סיכום מפגש תמוז תשע"ה: קומזיץ' מגבש בדרום | אירועים ומפגשים

יצחק מ': "לא אשכח את הערב הזה לעולם. בכמוך עברתי ערב עם אנשים איכותיים ויפים בלב ובנשמה. אני כבר מבין שאיני לבד עוד" * ח': "כמה מבורכת הפעילות הזו וכמה יפה לראות כיצד אלה הבטוחים בעצמם תורמים מניסיונם למי שזקוק לכך בלי ליצור תחושה של קבוצת תמיכה" * שני משתתפים שהגיעו בפעם הראשונה לכמוך מסכמים את המפגש מהזווית האישית שלהם

קומזיץ מדורההסיכום של ח'

החשש המדומה שלי התברר כשגוי, האווירה הייתה משוחררת ומהנה, המעמד כיבד את המשתתפים בו וזוג עיניים תוהה ומותש אחד הבהיר לי שמעטה הסודיות סביב המפגשים הוא מבורך וכלל איננו מעיד על דבר כזה או אחר

אין ספק כי את המפגש הראשון שלי עם כמוך עליי לפתוח דווקא עם השיחה המקדימה הנדרשת מהמצטרפים החדשים לקבוצה.

אודה כי ציפיתי לשיחה קצרה ומנומסת שתוציא ידי חובה את המופקד עליה, אך מהר מאד נוכחתי שטעיתי. אף שזו הייתה מרתקת לכשעצמה ונוהלה ביד אומן, היא סיפקה בנדיבות את המצופה ממשתתף במפגש חתרני: דיסקרטיות מוחלטת, חקירה צולבת, ובאופן כללי עמדה בסימן "שבע חקירות וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח".

אף שהובהר לי שמדובר במפגש חברתי ולא כזה הנושא אופי עיוני, חששתי כי הוא יסתכם בקבוצת גברים מבוהלים המלעיטים זה את זה בבדיות, עסוקים באובססיביות בהחלטות הרות גורל ואפופים במתח תמידי שיגרום לי לשקול היטב השתתפות עתידית.

התבדיתי לחלוטין.

מארגן המפגש טרח בזריזות לצוות אותי לטרמפ מאזור מגוריי, והשיחה העליזה בין הנוסעים שהכירו מאירועים קודמים הבהירה לי כי הערכתי בצורה שגויה את חברי הקבוצה ואופי המפגשים.

קומזיץ מדורההגענו ליעד-מיקום שקט בדרום הארץ, רוח מן הים בפנינו ואוושת גלים באוזנינו, חיבוקים של מכרים ותיקים ולחיצות יד מהוססות של מצטרפים חדשים ו… הנה מתחילים!

פרקנו יחד קרשים שיועדו למדורה (בכל זאת קומזיץ) – לכאורה פעולה לכאורה חסרת חשיבות אבל היא אפשרה מעורבות כללית, מעין פעילות שבה כולם נוטלים חלק ולמעשה חסכה את שבירת הקרח המאולצת הנדרשת מזרים, כך שגם החדשים השתלבו בקלות בשיחות שהחלו להתפתח. תפילת ערבית, דבר תורה קצר והמשכנו למשחק חברה שבחכמה רבה התבסס על  זכירת שמות המשתתפים וגם היה מהנה וקליל.

מכאן הכול כבר היה פשוט יותר. גיטרה נשלפה, מעגלים ספונטניים של שיח נוצרו, וכך נחשפתי למגוון סיפורים, דעות וחוויות אישיות; צחקתי משנינויות מבודחות, התרצנתי כששמעתי על התמודדויות יום-יומיות ,ויותר מכול התרגשתי מאלה שזו החשיפה הראשונה שלהם. דווקא אותם מבטים מבולבלים הקסימו אותי יותר מכול, והבהירו לי כמה מבורכת הפעילות הזו וכמה יפה לראות כיצד אלה הבטוחים בעצמם תורמים מניסיונם למי שזקוק לכך בלי ליצור תחושה של קבוצת תמיכה.

גם הבררנות הראשונית שהרגישה מאיימת בתחילה, הוכיחה את עצמה ביצירת מעגל של חומר אנושי איכותי, מקבל, אכפתי ומעניין, כזה שנותן לבעל השקפה דתית להזדהות אתו בלי לאיים על עקרונותיו ומאפשר לפתח דיון פורה בנושאים שכולנו חווים, כשמאידך גיסא איננו תובעני אלא מעודד שיחות חולין, מגוון, ומייצר פלטפורמה אמתית להכיר ולשתף.

