מיוחד: "הפעם הראשונה שלי בשבת כמוך" – חמישה סיכומים אישיים לשבת כמוך 7 | אירועים ומפגשים

ב"ו: ללא ספק – זכיתי. שבת כמוך היא הזדמנות ללמידה, התחזקות והטרמה לדיון כן וגלוי בינך לבינך * יואל: הייתה אהבת חינם בלי אפליות * קהת: היה מרגש לשמוע כל סיפור ולראות איך כולם יושבים במעגל ומקשיבים ברוב קשב איש לדברי רעהו * א': פגשתי באנשים הכי מדהימים שהכרתי אי פעם * ארי: עדיין קשה לי לומר בדיוק איזו חוויה עברתי * חמישה סיכומים מאת אנשים שהגיעו בפעם הראשונה לשבת כמוך והמשתפים בחשש שלפני, במה שחוו בשבת עצמה, ובמה שקיבלו מן השבת

הסיכום של ב"ו

בשבת התחזקו הקשרים עם החברים הקיימים, למדתי להכיר ולהוקיר אותם גם במצבים ונסיבות נוספים וללא ספק – זכיתי

25אתחיל בהודאה (ומתנצל על הטרמינולוגיה ה"נפוחה"): הרישום שלי לשבת נבע ממניעים של "לא לשמה" – קרי: היתרונות הטכניים ו"היבשים" בעצם שבת מחוץ לבית (ולאו דווקא שבת כמוך כשלעצמה). עם זאת, הרי שמהר מאוד זה התחלף ל"לשמה".

בשבת התחזקו הקשרים עם החברים הקיימים, למדתי להכיר ולהוקיר אותם גם במצבים ונסיבות נוספים וללא ספק – זכיתי. בשבת, דמויות וירטואליות התהוו לכדי אנשים של ממש. קשה לתאר את הקרקע הנשמטת כשאתה עומד מול אדם שרוחו, תבונתו ועצותיו ליוו אותך ברגעים קשים.

אהיה כן, שבת כמוך היא גם חוויה מטלטלת. הדילמות והקשיים תמיד שם, אבל הם הופכים לפסקול של החיים, ושבת כמוך יוצרת זיוף צורם בהרמוניה שלו – מעין תקתוק שעון שאתה מופתע לגלות כשאתה שוכב במיטה בלילה ולא מצליח להירדם. הנבירה וההתעסקות מזכירים לך בעיות לא פתורות ובעיקר מלמדים אותך שההתעלמות היא פלסבו בלבד.

השוני ובכל זאת המכנה המשותף יוצרים רגשות מעורבים של משיכה ודחייה. פגשתי ושמעתי רבים, כל אחד והסיפור שלו. בין שעוררו בי אמפתיה או ניכור, בין שהסכמתי או לא, שבת כמוך היא הזדמנות ללמידה, התחזקות והטרמה לדיון כן וגלוי בינך לבינך.

לסיום: קשה להתעלם מהסדר והארגון המופתי, מההירתמות של רבים ותודתי נתונה על כך. לדאבוני (הרב), לפני פורום אנשים חדשים אני נוטה לקפוא ונמנעתי מליזום את ההיכרות הראשונית עם לא מעט, ואני מצר על כך ומתנצל בפני מי שראה בכך אקט צונן ומתנשא.

ב"ו

הסיכום של יואל

הנושאים היו דווקא מעניינים, והיה נחמד מאוד וקצר מדי

06נהניתי מאוד מהשבת. היה מרגיע מאוד, ואני עצבני במקור וזה הרגיע אותי מאוד.

לא ידעתי איך השבת תיראה – אם יהיו מבוגרים ממני או לא, והרי אני גם ביישן כזה. בסוף היה כיף, וצחקנו. ציפיתי שהפעילויות יהיו יותר מעניינות. אהבתי את הכללים שצריך לכבד את כללי הקבוצה והאכסניה. הייתה אהבת חינם בלי אפליות. רמת האוכל והחדרים לא היו לוקסוס, אבל אני מבין שזה לפי התקציבים – אין בעיה, לא ביקשתי אמריקה. צריך להסתכל על הצד החיובי – הנושאים היו דווקא מעניינים, והיה נחמד מאוד וקצר מדי.

תודה רבה שוב על הכול, היה מדהים ונפגש עוד בע"ה.

