מהו מין. ובתוכי התחלתי לרצות את זה עוד.

אציין שעד למקרה לא חשבתי כלל על בנים ולא ידעתי מהו מין ובטח לא עם גבר. בשנים שאחרי, כשהחברים מסביבי התלהבו מבנות,לא הבנתי  על מה הם מדברים. התחלתי להבין שמשהו לא בסדר, אבל במשך הרבה שנים לא העזתי לתת לזה שם והדחקתי. אז לא הייתה מודעות ולא דיברו על זה בתקשורת, ורק בגיל 39 בערך התחלתי לבדוק מי אני באמת.

אני ואלוקים

היו לי המון קונפליקטים וכעסים על אלוקים. למה זה מגיע לי? למה דווקא אני? מה אני עושה עם תפוח האדמה הלוהט הזה?

הייתה תקופה של כמעט שנה שהורדתי את הכיפה, אבל הרגשתי שמשהו חסר לי וחזרתי בי. היום אני יותר מפויס עם אלוקים.

אני והשיתוף הראשון

לפני כ-8 שנים נסחפתי לאתרי צ'ט באינטרנט, הייתי נכנס וניגעל מעצמי, לאן אני שייך, ממש "שוק בשר". אבל משהו טוב בכל זאת יצא מזה – הכרתי בחור דתי בגילי, אדם מדהים, ועד היום אנו בקשר חברי מצוין. הוא הראשון מהקהילה שבאמת יכולתי לדבר איתו על הכול ושלא מחפש רק… לשמחתי, בזכותו גם נגמלתי מאתרי הצ'ט הללו.

בהמשך סיפרתי לחבר הסטרייט הכי קרוב שלי. לא אמרתי לו ישירות "אני הומו", אמרתי לו שיש לי משהו לספר לו וריככתי את זה ואמרתי לו שאני לא ממש נמשך לנשים. הוא היה בהלם ואמר שאף פעם לא חשד. הוא חיבק אותי ואמר שחשב תמיד שהומואים בוחרים להיות כאלו. היום אני מדבר איתו על הנושא כמעט בחופשיות.

אני והמשפחה

אנחנו ב"ה משפחה די גדולה, 9 אחים ואחיות. לפני כשנה וחצי הרגשתי שאני לא יכול לשמור את הסוד עוד וסיפרתי לאחותי. היא מיד הלכה לשתות מים ואמרה שהיא צריכה להירגע. היא אמרה שהיא לא מאמינה לי ושאני סתם מפנטז ושרק עדיין לא מצאתי את האחת. אבל בסוף היא אמרה שבכל מקרה גם אם אני כזה היא תמשיך לאהוב אותי ו"הזהירה" אותי שלא אספר להורים המבוגרים. לאט לאט סיפרתי לאחים, היום רובם יודעים. השאר לא כי הם דתיים מאוד ואני קצת חושש. גם חלק מהגיסים ומגיסות יודע, וכולם ללא יוצא מהכלל מקבלים ותומכים. להורים אני לא מתכוון לספר.

אני והרבנים

אף פעם לא פניתי לרב אבל לפני כ-15 שנה התקשרתי לרב מקובל ששידר ברדיו בערוץ דתי, וביקשתי ברכה לזיווג. הוא שאל מה שמי, עניתי, ולפתע הוא סגר את המיקרופון ושאל אותי בפרטי אם אני חושב על גברים או שמישהו התעסק איתי. הייתי בשוק ומובן שהכחשתי. עד היום אני לא יודע איך הוא ידע.

אני והחברים, קהילה ומקום העבודה

יודעים עליי כ-20 איש וכולם קיבלו אותי. האמת שרציתי לספר למישהו שלא יקבל אותי כדי שאוכל להתמודד ולהיבנות גם ע"י אי קבלה ולכן סיפרתי לשניים כאלו שהייתי בטוח שלא יקבלו, ו"לצערי" גם הם קיבלו אותי לגמרי.

אני והטיפול

אחרי שהתגרשתי לפני כ-9 שנים, פניתי ל"עצת נפש". הייתי בטיפול עם פסיכולוג מטעמם, ובטיפול ניסינו דמיון מודרך ועוד. אחרי כחצי שנה הבנתי שהטיפול לא עוזר לי והפסקתי.

