הרבנים מדן, הראל ואפרתי מגנים את ניסיון הרצח | בלעדי / פרסום ראשון

בטורים מיוחדים לאתר כמוך מגנים הרבנים את ניסיון הרצח. בדברי הגינוי של חלק מהם נשמעו שני קולות ברורים: גינוי חד-משמעי של הרצח לצד אמירה נחרצת נגד עצם המצעד

ביקשנו מרבנים שונים לגנות את ניסיון הרצח ביום חמישי שעבר במצעד בירושלים. התלבטנו אם הדבר נכון כי ברור שהיהדות נגד מעשים כאלה, וכך גם כתב לנו רב אחד שפנינו אליו: "האם זה באמת נחוץ? הרי פשוט שכל הרבנים שוללים זאת, מכל המגזרים, וזה ברור לכול". והוא באמת סירב לכתוב.

אבל בכל זאת החלטנו שבעת הזאת נכון לבקש מרבנים לפרסם גינויים.

לפניכם הדברים שכתבו הרבנים בלעדית לכמוך.

הרב מדן. תצלום: ויקיפדיה

הרב יעקב מדן – ר"י הר עציון

שפיכות דמים מטמאת את ירושלים ומדירה ממנה את השכינה. יש לנו חובת מחאה על פרובוקציות מכאיבות בירושלים, אך חובת מחאה אינה בשום פנים ואופן זכות למחאה כל כך אלימה

שני מעשים רעים קרו יחדיו בירושלים. האחד רע מאוד והאחר רע שבעתיים, רע מאוד מאוד.

המעשה הרע מאוד היה עצם המצעד בחוצות ירושלים. לדעתי יש לשלול כל מצעד פומבי על ענייני מין, בוודאי ובוודאי על ענייני מין שהם עבירות שהתורה מתייחסת אליהם בחומרה שאין גדולה ממנה, עיין פרשת סדום ודומותיה.

למיטב הבנתי, אין חלילה בתורה שום שלילה כלפי אדם שנטיותיו הן חד מיניות בלי יכולת סבירה לשנותן, ואנשים אלו יקרים ככל אדם אחר כל עוד אינם עוברים על איסור התורה המפורש בעניין.

יתר על כן! בשל הוראת חכמים 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו', אין כאן כרגע מקום לשפוט אנשים הנכשלים באיסור החמור, ואנו אין לנו אלא לעודד אותם בדרך חיובית לעשות כל מאמץ, גם אם הוא קשה מאוד, לשמור את מצוות ה' החמורה בכך יחד עם שמירת כל מצוותיו. אך מכאן ועד להופעה פומבית, צבעונית וגאה, העלולה להסית בני נוער להתנסות בעבירה החמורה מאין כמותה הנזכרת והגאה בחטא, הדרך ארוכה.

השאיפה לבוא מתל אביב הרגילה לצערנו בכך אל ירושלים עיר קודשנו, משאת כל הדורות כמקום השכינה, היא התגרות מכוונת שנועדה לצער בצער רב את כל מתנגדי פומביות התופעה הנזכרת. היא בשום פנים אינה פחותה בחומרתה מהתגרויות פרובוקטיביות באסלאם, ששלטונות האכיפה מתייחסים אליהם ובצדק, בחומרה רבה. ביזוי קודשי ישראל בירושלים אינו מטרה ראויה בשום פנים. קראתי (ולא בדקתי), ששמונים וחמישה אחוזים מן הנשאלים בסקר מתנגדים למהלך כזה.

לכל הנכתב עד עתה אין כל קשר וחלילה שום הצדקה או לגיטימציה שלמעשה השני, המעשה הרע מאוד מאוד, הדקירה האכזרית בסכין שפגעה בכמה מן הצועדים, ובאחת מהם כנראה פגיעה קשה במיוחד. שפיכות דמים מטמאת את ירושלים ומדירה ממנה את השכינה. יש לנו חובת מחאה על פרובוקציות מכאיבות בירושלים, אך חובת מחאה אינה בשום פנים ואופן זכות למחאה כל כך אלימה. לשמחת העניים שלנו, מדובר בפוגע יחידי, ודומני שאין אדם בר דעת שעומד מאחוריו, וכולם מקווים שייענש בחומר הדין. כולנו נושאים תפילה להחלמת הפצועים, הן מצד צרתם שלהם והן מצד הצורך לטהר את ירושלים משפיכות דם בין יהודים ליהודים, וחלילה! לא תהא כזאת בישראל.

