שני סיכומים למפגש אב 1 תשע"ה: עלייה בטהרה להר הבית | אירועים ומפגשים

יעקב, בפעם ראשונה במפגש כמוך ובפעם ראשונה בהר הבית: "בעלייה להר ממש הבנתי את החורבן, כמה שבית המקדש חסר. כל המשמעות של התפילות לבניין בית המקדש קיבלו תוקף". ישי: "כעת אני מבין שהר הבית רחוק מלהיות בידינו, ואלה לא הערבים אלא אנחנו שנפשנו כהתה" * לרגל תשעה באב כמוך עלתה להר הבית

חלק מאנשי כמוך בהר הבית
חלק מאנשי כמוך בהר הבית

הסיכום של יעקב

"היה יום חווייתי מלא בתוכן ומשמעות"

רציתי לשתף קצת בתחושות במפגש הראשון שלי.

הגעתי קצת אחרי השעה שנקבעה לנו, ומצאתי את הקבוצה הנועלת "קרוקס" בתור ארוך ותחת עומס חום כבד.

עדיין לא היה ברור לנו איפה המדריך עד הבנו שעלינו לעקוף את התור ולהיערך לכניסת ההר. ככל שהדבר התקרב חשתי פחד להיכנס מהול ברצון כן להיכנס.

נכנסו. השמירה עלינו די כבדה – שוטרי משטרת ישראל עם אנשי וואקף. היינו מאוד מוגבלים בזמן שכן הקצו לנו רק רבע שעה לסייר בהר. המדריך, רב חרדי, הסביר לנו בקצרה על כל נקודה אפשרית תוך כדי פסיעות מהירות ולדעתי מתוחות.

מיד שבני ישמעאל הבחינו בנו, "היהודים הכובשים", התחילו ההכרזות של "אללה הוא אכבר" לעברינו. הרגשתי מאוד מתוח במעמד הזה, וברגע זה ממש הבנתי את החורבן, כמה שבית המקדש חסר, וכל המשמעות של התפילות לבניין בית המקדש קיבלו תוקף.

מי שגר בעיר ירושלים ורואה כל הבניה המודרנית ויפה מסביב לא תופס שיש חורבן מאחורי הכותל המערבי. רואים כמה המקום מוזנח, רואים שרידים ממשיים של הבית כמו 15 המעלות העומדות בין עזרת נשים לעזרת לוויים.

הסיור היה קצרצר, מיד הגענו ליציאה ועברנו את המחסום חזרה לכותל.

הקבוצה התפזרה, וכמה נשארו להסתובב קצת ולאכול. אני גם נשארתי, התפללנו מנחה בכותל, יצאנו לאכול ברובע, ביקרנו במכון המקדש ועדיין זכינו לשיר שירי ירושלים בשער יפו מלווה בנגינת נבל.

לסיכום היה יום חווייתי מלא בתוכן ומשמעות.

תודה על היוזמה, תודה על ההזדמנות ושנזכה לראות בבניין הבית השלישי במהרה.

יעקב

ירושלים הר הבית שקיעה קדושההסיכום של ישי 

"חשתי השפלה עצומה שמעולם לא חשתי בשום מקום אחר. השפלה אישית, השפלה לאומית, השפלה שאינה מעניינת איש"

ביום חמישי בשעות החמות ביותר של היום, התקבצנו יחד לעלות להר הבית. אותו מקום שנמצא מעל הכותל, ועיני המתפללים שם בקושי נשואות אליו, שהרי הכותל בידינו. והר הבית?

עמדנו לצד תור ארוך של תיירים שהגיעו מכל העולם כדי לחזות בפאר כיפת הזהב. תיירים ותיירות מגרמניה, מאורגוואי, מצרפת ועוד, עמדו בתור מסודר כדי לזכות ולראות בפאר המסגדים המוסלמיים על הר הבית ודרך אגב להיכנס לבית קודשי הקודשים, והם נכנסו די מהר.

