משחק ילדים | בחרדת קודש

מוטי נתן לאחיו הקטן שימי את הנייד שלו, ובדיוק התקבלה הודעה מלאת לבבות מהאקס של מוטי. האם שימי ראה או לא ראה? האם הבין או לא הבין? האם נכון ליזום עמו שיחה או לא? מוטי אינו יודע את נפשו עד שהוא מקבל עזרה מהג'יני הפנימי שלו וגם מבן דוד שלו

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

בחרדת קודש

השני ברשימת "ארבעת המופלאים היודעים וחיים יופי" הוא האח הקטן והחביב שלי – שימי.

בשונה מכל השאר, הוא גילה לגמרי במקרה ובכך חסך לי הרבה מאוד דם, יזע, עמל ודמעות, ועל כך אני אסיר תודה לעד.

היה זה בעוד ערב של סשן פלייסטיישן, שיחקנו קצת פרו, עברנו להתפרע ב-ba-k , לפתע הוא נזכר ש"אוי! יש היום ביתר! תן לראות כמה כמה".

תן לראות = תן ת'אייפון.

נתתי ת'אייפון, ושימי הצדיק לא הספיק להתבאס מהרביעייה שמכבי השחילו להם והוואטסאפ צפצף בקול רעש גדול. בעתיד יתברר לי שבדיוק האקס שלח לי הודעת לילה טוב. עוד צפצוף – ועוד הודעה מהאקס שכללה מלא סמיילים ולבבות, ועוד אחת בשביל לוודא שאני שם ושאני ער, ובעתיד גם יתברר לי ששימי הסקרן בטח חשב שזו ידידה או חברה והיה ממש גאה ש"בואנה יש לו חברה זה!! יו דוג!!!" אז הוא הציץ ונפגע.

אבל בהווה הצפצופים הללו של הוואטסאפ נשמעים כמו עוד הודעה בקבוצת המלרלרות הנוכחית שתכף אני אקיא את עצמי ממנה, באיחור הרה גורל הבנתי שזו שעת ההשכבה של בן הזוג, ושהצפצופים האלה של הוואטסאפ יכולים להיות כאלו שיביאו לאסון. וביקשתי בקול הכי רגוע שלי שמצאתי לקבל בחזרה את האייפון האהוב שלי.

שימי התנתק בעל כורחו מהמכשיר ופלט "סעממק הביתר האלה, עגלות בסופר לא הייתי שם אותם -אף אחד לא היה קונה כלום!! קח קח ת'אייפון, בוא נמשיך ת'משחק, לפחות פה אני קורע אותך".

אז הוא לא ראה! צהלתי בלי קול, אין מצב שהוא ראה, אילו הוא היה רואה הייתי רואה את זה עליו! השלווה הזו שלו לא מכילה ידיעה שכזו, אני מכיר אותו לא?

הוא לא ראה וזהו!

בהמשך השבוע עוד ניסיתי לרחרח בסביבתו אחר סימנים להימצאותה של הידיעה, אפילו השתמשתי בטקטיקת "היו היום בעבודה שני הומואים שקנו סיגריות" שתמיד הביאה לתגובות קלות לניתוח אבל כלום, נאדה, אותו שימי חביב שהכרתי קודם, אותם ערבי פלייסטיישן מלאי צעקות וקללות, הרבה דיבורי סרק משובחים, אותו שימי, אותו מוטי!

אז הוא לא ראה!

אחרי חודש כבר שכחתי מהעניין.

עברה שנה, נפגשתי עם בן דודי הזכור מהרשומה הראשונה שלי. פגשתי בו במפגש דתלשי"ם ארוניסטיים והוא כולו בריגושים. "אני חייב לספר לך משהו!!"

התבלבלתי, בדרך כלל אני מתחיל ככה שיחות וזה הולך למקום מסוים נורא. אבל יש לו חברה!!!

נו טוב, בטח יש לו ארון אחר לצאת ממנו או שסתם הוא בצרות עם בת הזוג וכמו תמיד הוא בא לבקש את עצתי בענייני זוגיות עם אישה, מבינים?

מצאנו פינה שקטה ובלי הרבה גינונים החבוב כמעט צועק "שימי יודע".

אחרי שנשמתי פרחה, רדפתי אחריה והחזרתי אותה למקומה הטבעי, עשיתי סדר בראש וניגשתי לעניין וביררתי "איך מתי למה וכמה" וכל מה שהוא אמר היה "שיחקתם פעם פלייסטיישן והוא ראה הודעות של האקס שלך או משהו".

הבנתי, נזכרתי והגענו לשלב ה"מה לעזאזל אני עושה?"

בן דודי הציע לתת לשימי פאקט lm בחודש דמי לא יחרץ ואני העליתי את הרעיון לשכנע אותו שזה בסך הכול בדיחה.