ולחברי 'כמוך' השומרים את תורת ה' – רב שכרכם ודומה שאין אדם היכול לשער את גודלו.

בברכת 'רק חזק ואמץ'.

יעקב מדן

הרב הראל
הרב הראל

הרב ארלה הראל – ראש כולל בעפרה

מצד אחד נגנה בכל תוקף את המעשה הנלוז הזה וכל מעשה דומה לו; ומצד שני לא נתבלבל לרגע ונדע נאמנה כי לנו, כחברה דתית, אין כל אחריות למעשי עשב שוטה בודד וחולה

לחברים האהובים, שותפינו לדרך 'כמוך', שלום וברכה!

לצערינו, שוב נתחלל שם שמים ברבים ע"י משוגע מוכה טרוף, אשר עשה דין לעצמו, ובשנית, מתוך אובדן חושים, עשה מעשה נבלה בישראל – הרים ידו על רעהו, להכותו נפש.

הלב שותת דם למראה זוועה זו, אשר אין די מילים כדי לגנותה.

אך כמובן לא נשכח שמשוגעים יש בכל מקום, לדאבונינו. לא מתוך החברה כולה יצא איש הזוי זה, אלא מתוך חולי נפשו הלקויה. אין איש דת אחד בעולם היהדות, לא רב ולא רבנית, לא מחנך ולא מדריך, לא אדמו"ר ולא צדיק, התומך במעשה שפל זה, או תומך בכלל באלימות, גופנית או מילולית, כלפי אדם כלשהו, בשל נטיותיו המיניות, ואפילו לא בשל מעשיו בתחום זה.

חונכנו מזה שנות דור על ידי גדולי רבותינו להרבות אהבה כלפי כל אשר בשם ישראל יכונה, יהיו מעשיו אשר יהיו – חילול שבת, אכילת נבלות וטרפות, פריצות בעריות או דיבור לשון הרע. אנו כמובן מתנגדים למעשים אלו, אך איננו פוסלים את הנכשלים בהם מבוא בקהל!

לכן, מצד אחד נגנה בכל תוקף את המעשה הנלוז הזה וכל מעשה דומה לו; ומצד שני לא נתבלבל לרגע ונדע נאמנה כי לנו, כחברה דתית, אין כל אחריות למעשי עשב שוטה בודד וחולה.

אנו שולחים מכאן ברכת החלמה מהירה ושלמה לכל הפצועים, ומאחלים להם ולכל המשתתפים האחרים במצעד שיזכו גם לשוב בתשובה שלימה לפני בורא עולם, ולחיות חיים מלאי אהבה לבורא עולם, בכל לבבם נפשם ומאודם.

'כמוך' עשתה ותמשיך לעשות ככל יכולתה למען המלחמה בשנאת האדם באשר הוא אדם, ובמיוחד בהומופוביה על כל גילוייה; עשתה ותמשיך לעשות ככל יכולתה לקרב לבבות כל ישראל אל אביהם שבשמים; עשתה ותמשיך לעשות ככל יכולתה להוות אוזן קשבת למצוקתם של מת"מניקים דתיים, מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות.

אוהבכם עד מאוד.

שלכם,

ארלה

נ"ב: אתם מוזמנים להציץ בספרי 'לרעות בגנים', עמ' 133-132, בהתייחסותי לאירוע מזווית לירית.

הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי

הרב ברוך אפרתי – יו"ר רבני דרך אמונה

אותו מרצח שהרים ידו לנעוץ סכין ביהודים, ללא דין וללא משפט, הרי הוא כופר בתורה שבעל פה. לא את רבש"ע הוא עובד אלא את עצמו ואת רצונותיו. הוא מדמיין שהשם שמח בו, בעוד הוא מנודה לשמים כמי שמורד בעולם התורה

התורה הקדושה, שהיא האמת בהתגלמותה, רואה בחומרה רבה את מי שחוטאים במשכב זכר. רבונו של עולם מכנה בתורתו את תופעה זו בשם 'תועבה'. היחס למי שמקיים יחסי אישות עם בן מינו, וק"ו אם מתגאה בכך, הוא יחס שאינו משתמע לשתי פנים – הרי הוא ממחריבי העולם.

גם יחסי אישות של נשים עם נשים אסורים מהתורה משום 'מעשה ארץ מצרים', והעושות כן עוברות על רצון השם, ואנו מתנגדים לכך בחריפות.

היכן שיש תועבה מעין זו, השכינה מסתלקת שנאמר 'והיה מחנך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך'.

