פרק לז | החצי השני

ובו מגיע תורה של אודליה לצאת לדייט ואולי גם להכיר "ראובן" משלה

החצי השני ירח

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

ערב אחד כשחזרתי מהלימודים וחיטטתי במקרר ב"בית" בחיפושים אחר משהו טעים, אודליה קראה לי לחדר. ראיתי אותה מתלבשת ממש יפה והיה לה ריח כמו ענן בושם.

"וואי, וואי, יקירתי, איך את נראית, ואיזה ריח – כמו מיליון דולר!"

"באמת? זה בסדר?

"כן, מצוין, לאן את הולכת ככה?"

"אז זה מה שרציתי לשאול אותך. אני יודעת שסיכמנו מראש ושאני ממש בסדר איתך ועם ראובן, אבל אני מרגישה שאני צריכה לשאול אותך אם זה בסדר שאני אצא לדייט?"

"יקירתי, זה נשמע רציני. שבי וספרי לי מי שבתה את ליבך? רגע, למה את צוחקת?"

"אלף – כי אתה תמיד מצחיק אותי. בית – כי קוראים לה ליבת ואתה אמרת ליבך, אז זה  מצחיק. אז זהו ששלשום הלכתי לפגישה של בת קול ואפילו לא שמת לב וזה סבבה לגמרי מצדי. ושם החברה שלי רננה הכירה לי מישהי ממש מהממת. כאמור, קואים לה ליבת. היא בגילי והיא אדריכלית במשרד גדול כאן בעיר. היא דתייה קצת יותר לייט ממני או ממך, אבל היא ממש בחורה נהדרת! בקיצור, היא הזמינה אותי לדייט ולסרט היום וזהו. מה אתה אומר?"

חפשתי את המקום היחידי אצלה שלא היה מאופר וזה היה בערך בתנוכי האזניים, נשקתי לה ונתתי לה את ברכתי המלאה. "אני מאחל לך שתמצאי במהרה אושר גדול כמו שיש לי ולראובן, באמת – מכל הלב!"

היא הסתכלה בשעון, צווחה בבהלה ונמלטה לכיוון הדלת. "רק תשתדל לא להיות היום בערב, אני מעדיפה את השקט…"

עניתי שאין בעיה, אבל היא כבר לא הייתה בבית. לאחר שכרסמתי משהו קטן, אספתי את ספרי הלימוד ועליתי לדירה. כשראובן חזר, עדכנתי אותו ושנינו נשאנו תפילה קטנה להצלחת הדייט.

אפעס, מה? מסתבר ששכחתי את מחברת הלימודים הכי חשובה בבית למטה ואת זה גיליתי בשעה 11:38 בלילה כשניסיתי לקרוא את הסיכום וגיליתי שהוא לא נמצא. שלחתי לאודליה מסרון מתנצל ושאלתי אותה אם אוכל לקפוץ שנייה הביתה לאסוף את המחברת. לאחר דקה ארוכה היא אישרה שכן.

ירדתי למטה בשקט ודפקתי על הדלת ברגישות אך בנחישות. השתררה דממה, ואז אודליה פתחה לי את הדלת כשחיוך מרוח לה על הפרצוף מאוזן לאוזן. "בוא, ליבת תשמח להכיר אותך".

על הספה ישבה בשיכול רגליים בחורה יפיפייה, עם שיער ארוך גולש ועיניים ירוקות מהפנטות. עשיתי לה "היי" כזה בלתי מחייב ולקחתי את המחברת מהשולחן. בקול אמרתי "אז לילה טוב לכן, אני חוזר ללמוד", אבל בשקט לחשתי לאודליה "שיחקת אותה, מותק! שיהיה בהצלחה".

זו בהחלט הייתה הרגשה מוזרה לסיום הלילה אך ההמשך עוד עלה על כך.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.