ואנחנו? אנחנו חיכינו וחיכינו וחיכינו… לנו לא נתנו להיכנס בכזאת קלות, כי הרי אנחנו יהודים, וגרוע מזה – יהודים דתיים. קרי: אנשים מסוכנים לציבור. אנשים שעלולים, לא עלינו, למלמל פסוקים בהר הבית או חלילה להתפלל, וזה כמובן אסור. באיסור חמור ביותר.

לאחר זמן ציפייה ארוך ומעיק, ולאחר בדיקת תעודות הזהות שלנו, ולאחר בדיקה ביטחונית, הכניסו כל אחד מאיתנו לחדר קטן, לבד עם שוטר. השוטר הביט בי במבט חמור והתחיל את החקירה ה"ביטחונית" שלו: "יש לך איזשהו ספר קודש? סידור? חומש? תפילין? כי אסור באיסור חמור להכניס כאלה חומרים מסוכנים להר הבית".

הבטחתי לו שאני לא נושא עליי שום חומר מסוכן שכזה.

לאחר עוד עיכוב, כשבינתיים התיירים מכל העולם מביטים בנו בתמיהה ועוברים אותנו באדישות בדרכם לדרוך בקודש הקודשים, נעשה לנו  תדריך ביטחוני חמור – אסור להתפלל! אסור להשתחוות! אסור להגיד פסוקים בקול! אין להרגיז אף אחד!

הר הבית – המקום הקדוש ביותר ליהודים, הוא המקום היחיד בעולם בו נאסר ליהודי להתפלל. זוהי עברה ביטחונית שעליה הוא יכול להיעצר. אה כן, להיעצר על ידי יהודים.

סוף סוף נכנסנו להר. ניתנה לנו רבע שעה לסיור זריז, ומהר מהר לצאת החוצה. ליוו אותנו שלושה אנשי ביטחון ועוד שומר וואקף שדאג לשים לב שחלילה לא נחרוג מהנוהל – אין תפילות, אין דיבורים, לצאת מהר מהר מהר.

כשנכנסו למקום הקודש, בגבולות ההלכה, קידמה את פנינו יללה של עשרות נשים שצעקו לעברנו "אללה הוא אכבר", "אללה הוא אכבר". קשה לתאר את מה שהרגשתי – כאן בארץ שלי, במדינת ישראל העצמאית, בהר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהודים הולכת חבורת יהודים ישראלים שאסור לה להתבטא להתפלל ומסביבה המון זועם של ערבים. כמה גלות היה במעמד המבזה הזה. כמה ביזיון.

חשתי השפלה עצומה שמעולם לא חשתי בשום מקום אחר. השפלה אישית, השפלה לאומית, השפלה שאינה מעניינת איש.

השנה בתשעה באב אני מבין יותר מהו החורבן. אני מבין שהר הבית ומקום המקדש רחוקים מלהיות בידינו. אלה לא הערבים, ולא משה דיין שנתן להם את המקום. אלה אנחנו שנפשנו כהתה. שלא אכפת לנו במיוחד. שוויתרנו על המקום הקדוש ביותר שלנו .שהשארנו את הר הבית בשיממונו, ובעצבונו.

הר ציון ששמם שועלים הלכו בו.

הר הבית יחזור אלינו כשנרצה בו בחזרה. כשנלמד מה המשמעות העמוקה שלו בשבילנו. כשנעלה אליו בהמונים.

ואולי אז נזכה לבית שיהיה בית תפילה לכל העמים.

ישי

הר הביתהעלייה הייתה ביום חמישי, ז' באב תשע"ה, 23 ביולי 2015 למניינם.

פרטים מדויקים נשלחו רק למי שחבר ברשימת התפוצה שלנו.

רוצים להצטרף לרשימת התפוצה שלנו ולדעת עוד על המפגשים הבאים? צרו עמנו קשר: kamoha.or@gmail.com

שימו לב: למען שמירה על צביון הקבוצה ולמען הנוהל התקין, אין להביא חבר חדש מבלי לעדכן אותנו מראש. ובמילים אחרות: הבאה של חבר חדש למפגש – רק באישור מפורש שלנו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.