התחבטנו בעניין והסכמנו שזה לא רלוונטי, אני עני מדי בשביל לשלם פרוטקשיין, ושימי חכם מדי בכדי להאמין ש"זו בדיחה".

פתאום צץ לו הג'יני שעמד כל העת בפינה בשקט והקשיב לכל השיחה בהתרגשות גדולה, ואמר ש"אני חושב שיש לי רעיון".

הייתי כל כך נואש שפשוט הסכמתי לתת לו לדבר.

והג'יני המשיך "אני מסכים לקחת את שימי שלך  לסיבוב בחולות ראשון או להתקשר לכמה חברים ישנים ומסוכנים שאמרו פעם שהם חייבים לי אחת ולבקש לגבות את אותה אחת! תחשוב על זה! זו הדרך היחידה שלך למנוע פיצוץ! פיקוח נפש וכאלה!"

לבושתי מצאתי את עצמי מתחבט גם בשאלה האם הפתרונות האלה רלוונטיים אבל התעשתּי מהר, תפסתי אותו בגרון הדמיוני שלו ואמרתי לו  ש"הוא אח שלי ראבק!! ואם כבר לגרום להורים שלי התקפי לב ואבל לאומי עדיף לי כבר לצאת בפניהם מהארון ולהתמודד רק עם התקף הלב ותחושת האבל הלאומי, אבל שימי יהיה חי!! וחוץ מזה אתה בטח יודע מה עושים לאנשים כמוני בכלא! חייב להיות פיתרון בדרכי שלום ונועם!!!"

נפנפתי את הבן דוד לשלום אחרי שהודיתי לו בחום על הריגול המוצלח וטסתי הביתה לשתות משהו חריף מאוד שיעשה לי קצת סדר בראש, ירגיע את האימה שנתקפתי בה ואולי גם יגרום לי לראות דברים בבהירות.

הג'יני החביב שלי בטח התבאס קצת לגלות שלמרות שאין לי פתרון ושלמרות שאני שמח ומאושר יתר על המידה "אם אצל האח הליברל שלך זה נגמר בדמעות ובאגרופים קפוצים, פה תתכונן לברקים ורעמים!!" ורץ לספר לחברה ש"הולך להיות שמח בקרוב, תכינו פופקורן".

כשהגעתי הביתה עייף, מבוהל, אובד עצות וכו', הגעתי למסקנה שעדיף לי לוותר על כל עניין השתייה החריפה והבהירות, הדברים עשויים להראות רק רע יותר אם אני אראה אותם בבהירות עדיף פשוט ללכת לישון ולקוות לקום עוד שנה. אחרי כמה תרגילי נשימה נרדמתי בלב כבד ומלא חששות.

מהון להון עברו חלפו להם שבוע וגם שבועיים, פתרון אין, ושימי נעלם לו מעבר להרי החושך בישיבה הקדושה. הג'יני נשלח לחופשה באיים הקריביים על חשבוני אחרי שמאסתי בהצעות המגונות שלו ואחרי שהבטחתי לו שבכל התפתחות אני אעדכן אותו.

עבר לו חודש, עברו עוד חודשיים, שימי עדיין בישיבה, פתרון עדיין אין, ובהזדמנויות שאני ושימי כבר כן נפגשנו, לא ראיתי ממנו שום התייחסות ושום רמז דק שבדקים על כך שהוא ראה את אותן הודעות ארורות אומרות "מאמי שלי אני אוהב אותך הכי בעולם, מתגעגע ל**** שלנו" וכדומה, שום רמז לכך שהאח הקטן והמתוק שלי יודע את הידיעה הכי מסעירה, הכי מזעזעת, הכי קשה לעיכול מכל הידיעות שבחור ישיבה בגילו יכול לדעת – שהאח הגדול שלו פאקינג הומו!

כבר התחלתי לחשוב שהבן דוד שלי עבד עליי. איך יכול להיות ששימי יודע דבר כזה ואני לא מרגיש בכך?! לא מזוודות מחוץ לדלת וכאלה – אחרי הכול אנחנו סבבה – אבל משהו מצדו, תגובה, אמירה שאלה מוזרה משהו, גם לא? אבל אני מכיר אותו כמו את כף ידי!! הייתי צריך לראות עליו את זה!  הטרדתי קצת את בן הדוד בשאלות וחקירות על ה"שיחה ההיא!!" וידאתי איתו שוב ושוב ושוב את העובדה הקטנה והמשמעותית הזו  עשיתי את המיטב והמסקנה הייתה ברורה, שימי "יודע!!!" ואחרי שבן הדוד נשבע בנקיטת חפץ ש"הוא יודע!! מה אני עובד עליך?!" הגעתי למסקנה שנראה שהידיעה הייתה כל כך קשה בשבילו שהגוף שלו דחה והעלים אותה מחשש לקריסת מערכות, או שהוא פשוט מתכנן ומנסח כבר את העימות והאימות איתי על הנושא.

