השיחה עם ראש הישיבה | ערב אור

אורי אוזר אומץ ומחליט לדבר עם ראש הישיבה, אבל מרפי, ההוא מהחוק, מתערב וראש הישיבה אינו פנוי לשיחה. וכשהיא כבר מגיעה – המצב נהיה גרוע יותר

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן) ערב אור

מוצאי שבת. במוצאי שבת אפשר למצוא את הרב בבית מדרש, לא תמיד ולא קבוע. לפעמים כן ולפעמים לא. ונראה שמרפי רוקד מעלינו, והרב לא נמצא. רציתי כל כך להיות אחרי, רציתי כבר שהוא ידע, לסמן "וי" במשבצת הענקית הזאת, אך הרב לא היה בבית המדרש והספק שנדחק לפינת המוח ניסה בכוח להשתחרר משם ולפרוץ שוב למרכז הרחבה.

אור ליום ראשון, כשהלכתי לישון, העסק כבר היה יותר בעייתי, הייתי במתח, רציתי שהרב יידע, התפללתי להשם שיתקנני בעצה טובה מלפניו, מה להגיד ובעיקר מה לא, שהכול יהיה בסדר, שיהיה טוב ושאני בדרך טובה.

עת ישיבתי בבית המדרש הונח לפניי דף, סיכום שיעור, רפרפתי עליו במקרה ומה שקלטתי משם שכל הרס הוא תחילת בניין. היה לי ברור שלא במקרה הדף הונח לפניי, הייתי צריך לקחת את זה אליי, והבנתי עוד דבר חשוב – השם רוצה שאתפלל, הקב"ה מכוון אותי לתפילה מהלב שאם היא לא מגיעה מעצמה צריך לדקור ולהכאיב מעט כדי לסחוט אותה.

הימים ימי חשבונאות, חודש אלול. בוקר. 6:40. שעון מעורר. תפילת שחרית, תפילה בכוח תפילה של חודש אלול, מהלב. לפחות משתדל. מנסה.

אחרי ארוחת בוקר רווית מתחים שאני מצליח להסתיר באופן לא רע בכלל(!) מגיע תחילת סדר בוקר. זהו, הפעם אני הולך לרב ואומר לו הכול. ה-כ-ו-ל. מה אני מרגיש, עד כמה, ממתי, הכול הכול הכול!

ושוב מרפי עלה לבמה בהופעה אור קולית מרשימה. הרב דיבר עם כל העולם, אברכים שבאו להיוועץ אתו ודיברו על הכול – מפוליטיקות פנימיות ביישוב ועד לוויכוחים על הסוגיה בגמרא; ובדיוק כשאני בא לדבר איתו, בדיוק כשאני מוכן, כאילו אני מול קהל אוחז בסטנד מפואר, וכשאני בא לומר "ערב טוב קהל נכבד" יש הפסקת חשמל.

חיכיתי, וחיכיתי, וישבתי, פתחתי ספר, ניסיתי לקרוא, זקפתי אוזניים לשמוע מתי הרב מסיים, והוא לא סיים. באמת! יש לך תלמיד הומו ואתה מתקשקש על מזכירות היישוב, על הוויות אביי ורבא. אפילו הם יכולים לחכות!

לא ידעתי איך אני אמור לפנות אליו, מה אני אומר, ואיך לומר. הנאום שהיה מוכן לי בראש קרס, מישהו קשקש בעט על הדפים קרע אותם הרטיב ועכשיו אני לא יודע מה לעשות מול ההמון הממתין לפציית פי.

ואז באמצע הדיונים הרב אמר לי, כאילו לא דיברנו ביום שישי, כאילו אני לא יודע הפעם על מה בדיוק הוא רוצה לדבר איתי, "בוא אורי, אנחנו צריכים לדבר", אנחת רווחה משולבת במתח גדול. לא ידעתי שיש כאלה שילובים של תחושות, מוזר ומיוחד.

הוא התיישב מולי, שאל לשלומי ואני פשוט התחלתי לדבר, נאום סטייל מנחם בגין, בלי דפים, רק תפאורה, מספיק מיקרופון ופֶה. והסברתי כך "תראה הרב, הבעיה קיימת, לא ממש חזק, קיימת על אש קטנה, אבל חשוב לי להגיד שבמקרה של אליהו אין לזה שום קשר, ממש שום קשר, זאת הייתה בדיחה, מוגזמת, לא בוגרת, טיפשית, הכול נכון אבל בלי שום קונוטציה מינית".

ניסיתי ללבוש טלית של צדיקות, אבל הרב לא השתכנע, "אני חושב שאתה קצת בחוסר מודעות", הוא אמר. "הרי אתה אומר שאתה נמשך לזה, ואתה טוען יש בעיה ויש גבר שנגעת בו בניגוד לרצונו וגם כשביקש שתפסיק, שכל לא חסר לך, אתה בחור עם ראש טוב (הוא כל הזמן אומר לי את זה) כנראה הבדיחה שלך התלבשה על נטייה, גם באופן לא מודע, אתה מבין שאליהו מרגיש לא בנוח, זה לא סתם. אבל אני שם את זה בצד, זה עבר הלאה, מאחורינו, השאלה מה אתך? עכשיו אתה עוד מתאווה, צעיר, אל תחכה לגיל 24 תתחיל תהליך מאוחר ואז תתחתן בגיל 28. תתחיל עכשיו, זה הזמן".

קיבלתי את דברי הרב, אך מנסה בכל זאת להתקשט איכשהו, להסביר שמעולם לא רציתי לגעת בגבר, זה הכול בדמיון אבל שום דבר לא בפועל, והוא שאל בשיא הפשטות "רצית פעם לגעת באישה?", עניתי שלא. "בגבר גם לא?" שוב עניתי שלא. "אתה חושב שאתה יכול להתחתן במצב הזה?" ואז בפעם הראשונה אחרי שנים של חשיבה הצלחתי לענות סוף-סוף שלא נראה לי. "אתה ישן טוב בלילה עם זה?" עניתי שכן, כי תמיד הדחקתי. והוא פשוט פסק "זה צריך טיפול. אני אדבר אתך מאוחר יותר, אפנה אותך לאיש מקצוע".

כאן התחיל שבוע סיוטי. נפלתי לקרשים ואז התרוממתי והייתי שמח, אפ אנד דאון נוראי, כל פעם שהרב עבר לידי הייתי בטוח שהוא הולך לדבר איתי, הרגשתי רע. ושנייה אחר כך מצוין. באמצע שיעור, כשחשבתי בפרנויה שהרב מסתכל עליי, ישר חשבתי שהוא רוצה לדבר איתי. איום ונורא. התפללתי לה' "שלמסע הזה יש סוף טוב, שכל מה שאני עובד בדרך תהפוך חולשה לעוצמה גדולה", כמאמר השיר.

השבוע המשיך כך והראש התפוצץ ממחשבות והרהורים, בהיתי בחברותא בלי להקשיב, הוא שם לב שאני לא אתו, אך העמדתי פנים שהכול בסדר. "הסליחות מעייפות אותי, מחילה"; "תחילת שנה, אני עוד אכנס ברצינות עוד כמה ימים" ושלל תירוצים כיד הדמיון הטובה. בעיקר ניסיתי להראות שהכול כרגיל והכול בסדר, וחוץ מרגעים מסוימים של נפילת מצב רוח הכול היה רגיל עד שהרב חזר לדבר איתי, והפעם זה היה גרוע יותר – הבנתי מה הטיפול כולל.

 

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.