רבנים מכל הקשת הדתית מגנים את הדקירה במצעד | הלכה

לקט מרבנים שהתבטאו בנושא ברשת או בבמות אחרות: הרבנים הראשיים לישראל, הרב חיים דרוקמן, הרב בני קלמנזון, הרב יצחק שילת, הרב יובל שרלו, הרב בני לאו, הרב אריה שטרן, הרב יהודה גלעד, הרב רונן לוביץ, הרב רונן נויבירט, הרב אלי סדן, הרב שלמה אבינר, הרב שלמה עמאר

לאחר שאתמול הרבנים מדן, הראל ואפרתי כתבו לכמוך מכתבי גינוי לדקירה בירושלים, דקירה שהפכה לרצח, היום בחרנו לאגד בעבורכם גינויים שכתבו רבנים בפייסבוק שלהם או שפורסמו בבמות שונות.

הרב אריה שטרן – הרב הראשי של ירושלים

"אין מקום לספק או לשאלות מיותרות. מי שביצע את המעשה הנפשע הזה הוא פושע לכל דבר ועניין. כוונתו לרצוח יהודים הוא מעשה מעורר פלצות. מדובר בעשב שוטה שמכפיש מגזר שלם. חילוקי דעות ומחלוקות הם עניין לגיטימי שבשגרה וימשיכו להיות עניין כזה, אך אל לאיש להרים יד על רעהו.

"אנשים האמונים על יראת שמיים רחוקים מרחק ענק ממעשים כאלה".

הרב אלי סדן – ראש המכינה הקדם צבאית עלי

מי שהורג יהודי בירושלים או ערבי בכפר דומא הוא רוצח, ואם הוא תולה עצמו בתורה הוא מחלל שם שמים, וכנביאי השקר בשעתם הוא מסכן את עם ישראל כולו ע"י שמטעה אותם לחשוב שזהו רצון השם יתברך. חס ושלום לחשוב כך. בוודאי ובוודאי שזהו נגד התורה ונגד רצון השם, ואין מי שיכול לחשוב או לומר אחרת בשם התורה!

יש דרך ברורה איך להתייחס לרוצחים. המשטרה תטפל בהם כפי שצריך, וייבדלו מהקהל, וע"י זה לא יטמאו עוד את הארץ בטומאתם, ולא יהיה הקהל אשם ברשעתם!

(מתוך כיפה)

הרב חיים דרוקמן – ר"י אור עציון

"ישי שליסל הוא רוצח שפל ובמראה החיצוני שלו הוא גם מוסיף חילול ה' נורא. רבותינו מלמדים אותנו שכל המרחם על הבריות ידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו וכל מי שאיננו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. התנהגותו של ישי שליסל היא ההפך הגמור מהתנהגות יהודית וצריך לטפל בו בחומרה כמו בכל פושע".

(סרוגים)

הרב בני קלמנזון – ר"י עתניאל

"אנחנו מבדילים בין התופעה עצמה (שבה להלכה יש אמירה ברורה) לבין האהבה והכבוד לכל בן אנוש, ובתוכה הדעה המוצקה והברורה שאין לגרוע מזכויות ולפגוע באף אדם שנברא בצלם השם יתברך. כעת שמענו ש'צדיקים' נוספים שורפים תינוקות שלא חטאו בשם 'אהבת' ארצנו הקדושה – עד מתי?".

(סרוגים)

הרב שלמה אבינר – ר"י עטרת ירושלים

כיצד להתייחס לאדם שדקר במצעד הגאווה, הרג אדם אחד ופצע אחרים?

מה השאלה? אין שאלה! הוא רוצח!

אבל יש טוענים שאותם אנשים שצועדים באותו מצעד, כתוב עליהם בתורה שהם חייבים מיתה?

האומרים כן צריכים טיפול נפשי. ואמירה זו שהם צריכים טיפול היא כדי ללמוד עליהם זכות שאינם רשעים מרושעים. הרי מיתות בית דין בטלו עם יציאת הסנהדרין מלשכת הגזית.

האם זאת אומרת שעתה תהיה הפקרות וכל אחד יעשה כל דבר כעולה על רוחו?

בימינו אין דרך אחרת אלא חינוך ושכנוע. כאשר הרומאים אסרו עלינו לדון דיני נפשות, אמר רבי שמעון בר יוחאי: טוב ככה, אין אנו די חכמים, "לית אנן חכימי מידן" (ירושלמי סנהדרין ז ב). מרן הרב קוק משתמש בביטוי: "אונס שיש בו רצון פנימי" (אורות, מלחמה ג). כך גם בענייננו. הרומאים אונסים אותנו לא לדון דיני נפשות, אבל אנו שמחים מכך. המניעה המעשית היא סימן אלהי שיש מניעה פנימית. בכלל ,עיין בתחילת שולחן ערוך חושן משפט שבימינו בית דין אינו מפעיל כפיה על מצוות. ועיין אגרות הראיה אגרת כ שבימינו אינינו כופים.

[…]

אבל אם יושבים מן הצד ולא עושים כלום, זה לא נותן לגיטימציה?

לא. זה מה שנקרא: הכשל הלוגי של שלילת האמצע: או להסכים או לפגוע. יש אמצע שהוא מורכב: לא מסכימים אך גם לא פוגעים.

שונאים?

גם לא שונאים. אוהבים. שואפים שיהיו מאושרים. נשמח לעזור להם להיות יותר מאושרים בדרך הרגילה אם ירצו בכך.