נגד דברים כאלה אין לי באמת מה לעשות, וכך או כך פתרון למצב הזה עדיין אין לי, ולכן הכרזתי בפני עצמי נחרצות שלפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא "שב ואל תעשה".

חוסר הפיתרון התברר כפתרון המושלם, והפעם אני בהחלט הולך לתת לזמן לעשות את שלו (הג'יני שלי שקפץ לביקור קצר לצורכי חידוש מלאי קרם השיזוף וחלוקי הרחצה שלו חולק עליי מכל וכל וטוען ש"ברור שיש פתרון! עזוב חפירות, תן למוח שלך לנוח, רק תן לי אישור וסע לצפון לכמה ימים, הנה קח את המפתח של החדר של המלון שלי, לא נמאס, סע! זה באילת קרוב לגבול ולקזינו! וקח גם כמה לירות לשם, תהמר בשבילי, תשטוף את הראש ואת שאר הגוף וכשתחזור אני מבטיח לך בהן צדקי שהבעיה תיעלם!" הוא היה ממש משכנע, אבל מובן שזה לא היה מעשי אז איימתי עליו שאם הוא לא שותק אני מבטל לו את כרטיס האשראי ומאז הוא שותק).

מאז אותו ערב עם בן הדוד והגילוי המרעיש שלו עברה שנה, וכמעט שכחתי מהעניין עד שיום בהיר אחד (יותר נכון לילה חשוך אחד) גיליתי לתדהמתי שיש לי גם אח שיכול להפתיע אותי לטובה: הוא יודע, שימי החביב יודע! אני יודע שהוא יודע, הוא לא יודע שאני יודע שהוא יודע, ההורים שלי לא קיבלו התקף לב כך שאני יכול להניח שהוא לא הלשין (כאילו דה!!!!!) הוא לא רמז "תגיד למה אתה לא מתעניין בשידוכים? יש לך חברה?" ובכלל מעולם לא שמעתי ממנו מילה או חצי מילה שיעידו שהוא יודע או שחשוב לו שאני אדע שהוא יודע (קיבלתי סחרחורת מכל היודע לא יודע הזה, וכבר אמרו חכמינו ש"עיקר הידיעה היא לדעת שלא לדעת").

הפעמים היחידות שבהן אני תוהה אם הוא מנסה לרמוז לי משהו הן כשאנחנו מדברים על כדורגל (מה שקורה בערך כל יום וכל שעה) ומדי פעם בפעם הוא מתחיל את משחק "זרוק שם של שחקן חתיך".

בפעם הראשונה כמעט שהתעלפתי כשהוא אמר "בנבחרת גרמניה יש הכי הרבה חתיכים, נכון?" ובראש שלי הג'יני, שבינתיים חזר לגור אצלי בתת מודע אחרי שהוא הודיע לי חד וחלק שהוא מאס בבטן גב בקרייבים ושהוא התגעגע לבלבלות ולסערות שבראש שלי, שוב התעורר סחב את גיגית הפופקורן שהוא הכין אז באותו ערב, והצהיר ש"סוף סוף קצת אקשן! בקריבים היה ממש נחמד אבל קַצתי! ואצלך נהיה ממש משעמם בלי דרמות ועניינים, וחוץ מזה אמרתי לך בזמנו שזה לא יגמר בטוב".

אבל מהר מאוד הוא גילה ששוב הפופקורן ייאלץ לחכות כשהשיחה לתדהמתי ולאכזבתו זרמה בעדינות ובערפול שבלבל גם אותי.

"אז בנבחרת גרמניה יש הכי הרבה חתיכים, לא?"

"בתור מה אתה שואל אותי? אבל אני חושב שכן".

"סתם נו.. תגיד נוייר ממש חתיך, נכון? גם גצ'ה, אפילו שוויני! רונאלדו סתם שוויצר מהשרירים האלו שלו! חוץ מזה גבר עם יותר מדי שרירים הופך למכוער! זה ממש לא יפה! הוא נראה כמו פרסומת לסטרואידים!"

"כן לגמרי, תראה בינתיים קיבלת ממני גול משלושים מטר, אבל בעיקרון אני חושב שמולר ממש חתיך".

וכך זה נמשך ונמשך עד עצם היום הזה ממש כפתור ופרח, עדיין אין לי האומץ לספר לו, ובכל מקרה אם הוא יודע למה לי?!

ומרוב בלבול ומחשבות מסובכות ומכאיבות, אני כבר לא יודע מה לחשוב, אבל למה לי לחשוב?! למה לי להתעסק בזה? הרי אם אני קצת חושב על זה זו הדרך הכי מתוקה ומקסימה לרמוז למישהו שאתה יודע שהוא הומו, לא?
ובשביל לפתור את הסכסוך הידוע שלנו אני אומר נחרצות, שימי יקירי אתה לא מבין בחתיכים, אם אתה אומר שנויר יותר חתיך מזלאטן אתה פשוט לא מבין דבר בחתיכים!!!

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.