קרוון מספר 7 | ערב אור

לאורי קר בפנימייה והיא גם רחוקה מבית המדרש. הוא מבקש לעבור לקרוון קרוב וחמים, ולאחר שמאשרים לו מתברר כי אליהו אינו מאשר כי גם ישן באותו הקרוון

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

ערב אוראחרי מריחות רבות, הואיל בטובו כבוד המטפל ירום הודו להשיב לעמית תשובה סופית – במסרון ענייני הוא הבהיר את החלטתו וכך כתב:

שלום עמית, התייעצתי עם רב, בגלל שבשם העמותה שלך מופיעה המילה "הומואים" -אתם נותנים לנטיות הפוכות לגיטימציה ולכן אני מסרב. אני מאמין שאתם עושים דברים חשובים אך איני מעוניין לשתף פעולה.

תודה רבה לכבודו!! אוף! רציתי כל כך להתחיל, להיות לפחות אחרי הפגישה הראשונה!

רציתי להרוג אותו או לפחות להתקשר ולהתעצבן עליו, אבל בסוף פשוט עזבתי אותו והשתדלתי לשכוח. דברתי עם עמית, ועברנו לחפש איש מקצוע אחר מהרשימה ששלח לי בזמנו.

בינתיים בישיבה החיים כסדרם חוץ מהקרוון שבו ישנתי בפנימייה. הוא היה נחמד אבל רחוק מדי מבית המדרש. היה חורף וקר ורציתי לעבור לקרוון קרוב יותר, הקרוון היחיד שגם היה קרוב וגם היה בו מקום פנוי היה הקרוון מספר 7 ובו ישן גם… אליהו! כפיים למרפי!

בכל קרוון ישנים 9 בחורים – שלושה בכל אחד מהחדרים הצדדים ועוד שלושה במטבח שהפך לחדר מאולתר. אליהו ישן בחדר הימני והמיטה הפנויה שהייתה ליד החימום, נוחה ונעימה הייתה בחדר השמאלי, כך שלא נהיה באותו חדר, ובכלל חשבתי שהוא שכח מהעניין. הרי בכל זאת עברו כמה חודשים והוא שמר איתי על קשר לא רע, כך שלא היה לי בכלל לחשוד שהוא כועס עליי או חש לא בנוח בקרבתי.

ביקשתי ממנהל הפנימייה לעבור לקרוון 7 הנכסף, אל מיטת חלומותיי, ואחרי שקבלתי את אישורו הרגשתי בכל זאת צורך לשאול את אליהו אם הדבר לא יפריע לו. בהתחלה הוא אמר שאני יכול לעבור אך לא הייתי בטוח אם היה נשמע מהוסס או רגיל ובסדר ומסכים, ולכן אמרתי לו "אם אתה מרגיש לא בנוח פשוט תגיד, זה לא סיפור". ומהחשש שמא העניין יתעורר שוב מול הרב הוספתי "פשוט תגיד, לא דרך מישהו או משהו, אל תרגיש לא נעים".

רק אחרי כמה ימים הוא פנה אליי: "אני צריך לדבר אתך", אמר לי. אחרי ארוחת ערב לפני תחילת הסדר ישבתי עם אליהו על הדשא, די רחוק מהישיבה והא הסביר לי חצי בוכה "תקשיב, דיברתי עם ההורים שלי, וגם עם הרב" (לא! לא! לא! למה שוב הרב?!)  "אני אסביר לך, אני עוד מרגיש את זה, אתה מבין? זה עוד מפריע לי, זה עובר לי בראש המון פעמים" (אז אם זה מפריע לך, למה היית צריך ללכת לרב?! אתה לא יכול להגיד לי ישר שזה מפריע?!) "תבין, אני נזכר בזה ועוד מרגיש את זה, זה ממש מפריע לי. אני ממש מעדיף שלא תהיה איתי בקרוון, זה קרוב מדי, זה כל הפנאי שלי שם, אתה מבין?"

רציתי לצעוק עליו, אפילו לתת לו מכות, להגיד לו שהוא יכול פשוט להגיד לי שזה מפריע לו בלי ללכת לכל העולם ולדבר איתם. הוא המשיך להסביר לי איך הוא ממש הרגיש שאני 'מכור' אליו ולא יוכל להפסיק לדעת בו, ואני מאוד מאוד כעסתי אבל העמדתי את פני הכלב העלוב המתנצל והמרגיש אשם ופתחתי במונולוג לבקשת הסליחה המתרפס והמושפלת ביותר שיכולתי לתת, הכול כדי שאליהו לא ירגיש פגוע ולהציל את הנזק שגרמתי.

"תראה אליהו, אתה מרגיש פגוע ואני מבין, אני לא אעבור לקרוון שלך, אבל בלי קשר אני קודם כול מבקש סליחה, באמת. לא התכוונתי לפגוע בך וחשוב לי להבהיר שלא היה כאן שום דבר מיני! חד משמעית לא! נכון שהצקתי, הייתי מאוד מעצבן ולא בוגר אבל שום חשיבה מינית לא הייתה כאן, זו הייתה בדיחה מטופשת ומוגזמת מאוד מאוד מאוד, איני עושה לעצמי הנחות כלל, אני אשם ומודה בזה, אך אני אשם במה שעשיתי ולא במה שלא עשיתי, הטרדה מינית לא הייתה שם".

אליהו אמר שהוא מבין, אני רציתי להרוג אותו, הלכתי לסדר ערב וציפיתי שבבוקר שהרב ימסור לי שיחת מוסר על איך שהתנהגתי.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.