והידיעה הזו קורעת אותי מבפנים | מים רבים

לאחר שהתווכחו אם נכון או לא נכון, בעלה של שיראל יוצא לפגוש מישהו. היא יודעת ועדיין מסכימה. בעלה מחכה שהיא תתנגד, שתאמר "טוב, חשבתי על זה ונראה לי שלא", אבל היא רק שואלת מי הוא המישהו הזה. ולאחר שהוא מספר לה שגם השני נשוי, שיראל מזועזעת מהעניין

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רביםומתווכחים בגלל נקודת מבט שונה. זה נכון או לא נכון להיפגש עם גברים? המחשבה על זה שצריך לשתף, להסביר ולפרט מה בדיוק היה או קרה גורמת לי לוותר מראש. ואצלי זה לא עובד ככה שאם לא היה כלום אז הצלחתי להילחם ביצר ועכשיו אני מחוזק ו"ניצחתי", אני בעיקר מתבאס ומאוכזב מזה שלא היה שום דבר. גם אחרי מעשה אני מבואס ומאוכזב, ולכן אני מעדיף שיהיה משהו שיצדיק את ההתבאסות. ובכלל איך אני יכול לספר ולדבר איתה על משהו שאני עד עכשיו כל הזמן התאמצתי כל כך להסתיר ממנה?! אני רואה את זה כבגידה, אין דרך אחרת להסתכל על זה. ואני לא רוצה לפגוע בה! היא יקרה לי, ועכשיו אחרי הגילוי – יותר מתמיד. היא יודעת מי אני והיא בוחרת להישאר, לראות גם את הדברים האחרים שנמצאים בי. והיא מוכנה שאני אפגש עם גברים ורק מבקשת לדעת שאני אשתף אותה, שאודיע לה. זה בלתי אפשרי! פתאום אני צריך לתת דין וחשבון ולא רק למצפון שלי! המחשבה הזו מנוגדת לכל מה שאני רגיל אליו עד עכשיו. היא לא באמת מבינה מה זה אומר להיות ולחיות עם משיכה לגברים, והיא גם כנראה לא תבין. כמו שאני לא אבין באמת מזה ללדת, ומה פירוש החוויה.

אני מרגיש הרבה יותר משוחרר, ולכן אני מצליח להביע רגש, לדבר עליו לשתף במחשבות שעוברות לי בראש. אבל אני עדיין חסום וסגור בשיתוף מה שהולך להתרחש או לקרות. באיזה מקום היה לי הרבה יותר קל להמשיך את המשחק ששיחקתי את החיים הכפולים. אני שמח על הגילוי אף על פי שלא היה לי האומץ לעשות את הצעד הזה – כעת אני חי באמת ולא בשקר, אין עוד מהות שצריך להחביא, אין עוד סודות שצריך להסתיר. ודווקא עכשיו אני משתדל להיענות ולרצות אותה, רק לעשות לה טוב. מתוך מקום של הערכה והכרת הטוב.

ואחרי ויכוחים אם נכון או לא נכון, אני יוצא להיפגש עם מישהו. היא יודעת ועדיין מסכימה. אני מחכה שהיא תתנגד, שתאמר "טוב, חשבתי על זה ונראה לי שלא", אבל היא רק שואלת מי הוא המישהו הזה. ואני מסביר לה שזה אדם שאני מכיר כבר המון שנים ושאוהב אותי ומוכן תמיד לקבל אותי. הוא חי בזוגיות עם גבר. הוא בעצם בוגד, גם השותף השני. מן ידיעה שחיים איתה ומתעלמים ממנה. היא מזועזעת מהעניין. ואני מנסה להסביר לה שזה היצר, הוא לעולם לא באמת מסופק ממה שיש לו. תמיד רוצה עוד, שולט עליך! שולט בך.

