פרק ל | החצי השני

ובו אודי מאוהב, ומרגיש מוזר שהוא משתף בכך את לא פחות מאשר אשתו היקרה

החצי השני ירחהרכב עצר ליד הדירה שלי ושל אודליה. החלפנו מספרי טלפון ונתוני פייסבוק, טוויטר וכו'. קבענו להיפגש בעוד יומיים ברמת גן לארוחת צהריים שתוגדר רשמית כדייט הראשון שלנו.

ואז השתררה איזו שתיקה מוזרה ברכב. שנינו לא רצינו להפסיק את הרגע הקסום אבל לא ידענו מה לעשות.

ובכן, מסתבר שראובן קצת יותר ידע מה לעשות. הוא התכופף אליי, ליטף לי את הלחי (או, פרפרים וחשמלים!!!!) ואז נישק אותי בעדינות על הלחי.

זו הייתה נשיקה כמו שכתוב בספרים וכמו שמראים בסרטים. לא היה קיים כלום בעולם הזה מלבד שנינו, הזמן עצר ורק הרגשתי את המגע. לא רציתי להפסיק –הרגשתי כאילו אני נשאב לתוכו ולא רציתי לצאת. בסוף פשוט נגמר לנו האוויר והקסם התפוגג. ראיתי שעיניו נצצו ממש כשהתרחקנו מעט וכנראה שגם אני הייתי נראה קצת מאושר- לפחות לפי המבט שעל פניו.

"נדבר מחר?"- הוא שאל. "תתקשר אליי בסביבות 12?"

"בוודאי, חמוד שלי"- השבתי אוטומטית- "בטח שאני אתקשר".

ליטוף לחי אחרון ובצער רב יצאתי מהרכב כשאני הולך אחורנית, כמו ביציאה מרחבת הכותל, פשוט כי לא רציתי להיפרד.

נפנוף אחרון לשלום, והוא נסע.

כשסגרתי את הדלת מאחורי, בשעה 2:04 לאחר חצות, עשיתי זאת ממש בשקט אבל אודליה, שניחנה באוזני מרגל סורי מיומן, זינקה אליי ועל פניה מבט סקרן.

"נו?" היא שאלה, "לפי הפרצוף שלך אני מבינה שמשהו טוב קרה לך. נכון?"

הנהנתי באושר רב. "פגשתי אותו. את הגבר של חיי. I AM IN LOVE!!!!!!!!" והתחלתי לרקוד במעגלים מסביבה.

"איזה יופי! אני כל כך שמחה בשבילך. עכשיו ספר לי הכול! אל תחסיר שום פרט!"

אם זה נשמע הזוי ומוזר שבעל ואישה ישבו אחר חצות ליד השולחן במטבח והבעל מספר לאשתו איך פגש את אהבת חייו ואיך הם קבעו דייט, אז זה בהחלט כך – הזוי ומוזר לחלוטין!

אבל שום דבר אצלנו לא היה נורמלי, אז למה שנתחיל עכשיו?

אודליה היא יצור טוב ביסודו, למרות שלעולם לא אצליח להבין נשים. היא באמת רצתה את הטוב בשבילי. וכך באמת הרגשתי באותו רגע. ראובן הוא הכי טוב בעולם!

איך אני מחכה כבר לפגישה!

* לשאלת רבים – הסיפור בבלוג כאן אינו אלא פרי הדמיון של הכותב ואינו סיפור אמתי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.