אני ונשים

עד גיל 39 יצאתי עם כמה נשים וגם קיימתי איתן יחסים. טכנית או פיזית אין לי בעיה עם זה. הבעיה היא רגשית. אף פעם לא נמשכתי או התאהבתי בנשים כמו בגברים.

בסביבות גיל 39 הכרתי בחורה דתייה. אחרי כמה חודשים היא לחצה להתחתן, ואני הסכמתי בגלל לחץ אישי, משפחתי וחברתי. התחתנו בלי הרבה אהבה או משיכה, ואני מודה – טעיתי.

לא היה לנו טוב, אבל האמת שגם "נפלתי" עם אישה מאוד קשה ושתלטנית. אחרי פחות משנה התגרשנו.

לפני כמה שנים חידשתי קשר עם מישהי שיצאתי איתה בעבר. היא אמרה שהיא עדיין אוהבת אותי, והחלטתי לספר לה. היא בכתה המון והחלטנו לתת לזה סיכוי. שכרנו דירה ביחד, והאמת היו ימים, אמנם מעטים מאוד, שהרגשתי שאני באמת אוהב אותה וגם נמשך אליה, אבל רוב הימים הרגשתי שאע"פ שהיא יודעת זה לא ממש עוזר לי. היה לי קשה מצפונית לפגוע בה ע"י זה שאני איתה ולא איתה באמת. אחרי חצי שנה נפרדנו ונותרנו ידידים.

אני והקושי

פיזית אני לא לבד, אבל הרבה פעמים אני מרגיש לבד, בעיקר בסופי שבוע וחגים. אני חי לצד הכאב שכנראה לא תהיה לי משפחה קונבנציונלית – אישה וילדים. מבחינתי, זה סוג של אובדן חלום.

אני והאושר

בגדול, לא הייתי אומר שאני מאושר. יש ימים טובים וימים שפחות. אבל אני משתדל להיות שמח בחלקי, לומר תודה לקב"ה על מה שהוא כן נתן לי. שהכול לטובה. אני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה אילו הייתי נשוי עם ילדים ופתאום באמצע החיים הנטייה הייתה מתפרצת.

אני וכמוך

הגעתי לכמוך לפני כ-4 שנים והיו בי המון חששות. אבל מצאתי אנשים טובים, הרגשתי שאני שייך ולא לבד. אחרי המפגשים והשבתות הרגשתי שזה ממלא לי את המצברים ונותן לי המון כוח. בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה ענקית לעמית, על הקמת כמוך, וכן תודה לצוות ולכל החברים. תודה!

אני בעוד 10 שנים

אני מאוד קשור לאחיינים הקטנים שלי ועדיין לא ויתרתי על ילדים. נפגשתי עם כמה נשים כדי לבדוק אפשרות של הורות משותפת וכדומה. אני מקווה מאוד בע"ה שיהיו לי ילדים. וכמו כולם אני רוצה אהבה. לגבר, לילדים, ואולי אולי אולי לאישה אבל הפעם ממקום מודע יותר. מי יודע, כבר היו דברים וניסים מעולם.

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אתה חבר טוב שלי עוד מימי פורום הומואים דתיים בתפוז העליזים. אדם מקסים שעבר הרבה בחייו הקצרים ונקווה שבעז"ה ימצא את מקומו ב"כמוך" עם החברים המדהימים שללא ספק יעודדו ויחזקו אותו. אוהב אותך נשמה טובה ויקרה ומחזק את ידיך. תמיד כאן איתך.

  2. מאחל לך מקרב לב אוהב, שתצליח להגשים את כל הדברים הטובים אליהם אתה שואף. אלו לא חלומות, הן שאיפות אמיתיות, אנושיות וטבעיות של כל יהודי באשר הוא. כבר אמרו חז"ל: "אין דבר העומד בפני הרצון". אתה בעצמך מעיד שכולם מקבלים אותך באהבה אז, קדימה בהצלחה מעל הטבע…!