יואל

הסיכום של קהת

עברתי ממקום למקום, רציתי להספיק לדבר עם כמה שיותר. היו כמה חבר'ה שרציתי להספיק לדבר איתם, בעיקר הרגשתי פספוס שהלכתי לישון בלילה בלי  לראות את מי עוד אני יכול להכיר. טעות של טירון חדש שלא תחזור על עצמה בשבת הבאה

21יכול להיות שאחרים חיכו בקוצר רוח לשבת, אבל אני חיכיתי די בבעתה. זאת היתה שבת כמוך הראשונה שהייתי צפוי להיות בה. חששתי להיות 24 שעות ביישוב שאני לא יכול לברוח ממנו הביתה בגלל שבת, עם חבר'ה שאת רובם המוחלט אני בקושי מכיר. כמו כן, זאת היתה הפעם הראשונה שבה הייתי צפוי להיות שבת שלמה עם חבר'ה "כמוני", ולא ידעתי אם זה ימצא חן בעיניי – הרי אני תמיד מסתובב בסביבה סטרייטית גמורה, וחבריי הטובים הם סטרייטים, אני בקושי מכיר הומואים. ואם אני "איתם" שבת שלמה – מה זה אומר עליי? האם נגזר עליי להיות הומו לנצח? אז אולי לא להגיע ובמקום זה לנסוע לשבת "פנויים פנויות"? או לחפש באינטרנט שבת סתמית של רווקים ורווקות?

עלו לי תשובות לכל השאלות ששאלתי את עצמי, ושוב עלו שאלות, ושוב תשובות. כאשר שמתי לב שהרעיון של שבת עם פנויות מרתיע אותי לא פחות – הפנמתי יותר את העובדה ששבת עם הומואים היא זו שמתאימה לי, והתחילה בי איזו הפנמה שאולי אני הומו וזהו, למרות הפחד שלי להיות כזה, הפחד להכיר במציאות זאת.

אז אני מגיע לשבת. איזו חולצה לבחור? אילו מכנסיים? איזה אוכל לקנות שיהיה מה לנשנש אם האוכל לא יהיה משהו? מה אם תהיה שם חרפת רעב? וכמובן לבחור ספר, למקרה שאשתעמם שם ולא אהיה מחובר. וואי, אם לא אצליח להתחבר… אבל אני די חברותי בסך הכול… אולי זו קבוצה סגורה שכולם שם מכירים את כולם ואני אהיה הזה שבצד. כבר התנדבתי להיות תורן בשבת אז אולי זה יציל אותי מבדידות – זה לפחות ייתן לי תעסוקה, ולו לארוחה אחת.

בסופו של דבר אמרתי לעצמי שיאללה להפסיק לדאוג: יהיה כיף ויהיה סבבה ולבוא בהרגשה שאני בא לבית הארחה, לא לפתח ציפיות ופשוט להנות מהחוויה. זה ממש הרגיע אותי. וכך התחיל סבב הטלפונים להשיג טרמפ, וכל בעל רכב היה נחמד ואדיב מקודמו, וזה ממש עודד אותי שהולכים להיות חבר'ה ממש איכותיים וסימפטים בשבת.

הגעתי לתל אביב ועליתי על הרכב. סה"כ היינו ארבעה, והרגשתי ממש נוח עם כולם. עלו דיבורים שאני רגיל לחשוב רק במסתרים עם עצמי, והכול היה כזה פשוט, זורם, נינוח ובאווירה טובה, וכשעברתי בעיניי על החבר'ה ברכב אמרתי לעצמי למה פחדתי? הרי הם כאלה חבר'ה כיפים וטובים!

הגענו למקום האירוח. האחרים התחבקו עם אלו שבאו לקבל אותם, ואני, שלא כזה הכרתי, נתתי איזה חיבוק מהוסס לחבר'ה ומיהרתי לחדר. זה שהיו פתקים על הדלתות נתן לי הרגשה טובה שמישהו מארגן את החדרים בצורה מסודרת, אז כנראה השבת תהיה בנויה טוב. התחברתי די מהר לבחור שהכרתי לראשונה בחדרי, ואחר כך הגיעו השאר שגם איתם היה מעולה.

עד מהרה עברו בחדר עוד ועוד חבר'ה לומר שלום, או להטעין את המטען, או לא יודע מה. זה נתן הרגשה שבטית כזאת, כמו טיולים מהתיכון או בני עקיבא. היתה לי הרגשה שהולכת להיות שבת כיפית.

מקלחת, סידור שעון שבת למזגן, מוזיקה מהטלפון החכם, חולצה, חולצה אחרת, מגבת למישהו שמבקש, קדימה בואו נלך יחד לבית כנסת.

