ד"ת לחודש אלול | דבר תורה לפ"ש

הימים הנוראים הם זמן של אימה על מה שהיה בעבר או שהם זמן של הושטת יד אוהבת אל העתיד? אלקנה בדבר תורה על קבלת אחריות

שופר אלול תשריכאנטיתזה למועדים אחרים במעגל השנה היהודי כמו חנוכה פורים ופסח, ששמותיהם הסתומים נדרשים בראשי תיבות ונוטריקונים בכדי שנעמוד על משמעותם, דומה כי המושג 'ימים נוראים' אינו נזקק לכך, שהרי אינטואיטיבית מניפים אנו עליו יד של פרשנות עממית – כפשוטו. ימים תובעניים של דכדוך והלקאה עצמית ובעיקר ציפייה עזה ל'אחרי החגים' ולסתמיות השגרתית, יש שיאמרו המבורכת, של החורף.

אז מהם 'הימים הנוראים'? לפי ההגדרות המצמצמות ביותר הכוונה לראש השנה או יום הכיפורים בלבד, לפי ההגדרה המרחיבה ביותר הכוונה לימים שמראש חודש אלול ואילך – הגדרה המופיעה בדבריו של ר' שניאור זלמן מלאדי (שו"ע הרב, או"ח פח). ואולם אף על פי שהוא אוגד את ימי אלול ותחילת תשרי בצרור אחד, הוא עצמו מדגיש את השונות המהותית והנבדלת של ימי אלול באחד מן המשלים המצוטטים ביותר:

משל למלך, שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו

(ליקוטי תורה, ראה לב, א)

הדגשה זו מחוורת לנו באופן בלתי אמצעי את משמעותו האמתית של החודש – אין זה המקום לקונפליקט, לאימה או לבריחה! זוהי אמירה רכה ומלטפת האומרת את ההיפך המוחלט: בוא כמו שאתה – ותר על המלחמה, זנח את רגשות האשם כי אין זה מקומם. זוהי קריאה של העדר תנאים והושטת יד; של קבלה והסתכלות לעתיד; של אהבה ומקום.

אם כך, איזה קיום יש לתחושות שלנו? כיצד תוסבר מציאות שבה רבים חווים בימים אלה את ההפך הגמור?

התשובה איננה נעוצה בעבר, אלא בעתיד.

בדיוק כמו שמרטין היידגר טען כי הקיום האותנטי בעל המשמעות של הפרטי מעוכב ונזנח לטובת הקונפורמיות והמוסכמות החברתיות בשל הפחד מאין-סוף אפשרויות הקיום שניתן לממש, כך באופן פרדוקסלי דווקא ההתרפקות על מטעני העבר הופכת לאזור הנוחות שלנו. דווקא ההזדמנות לשנות מרתיעה ומכנסת  אותנו למקום שאנו מכירים, לאותן דל"ת אמות שלא מכבידות עלינו או דורשות התארגנות מחדש.

זהו טבעם של רובנו – בריחה מאחריות.

העבר מאיים הרבה פחות מן העתיד ופעמים רבות אף מקל עלינו באמצעות הכתבת נורמות והרגלים העוזרים לנו בהתנהלות היום-יומית. ניסיון או מיומנות שרכשנו בעבר משתלמים לנו בעתיד ונותנים לנו ביטחון להתמודד עם מצבים חדשים ולא מוכרים. העתיד הוא ההיפך הגמור – הוא האי ודאות, החשש וההתלבטות. הוא זה שדורש מאתנו לשקול את צעדינו שוב ושוב ובוחן אותנו כיצד ננהג – האם נקום ונעשה מעשה, או שנחליט לא להחליט?

חודש טוב,

אלקנה

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.