הבדיחה שהסתבכה | ערב אור

בישיבה חמד לו אורי לצון, ודגדג בקביעות את אחד מחבריו אע"פ שנתבקש לחדול. הורי התלמיד התערבו, הרב בישיבה נכנס לתמונה, ומהחושך הזה מצליח אורי לראות אור ולנצל את ההזדמנות כדי לספר לאותו רב שהוא נמשך לגברים * רשומת הבכורה בבלוג של אורי, בן 19, בלוג שיעלה אחת לשבועיים ביום חמישי, והמספר את סיפורו האישי והאמתי

ערב אורקוראים לי אורי. תלמיד ישיבה בן 19, בחור ישיבה רגיל לגמרי, כמו כל אחד מכם, דתי לאומי, רגיל בוגר הדרכה בבני עקיבא, רגיל. יש חניכים שמעריצים אותי, רגיל. חברים תותחיים שכל החיים מדברים על מה שיעשו בצבא, רגיל עם כיפה מרוחה ברישול בצד הראש, רגיל משחק כדורסל, רגיל לומד גמרא, רגיל שומע שלומי שבת וישי ריבו, רגיל קורא עולם קטן, ממש ממש רגיל חוץ מזה ש… אני לא נמשך לנשים.

מתי הבנתי את זה? לא ברור לי, אבל בכיתה ז כשכולם דברו על בנות – זה לא עניין אותי והיה נראה לי מטופש. וכשאמרו לי על מישהי שהיא יפה, ניסיתי להבין מה כל כך מדהים בה. לא הבנתי מה כל כך קשה ב"לא לדבר עם בנות" ומה הקטע לעבור לסניף אחר "בגלל הבנות" או לקפוץ מעל האש בל"ג בעומר כדי "להתלהב על הבנות".

בתיכון שלושה חברים דיברו על ההיא שהם "דלוקים עליה" ולא הבנתי מה הכוונה "דלוק". חשבתי שאני "דלוק" על מישהי כי היא נראית לי נחמדה וכיף לדבר אתה, אבל מעולם לא פנטזתי על מגע איתה.

ואם אני לא נמשך לנשים – מה כן?

דווקא סצנות מיניות בסרטים, שהייתי צופה בהם בגילאי התיכון, היו עושות לי את זה כמו כולם. רק שלמען האמת אני יותר מחכה שהוא יוריד בגדים, והיא פחות מטרידה אותי. בדמיונות המופרעים של גיל העשרה לאט לאט העלמתי אותה ובעיקר נשאר הוא, ולפעמים הם שניים, גבר ואישה וזה מושך אותי. פרסומת של דוגמנית לא עושה לי תיאבון להסתכל, ואם יש דוגמן דווקא אני יכול לנעוץ עיניים זמן רב, ומשם – לפעמים אני רוצה לחבק מישהו, אבל אולי זה כי אני רוצה תמיכה חברית?! ואולי יותר מזה?

אז אני הומו?

אני נמשך-נמשך לגברים?

שטויות! הומו זה כזה שרוקד בטלוויזיה עם מכנסיים ורודים וגופיה צמודה. מה קשור אליי?!

ואולי זה פוקד גם דוסים. אולי יש דוסים רווקים מבוגרים כי הם נמשכים לגברים?!
ואם לא יקרה לי נס, מה יהיה בליל הכלולות? אנסה בכוח להימשך לאשתי?! אחיה בשקר?!

בעצם, די נו, הכול שטויות, הרי אני דוס בני עקיבא רגיל. רגיל רגיל רגיל. אז מה כבר הסיפור? מספיק להשלות את עצמי. אני רגיל רגיל רגיל.

את רצף השאלות המתרוצצות לי בראש כבר כמה שנים קטע הרב בישיבה והצליח לגרום לי להכריע את הקבינט שיושב לי במוח. איך הנושא הגיע לרב? לא אני סיפרתי לו אלא הכול בגלל אליהו.

יש בישיבה בחור מצחיק בשם אליהו. הוא "יצור" שמדבר באופן משעשע ומתעצבן מדברים שלא מעצבנים בכלל (אם אני מזמזם שיר שאינו אוהב, אם ברכה ליום הולדת של מישהו לא מתאימה לדעתו, אם אני הולך למקום שהוא לא אוהב, מדבר עם אנשים לא בגיל שלי וכו'). אחד הדברים המצחיקים אצל אליהו הוא הקפיצה שלו כשמדגדגים אותו. לא בוגר, לא נחמד, אבל בהחלט מצחיק. ויותר מצחיק כשהוא כועס על זה. וזה נהיה סוג של תחביב אצלי לדגדג אותו למרות שזה הכעיס אותו. אני מודה שזו התנהגות קצת כמו של ילד קטן, אבל מה זה בין חברים? בדיחה קצת מרגיזה.