09בבית כנסת היו פרצופים שזיהיתי וחלק שלא. לחלק מהם הרגשתי נוח לגשת ולתת חיבוק ולחלק נתתי רק קריצה בעין, ולא ידעתי איך יגיבו. את אלו שלא הכרתי בכלל השארתי ליותר מאוחר. ערבית קרליבך, דבר תורה והנחיות. ארוחת ערב גורמה, עוגות מעולות שהחבר'ה אפו בעצמם. אני לא יודע להכין עוגה, אילו גברים!

לאחר ארוחת הערב פעילות גיבוש להכרת שמות, פעילות מצחיקה עם כל מיני שאלות, ואז זמן חופשי. זה היה זמן טוב מאוד. התגבשנו כבר די טוב החבר'ה מהחדר אז יצאנו חלקנו לסיור ביישוב. רציתי גם לישון אז הלכתי לישון לא יודע באיזו שעה, והתעוררתי כשהשאר חזרו לחדר.

בבוקר לפני התפילה דיברתי עם בחור מיוחד והזמן טס בטיל, אז הלכתי לתפילה, עברתי בין חברותות שונות כי מה שהיה חשוב לי זה לא ללמוד אלא להכיר את החבר'ה, ואז ארוחת בוקר שבה אני תורן.

לאחר האוכל הייתה פעילות בנושא "אלוקים ואני" ובה כל אחד סיפר על יחסיו עם אלוקים. היה מרגש לשמוע כל סיפור, ומרגש לראות איך כולם יושבים במעגל ומקשיבים ברוב קשב איש לדברי רעהו. אז היו קצת צחוקים וזה, אבל המקום שכולם נתנו לכולם היה מיוחד במינו.

לאחר מכן שיחקנו טאקי והייתי מנצח אילו אחרים לא היו מנצחים. התיישבנו בחוץ עם חבר'ה בספסל, ועברתי ממקום למקום, רציתי להספיק לדבר עם כמה שיותר. היו כמה חבר'ה שרציתי להספיק לדבר איתם, בעיקר הרגשתי פספוס שהלכתי לישון בלילה בלי לעבור בין כל החדרים – לראות מי ער ואת מי עוד אני יכול להכיר. טעות של טירון חדש שלא תחזור על עצמה בשבת הבאה.

לסיור שתוכנן המדריך לא הגיע. אולי הוא שמע מי הפרטנרים שלו ונבהל 🙂 (בסוף התברר שהוא שכח. קורה). בסעודה השלישית ניסיתי להספיק לדבר ולראות עוד חבר'ה שלא הספקתי לשוחח איתם, ואז הרגעתי את עצמי שתפסת מרובה לא תפסת – לשמור את שאר ההיכרויות לפעמים אחרות. אבל עדיין חבל על כמה שפספסתי.

ערבית, הבדלה, משוב ומהר לרכב כי ממהרים לחזור. אני נוחת חזרה בבית, מעכל את השבת. היה כזה כיף לראות שיכולים להיות לי חברים ממש טובים. השבת נתנה לי רק היכרות קלה, ואת הקשרים כדאי להדק בעתיד.

עלו גם שאלות. אז מה לחפש עכשיו – בן זוג או בת זוג? ושאלות מה אלוקים רוצה ממני. לראשונה נחשפתי להומואים שמדברים על נושאים שונים, גם נושאים רגישים ועדינים ואינטימיים, ושאלתי אותם שאלה שנותרה ללא מענה: איפה אלוקים בכל התמונה? לא שאני צדיק גדול, בכלל לא, אבל אני לא יודע מה לעשות. במשך הדורות היו יהודים שמסרו את נפשם שלא לחטוא בגילוי עריות, ודווקא עכשיו שאין אינקויזיציה ואין שואה ואין פרעות, והכל כזה טוב, כזה טוב – ודוקא עכשיו לעשות זאת לאלוקים שכה שומר עליי?

ואני נזכר באחת מהשיחות הפרטיות שלי בשבת, שמישהו אמר לי שיותר חשוב לו להתחבק עם מישהו מאשר שאר הדברים המיניים, ואני תוהה ביני לבין עצמי אם אהבה זה הדבר שאני מחפש – שיכולה לבוא לידי ביטוי בחיבוקים ונשיקות, או שתאווה אני מחפש. ואין ממש תשובה. כנראה את הכול ביחד, ואז אני צריך יראת שמים ואהבת השם – לדעת מה לעשות ומה לא, ובעיקר להצליח לעמוד בכך.

