פרק לח | החצי השני

ובו אודי ממורמר שלבנות מותר דברים שלבנים אסור ובסוף מעז יצא מתוק

החצי השני ירח

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

כאמור, אני מסתדר עם בנות ובאופן כללי די מחבב אותן. יש לי הרבה חברות סטרייטיות בלימודים ואנחנו מסתדרים מצוין. עם זאת, לבנות יש כמה פריבילגיות שמכעיסות אותי קצת. מותר להן ללבוש בגדי גברים וזה סבבה להן ואף אחד לא יעיר הערות עם בחורה בג'ינס, חולצה משובצת ונעלי שטח תעבור לידו. אבל אם אני ארצה לצעוד בעקבים, בהתחשב בעובדה שראובן גבוה ממני ב-15 סנטימטר, אגרור רק מבטי תמיהה, תיוג אוטומטי כהומו וגידופים לא מעטים. וזה ממש מעצבן כי לבנות יש נעליים הרבה יותר שוות ומעניינות מאשר לנו. עוד דבר שמותר להן בלי שהן יחשדו כלסביות הוא חיבוקים ונשיקות פומביות. שתי בנות יכולות לצעוד מחובקות ברחוב ואף אחד לא יעיף מבט שני, בעוד שהומואים אפילו לא יכולים לתת יד זה לזה.

למה אני מעלה את הנקודה הזו? לא יצא לי לפגוש את אודליה שלושה ימים מפאת לוח הזמנים העמוס של שנינו ולא התעדכנתי מה הולך איתה ועם ליבת. בערבו של היום השלישי, אני וראובן עטינו על עצמנו בגדי ספורט ויצאנו לריצה ברחובות ירושלים בדרך לאחד המסלולים הקבועים שלנו, ותכננו לרוץ כשבעה קילומטרים. בקושי הספקנו להתחמם כשקלטנו זוג נשים מגיח מעבר לפינה כשהן מחובקות וצוחקות זו בתוך זו. קיטרתי קצת לראובן על העובדה הזו ברוח ההערה דלעיל, ואמרתי שנשים אף פעם לא נחשדות כלסביות אם הן הולכות ככה.

"אבל אלה באמת לסביות",אמר לי ראובן, "אחת אשתך והשנייה היא כנראה ליבת, זו שטרם פגשתי".

הסתכלתי שוב וראיתי שהוא צודק. אצנו לנו בבגדי הספורט הנאים שלנו לכיוונן ודרשנו בשלומן. מסתבר שהכל אצלן מצוין והרומן מתפתח ממש יפה ביניהן. ליבת התבררה כבחורה ספורטיבית יותר מאודליה ואף הציעה לרוץ איתנו פעם – דבר שאודליה סירבה בתקיפות לעשות איתי לבד אבל עכשיו היא קצת גילתה יותר פתיחות כלפי הרעיון.

אודליה קראה לי שנייה הצידה ושאלה מה דעתי להזמין את ליבת לשבת. הסכמתי בשמחה ואף הודעתי שאני אבשל מה שהיא אוהבת לרגל הכנסת האורחים. לצערי, הסתבר שליבת צמחונית ואצטרך להתאים את התפריט בהתאם. ראובן עשה לי פרצופים מאחורה מכיוון שהוא היה שותף לדעתי בנוגע לצמחונות, אך סימנתי לו להתנהג יפה.

סוכם שליבת תגיע השבת להתארח אך נאכל רק ארוחה אחת יחד – בכדי שהן יוכלו ליהנות מארוחה זוגית (ואנחנו נוכל לטרוף קצת בשר בינתיים), והיא אפילו התנדבה להכין שתי פשטידות צמחוניות למופת.

נפרדנו בחביבות ויצאנו לרוץ.

"אתה חושב שזה יצליח איתן?" שאל אותי ראובן.

"הלוואי. מגיע לאודליה מישהו שיאהב אותה כמו שאני לא יכול. אני באמת מאחל לה את זה מכל הלב".

טוב, בינתיים אני צריך להכין אוכל עם טופו, יהיה מעניין.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.