פרק מא | החצי השני

ובו אודי מקבל בשורות טובות – שני קווים כחולים

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

באופן חריג בשבילי הייתי הראשון שיצא מהכיתה בסוף ההרצאה, ורצתי לפינה שקטה והתקשרתי מהר לאודליה.

"מה קרה, אשתי היקרה? מה כל כך דחוף?"

יכולתי לשמוע את החיוך שלה מבעד לשפופרת – "מה אומרים לך שני קווים כחולים?"

לרגע התבלבלתי ולא הצלחתי למצוא את התשובה – אולי מפני שעוד הגענו לנושא הזה בכיתה.

"נו, טיפשון, אתה אמור להיות הרופא כאן, לא?"

"רק רגע, את מתכוונת למה שאני חושב שאת מתכוונת?"

"בהחלט!"

"אז מגיע לנו מזל טוב?"

"הומו או לא, נראה שאתה יודע לעשות את העבודה…"

"וואו, אני לא מאמין. איזה שבוע את?"

"לא יודעת, אבל ממש בהתחלה. קבעתי תור לרופאת הנשים שלי מחר. רוצה לבוא?"

"בטח שאני רוצה. זה גם הילד שלי".

"ברור שזה הילד של שנינו. והוא או היא יגדלו עם ארבעה הורים מפנקים שידאגו לכל מה שהוא/היא יצטרכו".

"איזו משפחה למופת תהיה לנו. משפחה מיוחדת ולא נורמלית".

"למה לא נורמלית? אולי לא נורמטיבית, זה ברור. אבל אני בהחלט חושב שאנחנו משפחה די נורמלית ושפויה ושיש לנו המון דברים להעניק לילדים שלנו. איך שאני מתרגשת!!!! רציתי לרוץ כבר ולהודיע לאימא שלי אבל היה ברור לי שאתה חייב לדעת ראשון. אתה תהיה האבא של הילד שלי. מזל טוב ענק לשנינו".

"את מודיעה קודם לליבת או לאימא שלך?"

"וואי, לא חשבתי על זה. לליבת ברור שאני מתקשרת בזאת השנייה, אחרי שאני סוגרת איתך. לאימא שלי? אולי עדיף לחכות עוד קצת. נעשה קצת בדיקות ונראה שהכול בסדר".

"אז, קדימה, תתקשרי אליה. ושיהיה לכולנו המון מזל טוב".

"להתראות, נשיקות", ואז צליל ניתוק.

באופן אוטומטי התקשרתי לראובן כדי להודיע לו. בזמן ששמעתי את צלילי החיוג, עצמתי את העיניים וניסיתי לדמיין את עצמי אבא. איזה חלום מתוק…

ואז ראובן ענה. יצאתי מפוזת החלום וקיוויתי שגם לי שומעים את החיוך מעבר לשפופרת.

"ראובן יקירי, יש לי בשורות טובות".

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.