חיפשתי את שאהבה נפשי. את בעלי, את בן זוגי, את עצמי ואת אלוקיי. הכול מתערבב לי ואני מקווה שהכול ישתלב בצורה הרמונית, יחולל שירה נפלאה.

לסיום אני מבקש להודות לכל מי שהגיע לשורה זאת 🙂 וכמובן למארגני השבת – השבת היתה מתוקתקת ונפלאה, המון תודה! תודה לחבריי לחדר – היינו חבר'ה מגובשים. תודה לאלו שקפצו לבקר, למי שלקח אותי ברכב ולאלו שנסעו עמנו, לכל החבר'ה שנתנו הרגשה כזו טובה ומקבלת.

קהת

הסיכום של א'

אני לא זוכר שבת שבה הרגשתי שייך כל כך ונוח כל כך כמו אותה שבת!

04עבר שבוע מהשבת, וכמעט חודש מאותו יום שקיבלתי על עצמי את ההחלטה להירשם לשבת. אני זוכר את הלחץ שהייתי נתון בו, אפילו באותו שבוע. איני יכול להסביר זאת אבל היה מין לחץ כזה שלא ניתן לתאר.

24 שעות לפני השבת אני מחליט שאני לא הולך, אבל לשמחתי שגרת החיים שלחה אותי לשבת מחויך ושלם עם עצמי!

אני נזכר באותו רגע שאני מגיע ומקבל את החדר ויוצא לסיור המקדים לפני השבת. הסיור היה מקסים ושמחתי שנכחתי בו, הוא הסיר ממני חלק נכבד מהביישנות וההססנות שתמיד חשבתי שיש בי.

אני חוזר לחדר, ומתחילת השבת ועד סופה אני פוגש באנשים הכי מדהימים שהכרתי אי פעם. אני לא זוכר שבת שבה הרגשתי שייך כל כך ונוח כל כך כמו אותה שבת!

היה לי פשוט כיף, ושלא לדבר על חבריי לחדר שגרמו לי להרגיש הכי שייך ודאגו להצחיק אותי ולדאוג לי כשצריך, וכל זה אע"פ שהכרנו רק כמה שעות!

נושא השבת (אלוקים ואני) היה נושא לא פשוט בעבורי. פעמים רבות אני מוצא את עצמי כועס ושואל למה ולפעמים גם מאושר בחלקי ושמח על הטוב והרע שיש, ולשמחתי אותם הקונפליקטים שלי הועלו בשיחה.

אני לא האמנתי שאצליח לדבר באותה שבת כמו שהצלחתי. הרגשתי חופשי ובטוח והכי חשוב – לא הרגשתי לבד!

היה לי כיף וחבל שזה נגמר. אני לא רואה את עצמי מפספס חוויה נוספת כמו זו.

א'

הסיכום של ארי

בזכות השבת הזו הגעתי להפנמה הגדולה שאני ממש בתחילתה של דרך מאוד ארוכה. דרך שצמתיה עדיין לא ידועים לי

13אני מוכרח לומר שניסיתי כמה וכמה פעמים לכתוב סיכומון קצרצר וחביב על השבת הראשונה שלי בכמוך, אבל כל פעם מחדש הרגשתי מחסום כלשהו שמנע בעדי לעשות זאת. אני כותב שורות אלה לאחר אין-ספור פעמים שבהן כתבתי ומחקתי ושוב כתבתי ומחקתי, וחוזר חלילה. באיזשהו שלב כבר הרמתי ידיים, אבל… מישהו מאוד מוכר לכם לא ויתר לי. והנה הסיכום כאן.

 

כרקע לשבת הראשונה שלי בכמוך אשמח לשתף אתכם על קצה המזלג במה שעבר עליי בשנה האחרונה. במסגרת לימודיי באוניברסיטה זכיתי להשתתף בתכנית לחילופי סטודנטים בחו"ל, שהיא מבין החוויות (אם לא ה-חוויה) הכי משמעותית שעברתי בחיי. טרם הפנמתי את גודל השפעתה עליי כי היא עדיין טרייה למדי. בכל מקרה, אחד מהדברים יוצאי הדופן שחוויתי במסגרתה, היא שלראשונה בחיי חוויתי מהי אנונימיות טהורה ומוחלטת. אמנם נסעתי עם כמה מחבריי לספסל הלימודים, אך זה לא עצר בעדי לנסות פעם ראשונה (שהאמת, נוספו לה עוד כמה וכמה פעמים) להיפתח לחוויות ומקומות שתמיד סיקרנו אותי; להיות בסיטואציות שלא העזתי להימצא בהן לפני כן. לאורך חיי, לפני כל צעד שלקחתי, תמיד הסתכלתי לאחור כדי להציץ ולבחון מי מביט בי בבחירת המסלול שהלכתי בו. אלו היו בעיקר המשפחה, החברים ולמעשה אף החברה בכללותה. חלק מהדרכים שהלכתי בהן נבחרו בעיקר מהרצון הטבעי שלי לרצות אחרים, ולמען האמת אני בקושי זוכר דברים שעשיתי בשביל רצוני העצמי בלבד. ופתאום, הגעתי למצב שאין מי שמסתכל עליי. שאני חופשי לעשות כל דבר העולה על רוחי.

