פרק לו | החצי השני

ובו פעם אחת כמעט קרתה תקלה – דודה של אודליה מנתיבות קפצה לביקור בלי התראה מוקדמת ואז היה אודי צריך לזנק במורד המדרגות ולזייף כניסה מאוחרת מהלימודים בכדי שלא יתעורר חשד

החצי השני ירח

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

וכך קם והיה.

השקעתי שבוע מטורף בעיצוב הדירה בטוב טעם ובשיק אמתי. הלימודים קצת סבלו באותו שבוע אך המאמץ היה שווה. אם ראובן היה רגיל עד עכשיו לדירת רווקים מבולגנת בלי מכונת כביסה (כי הייתה מכבסה ממש ליד הדירה הקודמת) ובלי תנור אפייה (כי יש מיקרו ומי צריך יותר?) הרי שעכשיו הוא השתדרג לחלוטין. קנינו מכונת כביסה קומפקטית ומייבש קומפקטי עוד יותר וכן תנור מפואר שאוכל להשקיע בו בבישול מאכלים בריאים במקום הזבל שהוא היה אוכל עד עכשיו.

בשבת עשינו "מיני חנוכת דירה" ואז יכולנו כולנו לחזור ולשקוע בשגרה. אודליה המשיכה לעבוד במרץ במשרד, אני צללתי אל ספרי הלימוד וראובן התחיל להסתגל למשרד החדש שלו בירושלים. זו הייתה מין קומונה מוזרה כי לפעמים אכלנו ביחד ארוחות ערב גם באמצע השבוע (וברור שבשבת) ואם הייתי מכבס אז לפעמים כיבסתי הכל ביחד. גם הייתי מכין לאודליה ולראובן אוכל למשרד שיהיה טעים ובריא ושיזכרו אותי במשך כל היום (סתם! מי יכול לשכוח אחד כמוני?).

הערבים והלילות היו משתנים מפעם לפעם ואת רוב הלילות הייתי מבלה ב"דירה" ורק לעתים הייתי ישן ב"בית". היו לי בגדים בארונות בשני המקומות וכן גם אביזרי טואלטיקה למיניהם.

פעם אחת כמעט קרתה תקלה כאשר דודה של אודליה מנתיבות קפצה לביקור בלי התרעה מוקדמת ואז הייתי צריך לזנק במורד המדרגות ולזייף כניסה מאוחרת מהלימודים בכדי שלא יתעורר חשד. אך בדרך כלל הכול זרם על מי מנוחות. גם כאשר נסענו לשבת להורים –  ראובן היה נוסע להורים שלו או שהייתי דואג לפנק אותו באוכל שבתי שיפצה על הבדידות הזמנית.

כך חלפו להם כמה שבועות במונוטוניות ברוכה ונהדרת עד שמשמים החליטו שמפני שאודליה התנהגה כל כך יפה איתי ועם ראובן – אז גם לה מגיע קצת אושר משלה.

* לשאלת רבים – הסיפור בבלוג כאן אינו אלא פרי הדמיון של הכותב ואינו סיפור אמתי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.