שְׁנַיִים כְּתָרִים – סיכום מיוחד של מפגש חנוכה | אירועים ומפגשים

רואי תוהה אם יוכל לחיות בעולם שכולו אמת או שכולו שקר או שכולו שקר לבן, ומגיע למסקנה שיש צורך באיזון מורכב ובבחירה חכמה. היֵדע האדם לָבוׂר לו את הדרך? * בשיר ובמלל רואי מציג את הסיכום שלו למפגש חנוכה-טבת שעסק בנושא "מכונת האמת של השפה"

כל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)

על האובניים חדש

שְׁנַיִים כְּתָרִים

שְׁנַיִים כְּתָרִים מוּנָּחִים

רַק יָבוֹא מַי שֶׁיִּקַּח

אֶת מָה שֶׁיִּקַּח.

 

שֶׁאֵין הָאֶחָד

יָכוֹל –

עַטֵּר רֹאשׁוֹ

שְׁנַיִים כְּתָרִים.

 

רָכוּב אֲתוֹנוֹת

וּמְחַפֵּשׂ מְלוּכָה

וּכְתָרִים

וּכְתָבִים

וּמִילִּים אֲבוּדוֹת

בְּשׁוּרוֹת.

 

בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ תֵּלֵךְ?

 

אֵיךְ תֹּאבַד

בְּרוֹב מִילִּים

וּמְהוּמָה.

 

עֵינֵיךָ עִיוְּורוֹת

 

אַךְ יָדֶיךָ יוֹדְעוֹת,

מִדְקֶרֶת קוֹצִים

וְכֶתֶר רָקוּעַ

אֱמֶת.

 

בְּחַר.

מאחורי המילים של "שניים כתרים"

"גְּדוֹלָה אֱמֶת שֶׁאֲפִילּוּ מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶר הָאֱמֶת נִּיכֶּרֶת" (ש"י עגנון)

"כְּשֶׁאֵין בִּיכָולְתֵּנוּ לִקְבּוֹעַ מָה אֱמֶת, עָלֵינוּ לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת מָה שֶׁסָבִיר בְּיוֹתֵר" (רנה דקארט)

 "אז מה אתה אומר?" שואלת אותי חברה שאני פוגש פתאום ברחוב.

"אומר על מה?" אני עונה.

"על התספורת החדשה שלי. אתמול הייתי אצל הספר, קיצרתי ושיניתי את צבע השיער".

מה אני כבר יכול להגיד לה? אני חושב לעצמי.

היא שינתה את מראה השיער לחלוטין. השיער הארוך והשחור הפך לבלונדיני וקצר. תספורת שלא מתאימה לה בעליל.

זה באמת כל כך לא מתאים לה, אבל אני לא יכול לומר לה את זה כי רוב הסיכויים שהיא תיפגע ובמקרה הגרוע עוד תתחיל לבכות.

אז אני מוצא את עצמי בחיוך ענקי מרוח על הפנים אומר לה "וואו, איזה שינוי עשית, את נראית מצוין, הולם אותך הקארה נותן לך מראה צעיר ואפילו אפשר לומר שובבי".

תוך כדי שאני מדבר איתה אני מתפלל שאני משדר אמינות, אני כבר לא יודע מה גרוע יותר, לומר את האמת, או לשקר ולהיתפס בשקר.

למזלי הרב אני רואה אותה מחייכת אליי, חיוך גדול והלחיים שלה מקבלות סומק דק של נבוכות.

"תודה רבה" היא אומרת, "גם אני חשבתי שהתספורת הזו נותנת לי זיק של שובבות אני כ"כ שמחה שגם אתה רואה את זה".

איזה מזל, אני חושב לעצמי, הצלחתי לשקר ולא להיתפס בשקר וגם לתת לה תחושה נהדרת.

אז איך זה שאני מרגיש קצת דפוק?

***

הסיפור הזה לא קרה באמת, אבל יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.

מי לא עומד מדי פעם בפעם מול ההתלבטות הזו בין לומר את האמת ובין לשקר ולו רק בשל הרצון לא לפגוע בזה השואל.

***

ביני וביני אני חושב הלוואי שהייתי יכול לחיות בעולם שכולו אמת.

מצד שני אני תוהה האם הייתי יכול לחיות בעולם שכולו אמת?

בוא ואודה על האמת, לא פעם (כמו בסיפור שהובא בהתחלה) אני בוחר לשקר רק כדי שלא לפגוע.

ולא פעם כשאני שואל חבר לדעתו, אני לא בהכרח מבקש לדעת את כל האמת, בעיקר אם היא לא נוחה, ויותר מזה אם היא פוגעת בי או מציירת אותי באור שלילי.