כבר פה אסכם ואומר (עדיף לכם, האמינו לי) שבתקופה הזו למדתי על עצמי המון, לאו דווקא בהקשר המיני אלא באופן כללי עליי כאדם.

08חזרתי לארץ אדם יותר מודע ומפויס, אדם שפחות נוטה להלקאה עצמית ולהדחקה. מאוד רציתי שגם אנשים אחרים ויקרים לי יהיו שותפים לתחושה הזו. אזרתי אומץ רב, שאין לי מושג עדיין מאיפה שאבתי אותו, וסיפרתי על ההתמודדות שלי, בהדרגה, ל-4 אנשים קרובים אליי. ומשהו בי השתחרר. נהייתי אדם רגוע ושליו יותר משזכרתי את עצמי. אדם שלוקח מעט יותר בפרופורציה דברים שהיו נראים לו מאוד גדולים בעבר.

בזמן האחרון, דברים שתמיד שתקתי לגביהם ושתמיד מילאו לי את הראש ברעש נוראי וחזק, מצאו את דרכם החוצה לאוזניהם הקשובות של אחרים. אני מוכרח להודות שעצם הסיטואציה עדיין הזויה לי. לאכול את עצמי מבפנים ולצעוק חזק כשאף אחד לא שומע, זה משהו שאני מורגל בו מאז ומעולם. והנה הכישרון הנפלא הזה מעלה לו אבק.

ומגיעה השבת הראשונה בכמוך. אם ארי של לפני שנה היה מגיע לשבת הזו, הוא היה עובר חוויה מטלטלת בהרבה מזו שחווה בפועל. אבל ארי של היום הגיע ולא זה של שנה שעברה. כזה שלא נבוך להיחשף בפני אחרים, כזה שפותח בשיחה עם אנשים זרים לו לחלוטין, כזה שלא מתבייש לדבר ולשתף מחשבות שמעולם לא הוציא מפיו, כזה שלא נמנע (אם כי עדיין נבוך במידת מה) לתת חיבוק קטן. האמת, שלאורך השבת לא יצא לי להכיר יותר מדי והייתי פחות או יותר סביב אותו מעגל של אנשים, ועוד נותר בי צמא להכיר אנשים נוספים ולשמוע סיפורים חדשים. אבל בגדול, עדיין קשה לי לומר בדיוק איזו חוויה עברתי. היה לי נחמד, הכרתי אנשים חדשים, הקשבתי לסיפורים מרתקים, אבל מצד שני הייתי גם נוכח בדיונים שאני מודה שהייתי יחסית אדיש אליהם. לשבת עצמה לא הגעתי בציפיות גדולות כלשהן אלא פשוט באתי כמו שאני ואמרתי שאזרום עם מה שיהיה. והיה לי סבבה אגוזים.

דבר חשוב שאני יכול להגיד בזכות השבת הזו הוא שהגעתי להפנמה הגדולה שאני ממש בתחילתה של דרך מאוד ארוכה. דרך שצמתיה עדיין לא ידועים לי (זכר או נקבה? כבר התבלבלתי ושכחתי את דבר התורה הלשוני שעסק בנושא :-)). דרך שבשביליה אני מקווה למצוא אהבה והשלמה. דרך שאני מתפלל להסתכל עליה לאחור בסיפוק וגאווה. דרך שבסופה מקווה להגיע להלימה אמתית בין "העצמי" הפנימי והפרטי לי לבין "העצמי" החיצוני והחשוף לעיני כול.

אאחל זאת באהבה לכל אחד מכם.

שלכם,

ארי

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. קהת, איזה יופי של תיאור – מפורט ומעניין. בכלל לא היה קשה להגיע ל"שורה הזאת" 🙂 .
    והמשפט שהכי אהבתי (כי הזדהיתי איתו עמוקות): "הייתי מנצח אילו אחרים לא היו מנצחים"!