"לפני שסיפרת לו היו לו 10 ילדים, ומהיום שתספר יהיו לאבא רק 9" | בחרדת קודש

מוטי תוהה אם לספר להורים ומה יקרה אחר כך, ולשם כך החליט להיתלות ב"אילן גבוה"– אחיו הבכור מנחם המכוּנה מני. כשסוף-סוף ענה מני למוטי על השאלה, נראה מני כאחד שעומד לספר למישהו על מות יקירו, הוא נאנח ביגון אמתי כמשתתף בצער של מוטי עוד לפני שזה בא וענה למוטי את שענה * אל תחמיצו!

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

בחרדת קודש אז מה כבר יקרה אם אני אספר להם? ל"הורים". לאלה עם ה"ציפיות" ועם ה"תקוות, זוכרים, לא?

במהלך השנים העליתי את השאלה הזו שלי בפני הרבה אנשים, כולם חכמים כולם נבונים וכולם יודעים את אמת החיים, והתשובות שלהם נעו בין "טוב תראה הם ההורים שלך, הם בטח יקבלו אותך כמו שאתה, הם בטח יאהבו אותך תמיד בלה בלה בלה, תספר להם!!!" ולבין "הם חרדים! אין אצלם דברים כאלה, הם בטח יזרקו אותך מהבית וינדו אותך בלה בלה בלה, אל תספר להם!!!"

כל המשיבים היו נחושים ובטוחים מאוד בעצמם, וכל אותן התשובות נשמעו בשעתן אמינות מאוד ובהחלט מתקבלות על הדעת, ואני יצאתי מסבב השאלות-תשובות הזה הרבה יותר מבולבל ממה שהייתי לפניו.

וכמו כל יהודי טוב שמתקשה בפענוח שאלה כלשהי, החלטתי להתלות ב"אילן גבוה"– אחי הבכור מנחם-מני (ועליו, ועל איך ולמה הוא יודע את הסוד האפל שלי – בפעם אחרת).

הרי מני מתהדר בין היתר בתואר 'המומחה הגדול בעולם בכל עניין הקשור להורים של מוטי', ובאופן כללי הרבה מאוד אנשים רואים בו אדם חכם, משכיל, נבון, ליברל, מבין עניין, וכל תואר שיתאר 'אדם שהתשובות שלו הם בומבה!'

אני ומני נפגשנו כמו תמיד בסלון ביתו ל"שיחת נפש-דו חודשית בין אחים לצרה על כוס קפה ונישנושים" ושברקע כמו תמיד הדהדו קולות הוויכוח של לונדון את קירשנבאום עם האורח "הפרופסור לענייני משהו".

השיחה התנהלה לה כמו תמיד די בעצלתיים, כמו כל השיחות הקבועות שלנו, אני בעיקר מדבר, מני בעיקר מקשיב ומהנהן, והזמן עף רץ לו, ולפתע נזכרתי בשאלה שהופכת את השיחה הרגילה הזו שלנו למשהו קצת אחר. היום אני אתעקש לקבל תשובה לשאלה שנמנענו מלהעלות בכל 15 השיחות הקודמות שלנו מאז הגילוי שלי אליו (ושוב על כל עניין "מני והגילוי" – בפעם אחרת).

"מה יקרה אם אני אחליט פשוט לספר להם? מה אתה חושב שיקרה?"

השאלה ריחפה באוויר החדר כמה דקות אבל התקשתה למצוא מוח פנוי שיעסוק בה, אחרי הכול קשה לכל שאלה באשר היא לגבור על רמת העניין שמעורר הוויכוח הנוכחי בלונדון את קירשנבאום, ובמקרה עוסק בדיוק בְּנושא שקשור מאוד לעבודה של מני. בהפסקת הפרסומות חזרה תודעתו של מני לחלל החדר, ואז השאלה עמדה סוף סוף על מפתן סדר העדיפויות שלו, וסוף סוף קיבלה כנראה התייחסות כי מני הסיט את מבטו מהשמפו המופלא שאיזה דוגמן הורס ניסה למכור לו ופנה אליי.

"מה שאלת?" תהה פרצופו המהורהר משהו של מני.

"נו שמעת אותי לא?! את מה שאני כבר הרבה זמן רוצה לשאול, לשאול באמת! מה יקרה אם אני אספר להם? כל פעם אנחנו נמנעים מהשאלה הזו כי ברור שאחריתה אסון, אבל הפעם אני רוצה תשובה! מה יקרה אם אני אספר להם!"

"נו אתה יודע את דעתי, כבר אמרתי לך שזה לא רלוונטי כי אתה לא באמת חושב לעשות את זה", ניסה מני להתחמק באלגנטיות.

"כן, אבל הפעם אני רוצה שתהיה מדויק, כאילו פשוט תגיד לי את מה שאתה חושב שעלול/עשוי לקרות לי ולחיי אם וכאשר פשוט אספר להם! בלי חוכמות ובלי לנסות ליפות את המצב בשבילי".

הקפה של מני נגמר, ובלי קפה המוח שלו מכאיב קשות לו ולנוכחים סביבו כשהוא עובד, ולכן מני קם אחר כבוד להכין לעצמו וגם לי קפה תוך כדי שהוא ממלמל "המממפפ זו שאלה טובה וקשה, אני יודע את התשובה, אבל אני צריך לחשוב על איך להגיד לך אותה".

