גילוי הומופוביה מספר שתיים | ערב אור

באחת משיחותיו הסתמיות של אורי עם החברותא שלו, עלה הנושא "הומואים דתיים". לשאלה "אילו היית מגלה שבחור בישיבה הוא הומו איך היית מתייחס אליו?" ענה אורי שאין לו כל בעיה להתייחס אליו כמו אל כל אדם, אבל החברותא השמיע מנגינות אחרות לחלוטין שהרגיזו מאוד את אורי והוא אפילו פעל בנידון

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן) ערב אור

התאוששתי מההתקפה הווירטואלית, התנחמתי בנקודות האור שמצאתי בה, הרי בכל זאת אני לא צריך את כל העולם שלא מקבל אלא בחורה אחת שאני אוהב ושהיא תקבל אותי, והרי הקב"ה לא עוזב אותי עד כה ואני מאמין שלא יעזוב אותי כל הדרך לחופה והרבה הרבה מעבר לה.

יורם הוא חברותא שלי בסדר ערב. יורם הוא מסוג האנשים המוצלחים, כל דבר שהוא נוגע בו "הופך לזהב". מתחילת שיעור א' כולם אמרו שהוא הולך "להעיף את הישיבה קדימה". יורם הכי חברותי, הכי מתמיד, הכי קם לתפילות בזמן, הכי שואל שאלות בשיעורים והכי כיף בתור חברותא. אפשר לומר שזכיתי. ערב ערב מתחילת שיעור א' אנחנו מסתערים על הגמרא ביחד ומעבירים שיחות חולין בין לבין, בכל זאת צריך קצת לשחרר את הראש מהוויות אביי ורבא.

באחת משיחותינו הסתמיות בסדרי הערב, איכשהו עלה הנושא הומואים דתיים, לשאלה "אילו היית מגלה שבחור בישיבה הוא הומו איך היית מתייחס אליו?"

תשובתי הייתה שאין לי שום בעיה להתייחס אליו כמו אל כל אדם.

יורם ענה שהוא היה מתרחק ממנו ולא היה רוצה לדבר איתו לעולם.

הבעתי תמיהה מוחלטת, ושותפי ללימוד הסביר ש"מה פתאום הוא יתחיל לגעת בי, איכס, לך תדע מה הוא יעשה לי!"

טעות הומופובית נפוצה, והסברתי ליורם בצורה הכי פשוטה "אתה נמשך לנשים, האם יש סיבה שאישה כלשהי תפחד לדבר אתך? האם כל אישה שאתה רואה אתה רוצה לגעת בה?"

יורם השיב שאני צודק אבל זה עדיין מגעיל אותו. אני עדיין לא הבנתי והוא המשיך "זה סתם שטויות של אנשים שלא רוצים להתחתן, ברגע שהם ירצו זה יעבור להם".

– "מאיפה אתה אומר את זה?"

– "מה נראה לך שיש דבר כזה להמשך לגברים? אלה סתם אנשים מוזרים".

(נכון שזה אולי מוזר, אבל מי כמוני יודע שיש דברים כאלה.)
– "אני חושב שיש לך טעות, יש דבר כזה ועוד איך! אני לא רואה שום סיבה שמישהו סתם יחליט".

– "ואתה מוכן לדבר עם איש כזה?"

– "אישה מוכנה לדבר אתך?"

– "כן, אבל… זה מוזר".

– "מוזר מוזר. יש דברים מוזרים. זה לא אומר שלא צריך לדבר איתם".

– "איכס זה ממש מגעיל, אם יש מישהו פה כזה שילך מהישיבה".

וכן המשיכה השיחה שעוררה בי בחילה מההתנשאות והסגירות של שותפי, לא רק כלפיי, אלא ההתנשאות והקביעה הכה נחרצת על אנשים ועל נפשם בלי שום ידע קודם.

שבוע שההתנשאות שלו והבחילה ממנו ליוותה אותי כל פעם שראיתי אותו, ובסוף נפרדו דרכינו לאחר שתירצתי לו ש"אני רוצה לשנות סגנון", "אני רוצה משהו אחר", "יותר חזרות" "אני רוצה פרק אחד בעיון" וכו' וכו'.

והחברותא החדשה שלי – ממש זכיתי! למדנו ביעילות, בכיף וכך יצא שמכל סיפור ההומופוביה העגום יצאתי הזוכה 😉

בינתיים צור ואני המשכנו ללכת אל עצמי, הוא מאיר ומפלס את הדרך ואני צועד בה שלב אחרי שלב, אבל את זה נשאיר לטור הבא.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.