הומו דתי שהולך למועדון של הומואים – עליו להוריד את הכיפה? | הלכה

הרב אליהו בירנבוים, הרב הראשי של קהילת טורינו, נדרש לשאלה מה יעשה מי שנקלע שלא ברצונו למקומות לא צנועים או שנכנס למקום לא כשר לצורך פגישה – האם עליו להוריד את הכיפה כדי למנוע חילול השם? מתשובתו אפשר להסיק גם לגבי הומו דתי שהולך למועדון או פאב של הומואים

הרב בירנבאום. תצלום: אתר שטראוס-עמיאל
הרב בירנבאום. תצלום: אתר שטראוס-עמיאל

לפני מספר שנים צעדתי לתומי ברחובות אמסטרדם. תוך כדי הליכה מצאתי את עצמי לפתע פוסע ברובע שאינו מהווה מקום צנוע ואין מקומו של אדם שומר מצוות בו. הסתבר שהגעתי לאזור לגמרי בטעות, מתוך חוסר היכרות עם העיר ורחובותיה. ניסיתי לצאת במנוסה מהמקום לעבר רחוב צדדי אולם ללא הצלחה רבה. הרובע הזה משתרע על פני רחובות רבים ולא קל לברוח ממנו. שאלתי את עצמי: האם עליי להוריד את הכיפה מעל ראשי כדי לא לגרום לחילול ה' ולא להיכשל ב"מראית עין"?

שאלה דומה עולה בעוד מצבים, למשל כאשר אדם נכנס בחוץ לארץ למסעדה לא כשרה, לצורך שימוש בשירותים, לשתות מים או קפה או לצורך פגישה עסקית. האם הכניסה לצרכים אלו מותרת, או שמא יש בה משום מראית עין? האם להיכנס עם כיפה או להסתיר את הזהות הדתית כדי לא לגרום לתקלה ולא לעורר חשד?

נקיות חברתית

הפסוק "והייתם נקיים מה' ומישראל" (לב, כב) מורה שעל האדם להתנהג תמיד באופן שיהיה נקי הן כלפי הקב"ה והן כלפי החברה. עליו להיזהר שלא יעוררו מעשיו חשד בעיני הבריות, גם אם בפני עצמם כשרים הם. במילים אחרות, לא חשוב רק מה שהאדם עושה, אלא גם מה אנשים אחרים חושבים על מעשיו ועליו. ההלכה נוגעת גם לכך, שכן האדם הוא יצור חברתי ויש משמעות לאופן שבו הוא פועל ונתפס בחברה.

הרב משה פינשטיין מתייחס בחומרה רבה לעניין זה. הוא סובר שאין זו המלצה בלבד אלא יש בכך איסור תורה ממש: "וגם בלא זה מסתבר לענ"ד שאיסור חשדא שילפינן מקרא ד'והייתם נקיים מה' ומישראל' הוא איסור מדאורייתא שמחויב שלא לעשות דברים שיחשדוהו" (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן פב).

שני חששות עומדים במרכז חיוב זה. החשש הראשון הוא שאדם אחר יראה את המעשה ויטעה לחשוב שהדבר מותר, וכך יעבור על איסור. האפשרות השנייה היא שאנשים יחשבו שהאדם עושה עברה בעצמו ויחשדו בו שחוטא הוא. על פי ההסבר הראשון, איסור מראית עין מקורו בדאגה לאחר, שלא ילמד לעשות מעשים לא טובים. על פי ההסבר השני מטרת האיסור לדאוג לאדם עצמו, למבצע הפעולה, כדי שלא יחשדו בו.

לכאורה, אפוא, עולה שכדי למנוע הטעיה של הציבור מן הראוי שכאשר אדם עושה מעשה שאינו ראוי או שיכול לעורר חשד עליו להוריד את הכיפה שעל ראשו. יש המביאים לכך ראיה מהגמרא המפורסמת במסכת קידושין (מ, א): “אמר רבי אלעי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא“.

במבט ראשון נראה שחז“ל ממליצים לאדם העובר איסור לשנות את מיקומו הגיאוגרפי ואת מראהו החיצוני כדי לא להיכשל במראית עין ולגרום לחילול ה‘. אולם בוודאי שאין כאן הדרכה אידיאלית אלא תגובה להכרח המציאות. לא זו בלבד, לדעת מפרשים שונים הריחוק החברתי ולבישת השחורים נועדו דווקא לגרום לאדם להשתלט על יצרו ולהימנע מן האיסור.

טוהר הכוונה

הרב משה פינשטיין נשאל לגבי צעירים דתיים ההולכים לריקודים מעורבים האסורים על פי ההלכה – האם צריך להגיד להם להוריד את כיסוי הראש:

ובדבר אלו שהולכים למקום שעושין עניני פריצות כרקודים של בחורים ובתולות יחד ויש שגם הם עצמם עוברים על איסור פריצות זה אף שבשאר מצות התורה הם נזהרים והולכים מכוסים ראשיהם ביארמולקעס, אם יש לומר להם שאם הולכים לשם וכל שכן אם גם הם מרקדין שיסירו היארמולקע וילכו בגלוי הראש כדי שלא יאמרו הרואים שרקוד כזה מותר מאחר שגם שומרי תורה שאין הולכין בגילוי הראש נמי הולכין לשם ומרקדין וכשילכו בגילוי הראש לא ילמדו מהם כי יאמרו שהם רשעים ועוברין על כל איסורים… פשוט לענ"ד שאין לומר להם לעבור עוד איסור אף רק איסור מנהג חשוב ככיסוי הראש אף שלדעת האומר יהיה מזה תועלת… וגם פשוט שכל עבירה שאדם עושה בפרהסיא יש בזה גם עון דחלול השם וכשיעשה רק עבירה אחת יהיה רק חלול השם בעבירה זו וכשיעבור אז עוד עבירה יהיה חלול השם ביותר…

(שו“ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן לג).

