פרק מה | החצי השני

ובו אודי במונולוג הקשור לטורו הקודם – על החיים בארון מול האנשים שקרובים אליך: גם פיזית, גם גנטית וגם נפשית

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

נכון שכל קוראי הנאמנים ממש רוצים לדעת איך מתקדם ההיריון של אודליה, אבל אני עדיין שקוע עמוק בתוך הדיון שעליו כתבתי בפעם הקודמת. כל כך קשה להיות בתוך הארון מול אנשים קרובים אליך – גם פיזית, גם גנטית וגם נפשית. הם יכולים ללכלך חופשי על הקהילה הלהט"בית בכלל ועל הומואים דתיים בפרט והלב שלך מדמם. אתה מת לגלות להם את הסוד הענקי שבוער לך בלב, אפילו אם זה יהרוג אותך ואת הקשר שלך איתם אבל אתה שומע בשקט, מנסה להעביר נושא ובוכה מאחורי עיניים צוחקות. אולי בסוף זה ייצא, אולי לא אבל בינתיים הסוד הזה פשוט שורף אותך מבפנים ובעיקר כשאתה יודע מה הדעה האמתית שלהם בנושא.

אולי אחרי זה – כשתגלה להם את האמת, אז אולי הם פתאום ינסו לגלות הבנה ונאורות, אבל אתה כבר יודע את האמת. אתה יודע שהם תמיד יסתכלו עליך בתור מישהו סוטה ומטונף. מישהו שהם בחיים לא יצליחו להבין. והם יהיו בטוחים שאתה יכול להשתנות אלא שאתה פשוט לא רוצה מספיק. לדידם, זה "לגיטימי" וזה כבר "ממש מקובל" ולכן אתה פשוט לא רוצה להשתנות ו"לבחור" להיות סטרייט. הם לעולם לא ידעו כמה דמעות שפכת בתפילות כשביקשת מאביך שבשמים לקחת את זה ממך ולתת לך להיות נורמלי- בדיוק כמו שהם. איך תסביר איך נראה העולם דרך הדלת של הארון? איך תסביר כשכל מילה פשוט שורפת את השפתיים והלב, פשוט איך?

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אני דוקא יותר מתחבר לפוסט הזה, שמגיע ממקום הרבה יותר אמיתי, ריגשי ועמוק. הספור של העולם הורוד של אודי,אודליה וראובן נשמע יותר מידי כמו אגדת ילדים שמחה ונטולת רגש ואותנטיות.