פרק מ | החצי השני

ובו באמצע שיעור אודי מקבל מאודליה מסרון "תתקשר אליי דחוףףףףףףףףףףףףףף!!!!"

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

אחרי ההתרגשות הראשונית, התחלנו לגבש לארבעתנו דפוס של שגרה כלשהיא.

ליבת אכן עברה ל"בית" ואני עברתי כמעט סופית ל"דירה". השארתי כמה פריטים אישיים בולטים אך לא הכרחיים במיוחד בשטח, כך שבראייה שטחית ניתן יהיה להתרשם שיש עדיין גבר המתגורר בבית אך את כל חפציי האישיים העברתי לדירה שלי ושל ראובן.

ליבת נטשה את דירת השותפות שלה בתלפיות ועברה להתגורר במקומי.

השלטים על הדלתות לא רמזו מאומה על המתרחש מאחוריהן, ולמתבונן מן הצד לא היה מושג שבדירה אחת מתגוררים 2 גברים ובדירה השנייה שתי נשים.

במהלך היום כולנו היינו עסוקים מאוד- אני בלימודים וכולם בעבודה. לפעמים בערבים היינו ספונטנית אוכלים ביחד, בעיקר אחרי שהכנסנו קצת כפירה בליבת והיא התחילה לאכול בשר. אגב, מבחינה דתית היא התחזקה קצת והתחילה להקפיד יותר על מצוות שונות. אם לי או לה היה יוצא איזה תבשיל מוצלח במיוחד היינו בשמחה משתפים את הזוג השני ומחליפים גם את המתכונים. יותר מאוחר אני וראובן היינו יוצאים לריצה והן היו עושות משהו ביחד. לפעמים גם יצאנו בדאבל-דייט למסעדה או לסרט.

בתכל'ס, ליבת ואודליה היו זוג בנות עלא-כיפאק והיה לנו מאד כיף איתן. אחרי הכול, אני בחרתי באודליה להיות אשתי ולא התחרטתי על כך.

אני לא מכיר הרבה נשים, בטח שלא ממש מקרוב, אבל אני ואודליה היינו ונשארנו חברים טובים מאוד. היא אישה חכמה מאוד, שנונה וכיפית ואני מאוד נהנה בחברתה. יש לה זיכרון מעולה והיא עזרה לי להתכונן לכמה מבחנים ולהוציא תוצאות טובות. היא מאוד מסודרת ואני מבולגן, והיא וראובן (שבהיותו מהנדס, גם הוא מסודר ומאורגן) ניסו רבות להחזירני לתלם בנושא זה ולימדו אותי טכניקות זיכרון לשימוש עכשווי וגם עתידי.

כשהיה צריך, באירועים משפחתיים או בעבודה שלה, היינו מגיעים ביחד כבעל ואישה ושיחקנו את התפקיד יפה מאוד – אף אחד לא היה חושד שאנחנו לא באמת חיים ביחד. קיבלנו גם ברכות מאיזו דודה שטענו שאנחנו הזוג הכי מוצלח שהיא ראתה מזה זמן רב. ההורים שלנו גם לא חשדו בכלום, ואפילו עזרתי לארגן לאודליה מסיבת הפתעה ליום ההולדת עם הרבה משפחה וחברים (ובשיתוף פעולה סודי עם ליבת) ואף אחד לא קלט משהו מוזר. ביום ההולדת שלי שתיהן קנו לי מתנה משותפת שמאוד מצאה חן בעיניי והתאימה לי מאוד.

הבעיה הייתה כשהייתי איתה אז לא יכולתי להיות עם ראובן (והיא עם ליבת) והגעגוע הזה מאוד היה לי קשה. לבלות שבת ארוכה בלי לדבר איתו זו חוויה מאוד מפוקפקת ולא הייתי רוצה לחזור עליה לעתים קרובות, בעיקר  כשחשבתי עליו לבד בדירה, אוכל בגלמודיות את האוכל המושקע שהכנתי לו.

ככה המשכנו כמה חודשים ארוכים, ואני וראובן התחלנו לתכנן את חגיגות יום השנה הראשון שלנו ביחד כאשר באמצע שיעור רטט לי הנייד וקיבלתי הודעה נרגשת ומאוד לא אופיינית מאשתי היקרה: "תתקשר אליי דחוףףףףףףףףףףףףףף!!!!" אבל עם סמיילי בסוף כדי שלא אדאג.

חיכיתי את הדקות שנשארו עד לסוף השיעור בלחץ ורצתי להתקשר אליה מיד בסיומו.

מה קרה? חכו לפרק הבא.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.