פרק מב | החצי השני

ובו דנים בשאלות כבדות משקל – החל בשם שיוענק לוולד ("קשת" או "להטבי" עלו בין השאר) וכלה בתהייה אצל מי יגדל הילד ומי בדיוק אביו ואמו בכל המרובע בעל ארבע הצלעות הזה

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

במשרד הקטן של רופאת הנשים שנבחרה לצורך העניין הייתה שמחה וצהלה. ארבעה אנשים עליזים למדי מול רופאה קטנה בגובה מטר וקצת מאוד את השטח הקיים.

חברות לסביות המליצו על הרופאה שהייתה לסבית בעצמה כאחת שמבינה עניין וזורמת עם הריונות כאלה, אבל גם היא התקשתה לעמוד במבול השאלות שהמטרנו כולנו עליה. לאחר כחצי שעה, שמתוכה הבדיקה הראשונית ארכה אולי שתי דקות, יצאנו משם ורוב תאוותינו בידנו כשאנחנו קצת מתחילים להבין מה קורה בהיריון ואיך בסוף יוצא מזה תינוק.

לצערי, לא יכולתי לתרום הרבה מבינה רפואית כי לא למדתי את הנושא. צעדנו לנו בדרך הביתה שמחים וטובי לבב והחלטנו לעצור בבית קפה בדרך לחגוג את המאורע. התחלנו בזריקת שמות אפשריים לתינוק – כגון מ"קשת" או "להטבי" או שטויות כאלה ובסוף גם הגענו לנקודה הכי רצינית שיש: של מי הילד בעצם ומי יגדל אותו. כולנו אנשים עסוקים עם לוח זמנים גדוש ונצטרך להכין לוח מטלות גדול בכדי לטפל בו 24/7 אך זה בהחלט עדיף מתינוק רגיל שיש לו רק שני הורים. אבל שאלת השאלות היתה מי בעצם האבא והאימא כאן? מה התפקיד שלי ושל ראובן בעסק, או של ליבת?

ישבנו שם יותר משעתים אבל לא הצלחנו להגיע לכלל מסקנה מושלמת ומוגמרת. נקודת הפתיחה הייתה שהילד יגדל אצל אודליה, אבל אני תמיד אהיה בתמונה – לא רק כשצריכים אותי. לראובן פחות היה אכפת. א. כי הוא פחות בעל רגש הורי ממני ולא הרגיש איזה צורך שהילד ימלא . ב. הילד בכל זאת הוא חלק ממני. מה יהיה בסוף? אנחנו רק בהתחלה. נזרום עם זה ונראה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.