פרק לד | החצי השני

ובו אודי מבין שראובן כאן לתמיד, ואודי כבר מתכנן את הפגישה של ראובן עם אודליה ותוך כדי כך גם נוקם במעריץ הסודי שלו

החצי השני ירח

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

"לתמיד? מה זאת אומרת?" שאלתי.

"זאת אומרת, יקירי", אמר ראובן ולקח את ידי בשתי ידיו, "שביקשתי העברה למשרד בירושלים. היום נפגשתי עם המנהל ואני מתחיל ביום ראשון".

עברה דקה עד שמשמעות הדברים שראובן אמר חלחלה למוחי ההמום. בינתיים הוא עמד והסתכל לתוך עיני כשזיקים שובבים מקפצים בתוך עיניו שלו. בסוף התאוששתי ופשוט חבקתי אותו חזק-חזק ושדמעות של אושר זולגות מעיניי וחונקות את גרוני. "ראובן, זה מדהים! אני פשוט לא יודע מה לומר!"

מרוב הדברים שרציתי לומר בבת אחת, לא יצא לי כלום. הוא ליטף את לחיי ונשק לי על המצח.

"אני גם מתרגש נורא, אודי. אבל אף פעם לא הרגשתי ככה לגבי מישהו. לא חשבתי שזה אפשרי בכלל שאמצא מישהו מדהים כל כך לחלוק איתו את חיי. אם זכיתי וקבלתי את ההזדמנות הזו אני לא רוצה לפספס אותה".

"אבל איפה תגור?"

"אני מחפש דירה, אבל החלטתי קודם לעבור ואז כבר נסתדר. אני כבר אמצא משהו, אל תדאג".

"וואו, אני פשוט לא מאמין. אתה יודע מה? אתה פשוט חייב לבוא אלינו לשבת. אני חייב שאתה ואודליה תכירו זה את זה. בכל אופן, אתם שני האנשים החשובים ביותר בחיים שלי!"

"אתה בטוח שהיא תסכים?"

"בוודאי! אני מעדכן אותה בכל דבר והיא מפרגנת לנו מאוד. היא תשמח מאוד להכיר אותך באמת. אז קבענו, אתה בא אלינו לשבת ואני אבשל לך את כל המאכלים שהבטחנו לך: לזניה, הקציצות המיוחדות שלי, מרק עגבניות ואורז ועוד כל מה שתרצה. גם חלות לשבת תקבל- היישר מהתנור!"

"מדהים, איזה כיף, אז קבענו. אגב יש מישהו שמציץ עלינו מהחלון כל הזמן, אתה יודע מי זה?"

הצצתי בחצי עין אחורה וראיתי את המעריץ הסודי שלי מתבונן בנו מרחוק. בתגובה, פשוט לקחתי את הפנים של ראובן בידיי ונישקתי אותו נשיקה אחת ארוכה ולוהטת. כשנגמר לי האוויר הצצתי שוב לכיוון החלון. עכשיו כבר לא היה שם אף אחד.

"אתה לא צריך לחזור לכיתה?" שאל.

"כן, בטח. טוב, חמוד שלי. נדבר אחר כך. נשיקה אחרונה ואני אחזור לסבלותיי".

אמנם גופי חזר לכיתה, אבל ראשי לא ממש היה נוכח בשיעור. אני מקווה שלא למדנו משהו ממש חשוב, לא נורא, אשלים מאחד החברים.

העיקר שראובן מגיע להיות איתי ונוכל סוף-סוף להיות ביחד.

אולי אני עוד לא בגן עדן, אבל אני בטח כבר מתקרב לשערים.

* לשאלת רבים – הסיפור בבלוג כאן אינו אלא פרי הדמיון של הכותב ואינו סיפור אמתי

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.