אז בין עולם של אמת ועולם של שקר אני חושב שעדיין עולמנו צריך להיות מורכב משניהם. לא נוכל לחיות בעולם שכולו אמת אך בעולם שבנוי משקרים גם לא נוכל לחיות.

אז אולי ננסה את האפשרות השלישית של שקרים לבנים במקרה הצורך?

עפ"י ההגדרה בוויקימילון שקר לבן הוא: "שקר הנאמר מטעמי נימוס או משום דרכי שלום, ולכן היחס אליו סלחני, ולעתים אוהד, בניגוד ליחס לשקר".

אז כנראה יסלחו לי שאשקר שקר קטן ולבן ואומר שהבגד יפה והתספורת מהממת אף על פי שאני חושב אחרת לגמרי.

***

ושוב נשאלת השאלה עד כמה נכון לי, לנו, לשקר שקרים לבנים כדי לא לפגוע באדם אחר בדברים שהם אינם מהותיים? ומי הוא זה שיגדיר מהו דבר שאינו מהותי? ומתי ראוי לשקר שקרים לבנים ומתי עדיף לומר את האמת?

כל השאלות האלו העוסקות באמת ובשקר מלוות אותי עוד כילד שכשהבנתי בפעם הראשונה שאמת יכולה לפגוע. הרבה פעמים עמדתי מול הדילמה – מה נכון לומר, והאם עדיף לא לומר ולשתוק, ומתי.

ולא פעם היו לי ייסורי מצפון גם אחרי שבחרתי לומר אמת, שקר או שקר לבן.

ייסורי מצפון נבעו מהרצון להיות איש דובר אמת, או לחילופין מפני שהאמת פגעה באדם שאני אוהב.

וכשאני בוחר לשקר שקר אמתי או לבן אני שואל את עצמי כיצד עליי לספר את השקר כדי שיישמע אמתי ויתקבל ככזה באוזני השומע.

זה באמת לא פשוט לתת לשקר תחושה של אמת.

צריך כלים לדעת לשקר בשביל שישמע ויתקבל כדברי אמת.

***

במפגש האחרון של כמוך הייתה הרצאה של ד"ר רקפת דילמון. ההרצאה הייתה מצוינת ולמדתי ממנה רבות.

ההרצאה עסקה בנושא "מכונת האמת של השפה" – איך לזהות שאדם משקר או דובר אמת, תוך זיהוי מרכיבים לשוניים במילים שהוא אומר (ובהתעלם באופן מוחלט מהסיפור עצמו).

לשם כך יש לתמלל את השיחה לכתב ומשם לבדוק באופן סטטיסטי את המאפיינים הלשוניים של המלל הכתוב ולבדוק אם הם מאפייני אמת או שקר.

למשל אם אדם משתמש בהרבה מילות שלילה הרי שרוב הסיכויים שהוא משקר.

ד"ר דילמון הדגימה במפגש את ההבדלים הלשוניים אותם חקרה בין סיפורי אמת וסיפורי שקר.

בעקבות ההרצאה וכסיכום למפגש נכתב השיר הזה.

***

השיר עוסק בשני כתרים – כתר אמת וכתר של שקר.

בשיר, האדם צריך לבחור באחד מן הכתרים שהרי גם מלך לא יכול לעטר ראשו בשני כתרים.

בוודאי אם הם כתרים המנוגדים זה לזה בתכלית.

זאת ועוד האדם לא יכול להיוותר מְחוּסָּר בחירה לחלוטין שהרי יש לכל תרחיש יש אחת מהאפשרויות האלה: או לומר אמת או לשקר או האפשרות השלישית היא לשתוק.

בשיר, האדם בא לחפש את האמת בתוך הכתבים והמילים שנכתבו שנאמרו והועתקו אל השורות. (לשם הבדיקה אם הסיפור סיפור אמת או שקר)

היֵדע האדם לָבוׂר לו את הדרך?

קל מאוד להיאבד בתוך כל ההמולה של מילים דוברות שקר, בין האדם הוא מספר הסיפור ובין זה השומע אותו.

קל לאבד בתוך השקר את הדרך הישרה המובילה אל האמת.

אז אולי מרוב מילים גָדֵל העיוורון לאֱמת ולשקר, וקשה להבחין בו דרך העיניים (בהשאלה דרך הקשבה פשוטה), אך הידיים (ובהשאלה ההבנה הלשונית של הטקסט) יודעות להבחין בין כתר קוצים של שקרים ובין כתר שכולו רקוע אמת.

וכל שנותר לו לאדם הוא לבחור.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.