המסע אל הגבריות – חלק ה | משכני אחריך

מה קורה ביום שאחרי הסדנה? ומה המסקנות של אריה בתום המסע – האם לנסות להשתנות, והאם זה אפשרי בכלל?

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

משכני אחריך

כבר ציינתי שהגעתי לסדנה ברגשות מעורבים.  תהיתי האם יהיה טוב או שאולי סתם יעשו עליי מניפולציות רגשיות. בסופו של עברתי חוויה טובה ובונה, חלקים מהסדנה יכולים להועיל גם לסטרייטים. גם התשלום, שנועד לכסות את ההוצאות של הלינה והארוחות במשך שלושה ימים, היה סביר.

כעת אעבור למה שקורה אחרי הסדנה, וזה עניין שקצת מטריד אותי. בתום הסדנה עדיין מפנים את כולם לטיפול בשיטה הרפראטיבית, וברור שגם אם היא עובדת על חלק מהאנשים, מן הסתם על חלק היא לא תעבוד, וייתכן שהיא אף מזיקה לאלו שמנסים יותר מדי למרות שהיא לא מתאימה להם.

זה מחזיר אותי לשאלה שנותרה ללא מענה – האם לנסות להשתנות, והאם זה אפשרי בכלל?

על פי השיטה הרפראטיבית, תוך כדי הטיפול אני לא רק צריך לחכות שתתפתח משיכה לנשים, אלא קודם כול לצפות להעלמות או החלשות של המשיכה לגברים. משום שמדובר בגישה הגורסת שמתישהו אחרי שאהיה שלם יותר עם הגבריות שלי ובמקום שלי בחברה הגברית, הנטייה תשתנה באופן טבעי למשהו שחסר לי, וזה הנשיות.

שתי השאלות הללו (האם זה אפשרי והאם לנסות) קשורות לשאלה מדוע אני רוצה להשתנות. והתשובה היא משום שאם לא אשאל את עצמי למה, יהיה לי הרבה יותר קשה לשאול אחר כך איך.

האיסור לחיות עם גבר, שלצורך העניין לא כולל רק משכב זכר בלבד לפי הגישה הקונסרבטיבית, מציב אותי בבעיה, כמו המשל שהבאתי לא מזמן שאי אפשר לבחור שלא לאכול. לכן האמירה שעל ההומו הדתי לחיות חיי נזירות ולהתחתן עם כנסת ישראל אינו מתקבלת על הדעת, כי היא עלולה להעמיד את ההומו הדתי במצב של אין פתרון.

האם האפשרות השנייה, לחיות עם גבר, עולה על שולחן הדיונים, או שאולי באמת אין פתרון?

מלבד האיסור על יחסים בין גברים יש השוללים אפשרות לסוג של זוגיות-שותפות עם גבר משום שהיא מפחיתה את המוטיבציה לשינוי. האלטרנטיבה למקרה שהשינוי המיוחל לא יתרחש, תוקעת מקלות בגלגלי טיפול ההמרה. לעומתה נזירות יכולה להניע ולדחוף את ההומו הדתי לחפש לו אישה, גם אם לא ירגיש כלפיה מאה אחוז ממה שהוא מרגיש כלפי גבר. מי יודע, אולי הרומנטיקה תעשה את שלה, והאינטימיות והמשיכה יבואו אחרי החתונה?!

ואולי נחשוב רגע על כך שבאמת אין פתרון, האם זה נורא כל כך?

לכאורה אין מוצא מהתסבוכת. על ההומו הדתי נדרש להתמודד, להתמרד נגד המשיכה שלו ולצאת נגדה. כי האפשרות השנייה היא if you can't beat them join them (אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם) – הבחירה לא להילחם היא בעצם כניעה.

אבל האם זו הסיבה שצריכה להניע אותי ולעורר את הרצון להשתנות, כי אין פתרון אחר?

אני טוען את ההפך. נראה לי שבחירה בשינוי משום שאין ברירה היא לא ממש בחירה רצונית, אלא יותר אילוץ. כאשר אתה שולל כל אפשרות אחרת, ועושה דברים מתוך הכרח, אתה לא תגיע לפתרון אמתי. אתה רק מדחיק את הבעיות שלך, ואחר כך הן יתפרצו ביתר שאת ויתר עז.

מי שטוען שהדרך להתחתן עם אישה נפתחת רק כאשר חוסמים את הדרך לחיים עם גבר, טועה בגדול. חתונה עם אישה לא נועדה רק כדי להרחיק מישהו מלהיות עם גבר, צריך סיבה יותר טובה כדי להתחתן. חוץ מזה הוא לא נותן את הדעת למצב שבו מישהו נמשך חלקית לאישה ועלול סתם להלקות את עצמו על כך שהוא נמשך לגברים אחרים ולא לאשת השכן, ובסוף למצוא את עצמו עם גבר אחר.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.