רבע שעה חלפה, מני והקפה נמוגו אל החצר החיצונה ואל שיחות הטלפון הממש חשובות – עם אנשי עסקים ועם רבנים ועם כמרים. הזמן תקתק לו בקול רעש גדול ומני והקפה בוששו מלהופיע, בינתיים נגמרה הפסקת הפרסומות השנייה, ואני כבר ראיתי איך שוב השאלה הזו מתמוססת ונשכחת בתהום הנשייה.

לא הפעם, החלטתי. לעולם לא, NEVER AGAIN, נִי מָאל! שמתי נפשי בכפי והפרעתי למני בשיחה, הושבתי אותו אל מול הטלוויזיה הכבויה – מעשה ניסים שלי! ושאלתי שוב.

"אז מה יקרה אם אני אספר להם? תן לי את האמת לאמיתה! אתה הרי יודע אותה טוב מכולם!"

מני היה נראה כאחד שעומד לספר למישהו על מות יקירו, הוא נאנח ביגון אמתי כמשתתף בצערי עוד לפני שזה בא ואמר.

"תראה, אין דרך אחרת להגיד את זה, ואתה יודע שזה ככה, אבא פשוט ימחק אותך, אתה מבין? טיק! ככה בשנייה! לפני שסיפרת לו היו לו עשרה ילדים, ומהיום שתספר לו יהיו לו רק תשעה, לא כזה מסובך! אין לו שום הבנה בנושאים האלה, אין לו שום כוונה להתחיל בגיל 67 בתור אדם דתי ומאמין ללמוד על הנושאים האלו, זה לא קיים אצלו בלקסיקון, אתה מבין? הומוסקסואליות זה משהו כל כך רחוק וכל כך חמור בשבילו – כדתי וכאדם –  הוא פשוט לא מסוגל בכלל להתחיל להתמודד עם דבר כזה. זה כמו גוף של מישהו שננעל כשהוא מרגיש יותר מדי כאב או משהו, מכיר? ככה זה יהיה איתו! בשנייה שאתה תספר לו הוא פשוט ימחק אותך מהחיים שלו, ואני לא מאשים אותו, תבין הוא אדם דתי, בן הומו זה משהו שדומה לבן רוצח סדרתי, אתה חושב שבן רוצח סדרתי יכול לצפות שיקבלו אותו?!

ואימא? אתה יודע שהיא תקבל התקף לב ברגע שהיא תשמע דבר כזה, כן? אתה יודע שהיא לא האישה הכי בריאה בעולם, היא כבר עברה התקפי לב קלים בגלל דברים אחרים (וגם על התקפי הלב האלה שבמקרה שייכים יותר למני מאשר לי, בהזדמנות אחרת) והיא עוד יותר דתייה ומאמינה מאבא. אצלה בלקסיקון הומוסקסואליות זה משהו שקשור לנושאים של סטיות ודיבוקים ומחלות נפש, אתה יודע מה זה בשבילה שיש לה בן כזה?! אני אומר לך בשיא הרצינות שזה התקף לב!! אתה תהרוג אותה! וגם את עצמך בסוף. תבין, אתה תחזור הביתה, תחכה לך מזוודה ליד הדלת עם כל הדברים שלך, אבא יעבור על כל האלבומים וכל התמונות המשפחתיות ופשוט ימחק אותך, החדר שלך יהפוך למחסן הוא יאסור על כולם לדבר עליך או איתך, ואימא תבקש מכולם יפה פשוט לשכוח אותך, ככה בדיוק! אתה פשוט תאבד את המשפחה שלך, בבום! אין אחים! אין הורים! אין אחיינים ואחייניות אין כלום!

העיקר שאתה סיפרת להם! אתה חושב שזה שווה את זה? אני מסביר לך שאתה תאבד את החיים שלך! אתה תגיע לגיל 40 בלי משפחה בלי חברים בלי כלום בחיים, אה כן, אתה תהיה הומו גאה שסיפר להורים שלו נו יופי, זה לא מה שינחם אותך!

אתה מבין, אח יקר שלי? אני לא רוצה להפחיד אותך או משהו אני פשוט אומר לך את המציאות כמו שהיא. אני רוצה את הטוב ביותר בשבילך! אני לא רוצה שתעשה טעות שתהרוס לך את החיים!

אה, רק שתדע שתמיד תמיד אני אהיה אח שלך בלה בלה בלה ואם תצטרך אתה תמיד יכול לישון על הספה בסלון – אם אין אורחים חשובים אחרים או שיעור שאני בדיוק מוסר בבית.

אבל הי! אני תמיד אהיה אח שלך!"

טוב, הוא היה די ברור לא?

אבל הי, איך מני יודע? הרי בטור הקודם הסברתי לכם שהסדר הטבעי היה לספר קודם להורים ואז לחסוך את כל הטרחה שבלספר לכל אח ואח בנפרד, אז איך מני יודע? איך החלטתי לספר לאחים?

אתם יודעים את התשובה לא? – על כל אלה ועוד ברשומות הבאות. תתאזרו בסבלנות.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.