הידיעה שאני יוצא והיא יודעת הופכת אותי וקורעת אותי מבפנים. אני לא באמת מאמין לה שזה כזה זורם ובסדר מבחינתה. אבל אני מגיע אליו ומקבל חיבוק ואין לי עוד מחשבות וספקות, שוכח. אני באמת שוכח רק לרגע כי מהר מאוד התנאים הפיזיים והנפשיים מוליכים אותנו הלאה. ושוב אני מרגיש חלש ומנוצח עוד לפני שקרה משהו בכלל, אבל יודע שיקרה. זה חזק ממני. אני מרגיש כעס ותסכול אבל המגע מנחם ומרגיע. אמנם נחמה זמנית, אבל עכשיו נעים לי וטוב. ואני מוריד את הציצית ונזכר בסיפור בגמרא על אדם שעשה מאמץ גדול להגיע לאישה זונה, והציצית מצילה אותו ברגע האחרון מהחטא. יש סוף טוב לסיפור, אותה זונה מתפעלת מכוחות הנפש של האדם, מתגיירת, מגיעה אליו והם מתחתנים.

במקרה שלי, הציצית לא מצליחה לעזור ולעצור אותי, ואין סוף טוב לסיפור. אני שוכב אחרי שהכול נגמר, מסופק. אבל מרוקן מכל שמחה מכל חיות. מעביר תרחישים בראש. רוצה לשקר ולהגיד שלא היה כלום. שרק דיברנו, באמת דיברנו אבל בהחלט לא רק. אני מתבייש עד עמקי נשמתי רק מהמחשבה על השיחה והדיבור שיהיה לנו כשאחזור הביתה. אני מרגיש קטן וחלש ורק רוצה ללכת משם, לצאת, לברוח – לברוח מעצמי מהנטייה. ומבטיח שזה לא יקרה שוב. ועכשיו אני גם מרגיש שקרן כי זה לעולם לא מצליח להחזיק מעמד לאורך זמן.

ומנסה לאסוף את עצמי, את הבגדים שזרוקים כמוני מסביב. ואני לוקח את הציצית רוצה להיאחז בחוטי הצמר, כמו חבל הצלה שיעלה אותי למעלה. ולובש אותה ומתעטף בידיעה שבכל מקום ה' נמצא איתי, גם במקום הנמוך שאני נמצא בו עכשיו. ומתפלל שהחוטים האלה, הדקים של האמונה, לא יינתקו ושתמיד ארגיש מחובר ושייך. כמו בן אהוב שחוזר הביתה. הביתה… אני חוזר אל המציאות שלי, מבין שזה חלק מהתמודדות, אין בי כעס ותסכול רק תקווה שאצליח לעלות ולהתעלות מהעצמיות, מההרגלים, מהיצר.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. יש לי כל כך הרבה להגיד לשניכם, אני רוצה לתפוס ולחבק אתכם חזק חזק. למזלי חזרתי בשאלה לפני שעשיתי את הטעות של להכניס את עצמי לזוועה הזאת וכואב לי לראות איך החברה הצליחה ללכוד אתכם בתוך חלום הבלהות הזה. אני אוהבת אתכם ומזדהה עם הכאב של שניכם כל כך.
    אני מקווה בשבילכם שתשכילו להבין שהפיתרון הטוב ביותר בשביל שניכם הוא גירושין. גירושין מתוך אהבה גדולה והבנה שזה מה שהכי טוב לכם ולילדים. לכם לא מגיע לחיות בכלא ולהם לא מגיע לחיות בשקר. גירושים ישחררו את שניכם למצוא אהבה מתאימה, אמיתית, ארוכת טווח ובריאה. הלוואי והיה חינוך מיני בריא בקהילה הדתית שהיה מונע מראש סיפורים טראגיים כאלה.
    חזקו ואמצו, הלוואי והמצב ישתפר.

    1. קראתי את התגובה הקודמת בצער רב. מי שמך להמליץ לזוג הורים להתגרש או לציין דימויים כמו כלא.. לכל אדם הזכות לבחור את דרך חייו. ולראייה, את בחרת לחזור בשאלה. בוודאי אינך מעלה בדעתך שיגדירו את בחירתך ככלא וימליצו לך המלצות שונות ללא היכרות אישית עימך. אני בטוחה כי כוונתך הייתה טובה, אך מניחה כי התוצאה של דברייך הינה ערעור עולמה הנפשי של הכותבת, שמשתפת מנבכי נפשה. אגב, היא אישה מדהימה!