בתשובה זו הרב פינשטיין טוען בנחרצות שאין להוריד את הכיפה במקום שבו אדם עובר על איסור. ואולם, בתשובה אחרת נשאל הרב פינשטיין על כניסה לתיאטרון או לבית קולנוע עם כיפה, ושם השיב באופן יותר ספקני והניח שתי אפשרויות:

ובדבר כניסה לטיאטער ולמואוויס (תיאטרון וקולנוע) הוא דבר האסור ואיך שייך שיתירו לו להסיר את כובעו ולהיות בגילוי הראש ויוסיף עוד חטא על חטאו. ואם השאלה היא באחד שתקף יצרו עליו לילך לשם ולא ישמע שלא לילך, אולי טוב שיסיר כובעו ולא יהיה חלול השם משום שלא ידעו שהוא יהודי שומר תורה, היא סברא גדולה אבל רק למכוין לשם שמים, אבל כיון שרחוק לומר שאיש שתוקף יצרו עליו יכוין לשם שמים הויא כוונתו באמת רק לזלזל בעוד דבר גם באיסור גילוי הראש לכן אין להתיר לו

(שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן צה).

תצלום: ויקיפדיה, ערך "כיפה (יהדות)"
תצלום: ויקיפדיה, ערך "כיפה (יהדות)"

מעניינת וייחודית ואף משונה במקצת היא התשובה של הרב זילברשטיין בעניין אברך שפגש יהודי שהחל להתקרב ליהדות. אותו יהודי ביקש מהאברך לבוא ללמוד איתו תורה במסעדה שהוא מנהל, אלא שהמסעדה הנ"ל לא זו בלבד שלא הייתה בה תעודת כשרות – נמכרו בה טרפות ממש. הרב זילברשטיין השיב לאברך שעליו להיכנס למסעדה וללמד את היהודי, אך עליו ללבוש פאה נוכרית כדי לצאת ידי חובת כיסוי ראש וכדי שלא יכירו אותו. אכן פתרון מיוחד ויצירתי. אלא שבהמשך דבריו מספר הרב זילברשטיין שכשהציע את הפתרון הזה לפני חותנו, הרב אלישיב, הוא דחה אותו – שכן הציבור ודאי יכיר את האברך לפי מלבושו וצורת פניו, ואם יראו אותו יושב במסעדת טרפה ללא כיסוי ראש יהיה בכך חילול ה' (חשוקי חמד, בבא קמא, פ"ג, א).

מושג משתנה

בעניין זה של מסעדות, פסק הרב משה פינשטיין שאסור להיכנס למקום לא כשר מפני מראית עין. יחד עם זאת, הוא התיר להיכנס למסעדת טרפה בשעת הצורך ובאופן דיסקרטי: "שאם כי אסור לאכול במסעדה לא כשרה מפני מראית עין, מותר להיכנס למסעדה לא כשרה בשעת הדחק (כגון שרעב מאוד, או שצריך בדחיפות להשתמש בשירותים) בתנאי שעושה כן בצנעה, באופן שלא ירגישו בו אחרים" (אגרות משה, או"ח ח"ב סימן מ).

הרב אשר ויס שליט"א חלק על דבריו של הרב פינשטיין. לדבריו, "כל גדר מראית עין משתנה לפי המקום, הזמן והעניין. יש דבר שאמש היה בו מראית עין ולאחר שדשו בו רבים שוב אין בו מראית עין…. ונראה כן גם בנידון דידן דמאחר ומסעדה זו מיועדת בעיקר לעובדים של החברות השונות ואין מקום אחר שנוח לאכול בו, למה יחשדו בכשרים מישראל?". אם כך, הרי שבימינו אין גם איסור מראית עין בכניסה למלון לא כשר, שכן העוברים והשבים יניחו שמדובר במבקר במלון, ולא במי שבא כדי לאכול מזון לא כשר.

נמצאת למד: מושג מראית עין וגם מושג חילול ה' הם מושגים סובייקטיביים התלויים במקום, בזמן ובעיקר באדם. לכן נראה לי שצריך להפעיל שיקול דעת בכל מקרה ולהחליט על פי "השולחן ערוך החמישי". בעיקר הדבר תלוי בשאלה מי האדם ומהי דמותו החיצונית. אם אדם לבוש בלבוש רבני והוא בעל זקן והדרת פנים יהודית, הרי שגם הורדת הכיפה לא תהא משמעותית, ואפילו להפך. כמו כן, אם אדם מסתובב במקום שמכירים אותו הרי הדבר יכול לעורר חשד נוסף, כאילו בא מרצונו למקום האסור והוריד את כיסוי הראש כדי שלא יכירו אותו. לעומת זאת, אם אדם הולך במקום רחוק שאין בו יהודים ולא מכירים אותו והוא לבוש בבגדי ספורט וכיפה על ראשו, הרי ייתכן שהורדת הכיפה יכולה למנוע חילול ה'.

כיום אפוא, ולאור ניסיוני, אני ממליץ לעצמי ולידידיי לא להוריד את הכיפה, גם אם מסתובבים במקומות לא רצויים. אבל הכי חשוב – להוריד את היישום וויז, כך שמראש לא ניכנס לשם.

(שבת, מקור ראשון, ג' בשבט תשע"ה, 23.1.2015)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.