אבל אליהו לא חשב שזו בדיחה, אלא רק התרגז הרבה וסיפר לאביו. אם אליהו הגזים אז אביו הפריז שבעתיים. הוא התקשר לרב והתלונן שיש מישהו בישיבה ושמו אורי ליבנה שלא מפסיק לגעת בבנו וזו ממש הטרדה.

תודה רבה, מחווה יפה. כלב ערס.

יום שישי בבוקר. שיעור בחסידות של הרב. במקרה לא הגעתי לשיעור, ובתומו ניגש אליי הרב ופניו לבשו ארשת רצינות כאילו הייתי ילד קטן שעשה מעשה רע. "כשתוכל, תגיע אליי" הוא אמר. קבע. החליט. ציווה.

למה? מה קרה? התחלתי לחשוב. בגלל השיעור? זו לא סיבה שיכעס. ואולי הוא לא כועס. הוא תמיד נראה כועס. אולי משהו אחר? אולי הדוא"ל ששלחתי לחבר מזכירות ביישוב וכיניתי אותו 'דביל אינטרסנט שמן' הגיע אליו?

נכנסתי אליו לחדר. הוא ישב מולי ואמר "אני מתייחס לדברים בפשטות, אז נעשה את זה בפשטות".

זה לא השיעור, אבל זה נשמע מלחיץ יותר.

"הבנתי שיש בעיה".

מחסיר פעימה.

"איזו משיכה מסוימת. אתה נוגע באליהו וגם כשהוא ביקש להפסיק המשכת".

אז הרב מתערב במריבות טיפשיות וילדותיות בין הבחורים בישיבה?!

"עכשיו דיברתי אתך, אז אתה תפסיק לגעת בו. זו לא הבעיה, אבל אם אתה נמשך לזה אז צריך לטפל בזה. אתה יכול לדבר איתי. עם מישהו אחר, אבל צריך לטפל בזה, שום דבר לא קרה, זו בעיה ולדעתי בעיות צריך לפתור".

אני הסברתי שהבנתי, ואפסיק עם הבדיחה.

גל של לבטים קרוב עכשיו להכרעה, אין-סוף לבטים וסערות תוך-מוחיות עומדים להתנפץ אל שובר הגלים שהציב הרב. אני אומר לו הכול? אולי בכל זאת אני לגמרי רגיל? הפינג-פונג בין שתי האפשריות החל לתפוס קצב אצלי במוח.

וכך עבר יום שישי, ונכנסה שבת שעברה בנעימים. משום מה לא התרסקתי, לא הייתי עצוב, הרגשתי רגיל ורק מוזיקת הפינג-פונג תפסה את ניגוני הרקע, כן או לא? לקפוץ על הגל? לטמון ראש בחול? בליל החתונה אני נהיה נשוי לאישה – אני יכול? אני מוכן? אני ראוי? מגיע לה לקבל אותי? אולי אני אתחתן והכול יהיה רגיל? הכול יעבור? ואולי לא? או שכן? או לא? כן? לא? פינג. פונג.

וכך עברה שבת ואחריה הגיע מוצאי שבת ואז החלטתי שה' שלח לי מתנה ואני צריך לעלות על הטרמפ הזה. תפילותיי התקבלו לפניו, והרב ואליהו ואבא של אליהו כל זה ביחד הנס שלי, ועכשיו כשזה הגיע אני קופץ על המציאה, ופשוט החלטתי שאני עושה את זה, אני הולך לדבר עם הרב ולהסביר לו שלמרות שאני לא נמשך לאליהו והסיפור הזה דווקא לא קשור לנטייה מינית אני נמשך לגברים.

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אגב, מה זה לא קרה כלום? עכשיו דיברתי אתך, אז אתה תפסיק לגעת בו. זו לא הבעיה?

    זאת בעיה, ועוד איך בעיה!

    תבין שיש הבדל בין לעשות משהו עם עצמך, פיזי או רק בהרהור, לבין התעסקות עם מישהו אחר, גם אם זה לא מי יודע מה, זה חמור לגעת ולפגוע אפילו 'בקטנה' במישהו אחר.

    דברים כאלו הם לא רק בינך לבין הקב"ה, יש כאן גם בעיה של בין אדם לחברו, שעליה אין יום הכיפורים מכפר. ואם הוא עושה עניין מכל שטות, זה לא מוציא אותך נקי.