גילוי הומופוביה מספר אחת | ערב אור

אורי החל במחקר – הוא נכנס לפורום של דוסים והעלה שם את השאלה הזאת: "האם הייתן יוצאות לדייט עם בחור טוב, צדיק עם מידות טובות, אבל יש לו נטיות הפוכות?" והתגובות הקשות לא איחרו לבוא

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן) ערב אור

כאמור, בזמן שישבתי באוטובוס לכיוון הישיבה החלטתי לבדוק אם טענתו של צור נכונה – אם באמת הומו יכול להתחתן עם אישה ולבנות בית ולהקים משפחה, ויותר מזה – אם יש אישה שתסכים.

הוצאתי את האייפון ותרתי אחר פורום של דוסים שבו מייעצים להם לקראת חתונה, דייטים וכד'.

מצאתי פורום באתר מוכר של דתיים, דוסים דוסים כמוני, ממש מהעולם שאני בא, כאלה שיש לי אתם שפה משותפת.

נרשמתי לפורום, פתחתי כינוי סתמי שנשמע מגניב והתחלתי במחקר.

העליתי שם את השאלה לבנות היוצאות לדייטים, ובעצם היו שם כמה שאלות:

"שלום לגולשות, יש לי כמה שאלות בנושא חשוב, אשמח שתענו לי בכנות:

האם הייתן מוכנות לצאת לדייט עם בחור טוב, צדיק עם מידות טובות (כן, עפתי על עצמי, מותר לי.) אבל יש לו נטיות הפוכות? לידיעתכן יש זוגות שחיים ככה למרות הכול.

אם אחרי מספר דייטים מוצלחים עם בחור, ויש קשר טוב, בסיב טוב לבית והכול טוב ויפה הוא יגלה לכן שיש לו נטיות הפוכות, האם הייתן ממשיכות להיפגש איתו?

האם מישהי כאן הייתה חושבת להתחתן עם בחור כזה אם היה גבר החלומות שלה למרות הנטיות?"

המתנתי כמה דקות ואז הדוסיות הצדיקות החלו לתקוף. ואת האמת? בצורה לא כ"כ נעימה.

"ממש לא", "למה לגרום למישהי את הסבל הזה", היו מי שהגדילו לעשות ותקפו אותי כאילו פשעתי "מאיפה לך הזכות לכלוא אישה בכלוב שכזה?", "למה להחריב ככה אישה ולהרוס אותה רק בגלל שאתה רוצה להתחתן?!".

העליתי עוד שאלה:

"האם הייתן מסכימות לצאת עם בחור שבעבר נמשך לגברים ואחרי תהליך מקצועי הוא נמשך לנשים?"

"לא, אין מצב", "עדיין לא, לחלוטין!" והייתה שם אחת שברוב טובה כתבה "הייתי מדברת עם הרב שלו ועם איש המקצוע שאצלו הוא עבר טיפול ואז שוקלת".

האמת היא שציפיתי להתנגדות, שאף אחת לא תרצה, אבל למה לתקוף אותי באופן שכזה? לזה לא ציפיתי.

היו שם כמה נקודות אור – 3 בנות אמרו שדווקא היו מוכנות לשקול לצאת עם בחור שיש לו נטיות הפוכות; היו כמה שניסו להרגיע את הרוחות; אבל בכל זאת הייתה שם אווירה קשה, כולל אחד שהגדיל לעשות וכתב לי הודעה אישית "אתה חולה נפש, מגעיל".

עזבתי את השאלה הספציפית, וכתבתי לחברים היקרים תגובה באותו שרשור שאני נדהם מהיחס שבו הם מדברים. בכלל לא דיברתי על תוכן הדברים אלא על הצורה המכוערת. תגובתי הגביהה את גובה הלהבות והתגובות הבאות היו "מה ציפית? אנחנו דוסים!" או "אתה באת בשאלה שכזאת, ועוד מצפה שנגיב יפה?"

וכעת הבהרה – אני לא ליברל, לא נאור, לא פלורליסט ולא פתוח. אני דוס, ואפילו אפשר לומר "חשוך". ובכל זאת, דרך ארץ קדמה לתורה. לא כעסתי, ריחמתי.

נחמה קטנה שהייתה שם היה בדמות בחור נחמד ששלח לי הודעה אישית ובה סיפר לי שאשתו היא לסבית ובכל זאת הם נשואים באושר כי הם הגיעו למצב שבו יש משיכה בניהם וזה לא בשמים, ואיחל לי הצלחה גדולה. היו שם כמה שנתנו צ'אנס, כמה שעודדו, כמה שכתבו על הכרחיותו של הטיפול, כמה שכתבו שאני "לא תקין", וזו הייתה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" של גולשי אותו פורום באותו יום. ממש צדיקים!

זה היה גילוי הומופוביה מספר אחת. בפעם הבאה אספר על החברותא ההומופוב שסיימתי איתו את הקדנציה (שהייתה די מפוארת) פשוט כי לא יכולתי לסבול את גל ההומופוביה שנבע ממנו.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. חבל על הטרחה…
    אי אפשר לצפות מהעמך המצוי שיבין את ההבדל בין מישהו ששוכב עם גברים לבין מישהו שבסך הכל יש לו יצר כזה. אני לא מצפה מהעולם שלא יהיה הומופוב. זה פשוט נובע מבורות שהיא ממש לא בסדר היום להעלם. בטח לא בעולם הדתי שנרתע מדברים הרבה יותר פשוטים וחיוביים.
    כשאין ציפיה – אין אכזבה.

  2. חחחח הרגת אותי. הומופוביה?!
    נכנסתי לפורום (חיפוש קליל בגוגל) וקראתי את התגובות הכנות. אחי, זה לא נקרא הומופוביה. כשבחורה לא רוצה להכניס את עצמה לספק לגבי הקשר הזוגי שלה, זה בגלל החשש הטבעי שהעבר יצוץ מחדש. (וזה שיש הצלחות כאלה, מטבע הדברים אנחנו לא חשופים אליהם). בקיצור לגיטימי לחלוטין. ולגבי ה"תקפו אותי" – כשעונים "לא / בהחלט לא / בשום פנים ואופן לא / ממש אבל ממש לא!", זה לא נקרא תקיפה. אתה כנראה מאוד רגיש אם אתה מקבל תשובה "ממש לא" בפורום באינטרנט וזה פוגע בך.