מאחורי המילים של היצירה הכפולה "דרקון של נייר" | על האובניים

לאחר שבשבוע שעבר פרסמנו את היצירה המיוחדת שכתבו יוסי ורואי, כל אחד כתב בית נפרד, נגלה איזה בית כתב יוסי ואיזה רואי, ומה הקשר בין הדרקון, ירמיהו ומילות תקווה

(לשיר דְּרָקוֹן שֶׁל נְיָיר – לחצו כאן. לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)

על האובניים חדשהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בַּחֲרִיגִים,
וְרֵיחוֹת בְּשָׂמִים נְפוֹגִים,
וְחוֹלְפִים מוֹעֲדִים וְחַגִּים.

(תקופות השנה / דליה רביקוביץ.
ביצוע: חוה אלברשטיין)

***

חג רודף חג, ימי החול מתערבבים עם ימי המועד, ואנו נעים מתפילה של תחנון, צום ודמעות לשמחה וריקודים של חג.

בתוך כל ההמולה הזו בא "חולו של מועד".

זהו זמן נפלא לצאת אל הטבע, לראות את הסתיו בעצי השדה, לראות כיצד העלים משנים את צבעם ונושרים ברוך על האדמה, זהו גם זמן לטייל בשבילי הארץ ולהיות יחדיו בין חברים ומשפחה.

מזג האוויר גם הוא משתנה בימים אלו, חום הקיץ מפנה מקומו לרוחות קרירות של סתיו.

וכמקובל בכמוך, בחוה"מ סוכות יוצאים לטייל (גם בחוה"מ של פסח) – והפעם בגני הנדיב.

כתמיד אני שמח לפגוש את כל החברים, זה הזמן שלנו לשתף ולדבר, לצחוק וגם מדי פעם פעם לעשות שטויות. ויותר מכל אין הצורך (או שמא נאמר הפחד?) להסתיר את מי שאנחנו.

תוך כדי טיול ושיחה עם יוסי, חובב וכותב שירה, עלה בראשי רעיון, לכתוב שיר בשני קולות, שיר שכל אחד מאיתנו יכתוב לו בית.

בהתחלה התייחסתי לזה בהומור, אך לאחר זמן מה יוסי שולח לי בוואטסאפ את הבית שהוא כתב לשיר (הבית הראשון), מסתבר שהוא לקח את העניין ברצינות, יוסי הציב לפתחי אתגר.

לאחר שקיבלתי מיוסי הסבר למשמעותו של השיר, ישבתי גם אני לכתוב את הבית שלי (הבית השני).

***

יוסי:

חודשים רבים עברו מאז הפחתי אל על את הדרקון הסיני בשיר שלי, הוא פרח תחילה בהר הכרמל ודרך ביאתו לעולם כשֵם הורתו "דרקון של נייר" שאגת אש כשל דרקון וגזיר יבבה כשל נייר. לא הייתי פנוי לכתוב את האפילוג המסביר את השיר עד עתה. קראתי אותו שנית, את ה"שאלה" שלי ואת תשובתו של רואי, ושוב כמעשה ותיק של חברות ראיתי אותו בעיני רוחי את דרקון הנייר אש אוכלה דק מן הדק – מחייך אליי ואומר לי "פרש אותי בשפה ברורה, פרוש אותי כמפה על שולחן".

כילד המביט בחלון ראווה ראיתי באותם צהרי חול המועד סוכות את העם העמוס לעייפה בילדים ומשפחה, בהוויי "נורמלי" בדבש ובעוקץ. ואני כילד יחף המביט בחלון ראווה דשן – והשתקפות שלו בזכוכית החלון עירום ועריה, נכמר לבי על דלותי. ועולה בי ברעד הפסוק שכתב ירמיהו "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות, בארות נשברים אשר לא יכילו המים". משל אמרתי על עצמי כילד הרץ בשדה אחר הקרונות החולפים גם אני פרחה נפשי אליהם.

***

רואי:

אני מוצא עצמי הולך בעקבות הדרקון של יוסי, אני מוצא עצמי אוחז את הדרקון ששוחרר (בבית הראשון) בשעה של הפקרות, ולא שהייתה זו הפקרות ממש, אלא יותר שעה של קלות ראש, כי כשטיילנו יחדיו בגנים, הרבה הומור וצחוק וקלילות היו שם.

ועודני אוחז בדרקון, ולא יהא הדבר קל בעינכם לאחוז בו, יש בזה מן הטירוף

(אתם בוודאי זוכרים ב"הארי פוטר ואוצרות המוות" את הדרקון המטורף והעיוור עליו רכבו הארי, הרמיוני ורון בבריחתם מהבנק של הגובלנים).

והדרקון עשוי נייר ויורק מילים חדות כתער (ולא יורק אש, כדרכם של דרקונים), ומצד שני הדרקון גם מלטף במילותיו ברכות לא צפויה של אוהב.

בתנועה הזו בין המילים החדות כתער ובין המילים המלטפות כאוהב יש לא מעט חוסר שפיות. זו תנועה בין שני צדדים הסותרים זה את זה.

הדרקון בשיר בא כמשל למילים שנאמרו בשעת הטיול. מילים שנעו בין רצינות וקלות דעת.

ובהפוך על הפוך, בסופו של השיר, באה קלות הדעת (הגסות) ומבקשת תקווה של קדושה (שהרי חולו של מועד כעת וקדושתו עליו), שתדלוק כמו נרות החג, תחת הסכך.

היא מבקשת תקווה, שתדלוק בסוכה, בשעה שֶׁיָּדֵינוּ אחוזות זו בזו.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. רציתי להודות על השיתוף שלכם בכתיבת השיר. ועל שהחלטתם לשתף אותו איתנו.
    חוויה יפה ויצירתית לכתוב ביחד…
    כמה כח ורכות יש למילים, שיכולות לחבר ולמזג בין עולמות.

    ופעם הבאה אשמח להצטרף לאיזה טיול עם דרקונים..

    (הצעה ל'עמית' – טיול לכל מי שכותב באתר וגם למי שכותב תגובות 🙂 )

    שיראל