הזמן עבר מהר מדי והנה כבר חצות; אנשים מברכים זה את זה, חלקם מחליפים מספרי טלפון למפגשים עתידיים וחברויות חדשות נוצרו. סוף דבר, החשש המדומה שלי התברר כשגוי, האווירה הייתה משוחררת ומהנה, המעמד כיבד את המשתתפים בו וזוג עיניים תוהה ומותש אחד הבהיר לי שמעטה הסודיות סביב המפגשים הוא מבורך וכלל איננו מעיד על דבר כזה או אחר.

דבר אחד בטוח – זו לא תהיה הפעם האחרונה שלי.

ח'

קומזיץ מדורה
חלק מהמשתתפים במפגש

הסיכום של יצחק מ'

הזמן חולף ואני מרגיש בעננים. מין של רוגע שעושה טוב לנשמה. אף אחד לא שופט אף אחד, ויותר מזה – מרגישים "יחד", וחיברוּת ואהבה. אני שואל את עצמי "איפה אני נמצא? למה לקח לי כל כך הרבה זמן להתקשר לכמוך?" מצאתי אנשים נדבי לב ואני מודה לקב"ה

העולם שלי די סגור כי שנים הייתי צריך להיזהר מלדבר עליי יותר מדי ועל הנטייה שלי. מצאתי את הכוחות הפנימיים להתקשר לכמוך. תהיתי אם יקבלו אותי בכלל, אבל חשבתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. התקשרתי, ולאחר תהליך מסוים קיבלתי הסבר מפורט על המפגשים, מהותם, וגם פרטים טכניים על מיקום המפגש.

היום הגיע. הלב שלי דופק יותר מהרגיל. אני עדיין מתלבט אם להגיע או לא. אני כבר בן 37, לא כזה צעיר. נכון שאני איש רגוע והכול, אבל עדיין. הבנתי שמגיעים בעיקר צעירים.

מה שיותר הלחיץ אותי היה החשש שמא אגיע ואמצא שם מישהו שאני מכיר. אני קצת ביישן, ואיך אפתח עמו בשיחה או אפילו עם אחרים שאיני מכיר?

בדרך לערב אני מתחיל להיות שמח, אבל קצת בלחץ. אני מתקרב ממש למקום המפגש ואני כבר בשיא הרגשות שלי. לא סיימתי לסדר את המחשבות וכבר 3 אנשים מתקרבים אליי ומקבלים אותי באהבת חינם שאיני זוכר מתי קרה לי דבר כזה באחרונה.

לאט לאט עוד ועוד אנשים מגיעים, וכל אחד יותר נחמד מהשני. ואני כבר לא מבין מה קורה פה – מתחילים לדבר, לצחוק וליהנות, הזמן חולף ואני מרגיש בעננים. מין של רוגע שעושה טוב לנשמה.
אף אחד לא שופט אף אחד, ויותר מזה – מרגישים "יחד", וחיברוּת ואהבה. אני שואל את עצמי "איפה אני נמצא? למה לקח לי כל כך הרבה זמן להתקשר לכמוך?" מצאתי אנשים נדבי לב ואני מודה לקב"ה.

בכמוך עברתי ערב עם אנשים איכותיים ויפים בלב ובנשמה. אני כבר מבין שאני לא לבד עוד, ב״ה. לא לבד באמת.

הידיעה הזו נותנת לי כוחות עצומים, ולא אשכח את הערב הזה לעולם. וכעת יש בי קול חם שמתעורר לו ומחמם אותי ואומר לי מבפנים: "נו? אתה רואה? קיבלו אותך באהבה! שמחתם ביחד, התפללתם ביחד, אין לך מה לדאוג עכשיו כי אתה מצאת סוף סוף אנשים כמוך".

יצחק מ'

—-

קומזיץ מדורהכמו בשנה שעברה, כמוך ממשיכה לתת מענה גם לדרום. בשנה שעברה ארגנו פיקניק מגבש בדרום, בצל איומי רקטות במבצע "צוק איתן", וכעת ארגנו קומזיץ מגבש בצל ימי השגרה החיוביים.

ישבנו כולנו מסביב למדורה, אכלנו מרשמלו ותפוחי אדמה, פטפטנו, שמענו דבר תורה, היה ניגון בליווי גיטרה, וגם הייתה פעילות קצרה ומגבשת.

הקומזיץ היה בתאריך א' בתמוז תשע"ה, 18 ביוני 2015, יום חמישי, בדרום הארץ.

פרטים על המיקום נשלחו רק למי שחבר ברשימת התפוצה שלנו. רוצים להצטרף לרשימה ולהגיע למפגש הבא? צרו עמנו קשר: kamoha.or@gmail.com

שימו לב: למען שמירה על צביון הקבוצה ולמען הנוהל התקין, אין להביא חבר חדש מבלי לעדכן אותנו מראש. ובמילים אחרות: הבאה של חבר חדש למפגש – רק באישור מפורש שלנו.

 

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.