אולם יש לזכור – יחד עם התורה שבכתב ניתנה לנו התורה שבעל פה, שהיא קדושה ואמתית באותה מידה, וניתנה מאותו ריבון יתברך שמו. התורה שבעל פה היא פירושה של תורה שבכתב, והיא המכריעה כיצד ננהג למעשה.

התושב"ע אוסרת על פגיעה באדם שלא נידון בבית דין, ושלא העידו עליו שני עדים כשרים בהתראה.

יתרה מכך, 'רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם'. זאת משום שעיקר מלחמתנו עם תועבות אינו בהשמדתם הפיזית אלא בהתמודדות רוחנית חינוכית אשר תכריע אותם מן השורש.

רבי עקיבא, מקבילו הרוחני של משה רבינו בתורה שבעל פה, מורה לנו עומק גדול כאן – ההתמודדות עם תועבות (מכל סוגיהן) אינו יכול להתמקד בענישה ומניעה, אלא ביצירת עולם רוחני אלוקי מוסרי, של תורה והלכה, אמונה ודבקות. רק כך נוכל לנצח באמת את החושך של מבטכת המיניות המערבית.

התרבות המבקשת להרבות עריות בישראל היא אסון, והדרך להכריע אותה היא רק במאבק ממושך על המוחות והלבבות של העם הקדוש שלנו. כפי שהרב קוק לחם בכל כוחו בחילול שבת בתל אביב, ובחוסר צניעות בתהלוכות בישוב החדש, אך עיקר דרכו הייתה לנצח את הטועים והתועים ע"י בניית תרבות מקבילה, של קדושה וצניעות. הוא מחה בתוקף, אך לא רצח. לא מתוך ויתור או עיקום הערכים כלפי העולם החילוני, לא מתוך חולשה או פחד, אלא מתוך המשך דרכו של ר"ע, להכריע את העולם לטובה על ידי חינוך ומאבקים הסברתיים. חושך לא מגרשים במקלות וסכינים.

אין זה אומר שלא יהיו עונשים בבי"ד בעתיד. ההלכה לא הוכרעה כרבי עקיבא ורבי טרפון אלא כמי שמאפשר עונשי מיתה בבית דין (כך הכריעו הרי"ף, הרמב"ם ורבינו חננאל. ואף לשיטת ר"ע עצמו ,לדעת התוספות, יש מקום לענישה נדירה). אולם האמירה העקרונית החינוכית של ר"ע כן הוכרעה להלכה – את התועים מנצחים בריבוי תורה, בעשיה חינוכית, לצד הענישה המסודרת בבתי דינים על פי כללי הפסיקה, כאשר בית המקדש קיים ויש סנהדרין בלשכת הגזית.

כל עוד שאין בי"ד מוסמך לדון דיני נפשות בימינו, זהו סימן שהקב"ה אינו מצפה שנפעל בכיוון זה של השמדת האחרים העושים תועבה אלא שננצח אותם בשדה האמתי, שדה החיים והדוגמה האישית.

אנו לא קראים אלא פרושים. אנו מאמינים בשתי התורות – זו שבכתב וזו שבעל פה. אנו תלמידי רבי עקיבא לא פחות מהיותנו תלמידי משה רבנו.

לפיכך, אותו מרצח שהרים ידו לנעוץ סכין ביהודים, בלי דין טבלי משפט, הרי הוא כופר בתורה שבעל פה. לא את רבש"ע הוא עובד אלא את עצמו ואת רצונותיו. הוא מדמיין שהשם שמח בו, בעוד הוא מנודה לשמים כמי שמורד בעולם התורה, ועושה דברים הפוכים לגמרי מדרכם של גדולי הדורות.

גדולי התורה בדורות האחרונים הכריעו שעיקר תיקון המבוכה בדורנו היא במלחמת העט והפה, ולא במלחמת החרב. מי שאינו נשמע להם, אינו נשמע לקב"ה שציווה לציית למוסרי התורה בכל דור – 'ועשית ככל אשר יורוך'.

התורה איננה אנרכיה, והמדינה איננה אנרכיה. יש לנו רבנות ראשית, יש סדר בפסיקת ההלכה, ואוי למי שמרים ידו על חברו משום שהוא בקטנות שכלו חושב שכך רצון ד'.

אנו נמשיך להיאבק בהסברה, בחינוך, בהפגנה, באופן ברור, בתועבה המינית הזו ובתרבות הסובבת אותה. ואולם לא נרצח, לא ניקח את ההלכה לידינו, לא נחלוק על רבי עקיבא.

ברוח ננצח, לא בדם.

ברוך אפרתי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.