אך יש טוענים שמי שדקר עם סכין, עשה בכך מעשה פינחס בזימרי?

הבלים! זה בכלל לא דומה למעשה פינחס, ילד שלומד חומש יודע זאת. גם הדוקר לא היה בדרגת פינחס. ראה מה שמביא רש"י מדברי חז"ל: "היו שבטים מבזים אותו: הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אביו (=יתרו) עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט בישראל" – כלומר שמעשהו נובע מהאלימות השייכת לאופיים של עובדי עבודה זרה. עד רבונו של עולם דיבר והודיע שיש כאן יוצא מן הכלל. אך כל זמן שלא היה אישור אלהי, הין מבזים אותו.

וכאן, לא היה אישור אלוהי?

ודאי לא. אגב, מעשה באדם שהפיצו עליו שקר שהוא נשוי עם גויה עולה מרוסיה, והיתה זו הוצאת שם רע, והיא היתה יהודיה כשרה, אך קם איזה פינחס מזוייף כדי לדקור בסכין את הזימרי, אבל הוא לא לקח בחשבון שהזימרי (שבאמת לא היה זימרי) היה בעל חגורה שחורה בג'ודו, והוא לא נשאר חייב, ועתה הפינחס מבלה שארית חייו בכסא גלגלים. מוסר הסיפור: לא לשחק פנחס, עלול להיות לא רק שקרי אלא גם מסוכן.

ובסיכום?

גם כלפי אלו שאיננו מסכימים איתם, וריבונו של עולם לא מסכים באופן חמור – אהבת ואחווה ושלום ורעות.

(סרוגים)

הרב יצחק שילת – ר"י ברכת משה במעלה אדומים

מצעד הגאווה אתמול סיפק לקב"ה שתי סיבות נוספות לבכות. לבכות על עצם "מצעד הגאווה" (שם טיפשי לפי כל קנה מידה: מה הקשר בין נטיות מיניות לבין גאווה?), ולבכות על יהודי הבא לרצוח יהודים בשם ה'. ייאמר מיד: על פי ההלכה, בניגוד למעשהו של פינחס, קנאות כזאת היא רצח לכל דבר, ואם היא מסתיימת במות המותקף – התוקף חייב עליו מיתה (עיינו במס' סנהדרין דף פב ע"א).

(סרוגים)

הרב שלמה עמאר – רב העיר ירושלים, לשעבר הרב הראשי לישראל

לדבריו המלאים כולל קובץ אודיו – לחצו כאן.

10516858_320938784752285_8017763336854947734_nמהפייסבוק של הרבנים הראשיים לישראל

הרבנים הראשיים לישראל מגנים את אירוע הדקירה היום בירושלים.

הרב הראשי לישראל, הגאון הרב דוד לאו שליט"א מגנה באופן חריף את אירוע האלימות בירושלים.

"תורת ישראל אוסרת כל מעשה של אלימות ופגיעה באדם, ועל אחת כמה וכמה אדם שפוגע בזולתו ומנסה להרגו".

הרב לאו אמר עוד כי על רשויות החוק לטפל במעשה האלימות בכל חומר הדין, ׳מדובר במעשה חמור מאד, וברור לכל שזו אינה דרכה של תורה ויהדות׳.

הראשל״צ הרב יוסף: ״דין הדוקר כדין רוצח!״

הרב לאו. תצלום: אביגיל פיפרנו-באר
הרב לאו. תצלום: אביגיל פיפרנו-באר

מהפייסבוק של הרב בני לאו – רב קהילת רמב"ן, ומראשי מיזם 929

ט"ו באב. בדרך חזרה מגן הפעמון, לאחר הפיגוע במצעד הגאווה. ירח מלא מבקש להאיר את הארץ בשמחה ובאהבה.

באבחת סכין ובלב מלא שנאה בא איש מלא רוע וביקש להחשיך עלינו את השמים.

זו תורה אחרת, תורה זרה. אלוהים אחרים.

תורתנו מבקשת לומר לכל אחד ואחת, תהא זהותו אשר תהא, אתה יחידי, אתה צלם אלוהים.

פגיעת הסכין של שונא האדם פגעה בתורה ופגעה באלוהים. הוא הכתים את אותיותיה והחשיך את אורו.

כעת זמן תפילה לרפואה של הנדקרים, זמן תחינה שנצליח להבקיע את האור מתוך החושך הרע הזה, זמן תקווה שאור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו.

ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד.

צפו בדברים שנשא הרב לאו בעצרת שהייתה בירושלים אמש (מוצש):

קטעים מתוך דבריו של הרב לאו בעצרת:

אי אפשר לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה. כל מי שישב אי פעם בשולחן שבת או בכיתת בית ספר או בבית כנסת או במגרש כדורגל או במועדון או במתנ"ס, ושמע את הבדיחות הגזעניות, את הבדיחות ההומופוביות, את הגסות של המילים, ולא קם ועצר הוא שותף לשפיכת הדם הזו. כולנו שמענו את זה, אין כאן אחד שלא שמע את זה.

אי אפשר לסבול שאחרי הדקירה של יום חמישי בערב יבוא מישהו ויבוא מישהו שמגנה את האירוע כי 'יהודי לא דוקר יהודי'. זו גזענות. 'יהודי לא דוקר אדם' נקודה. כל מתפללים בכל בתי הכנסת, כל המתפללים שמעו היום, היום הזה ממש, באוזניים שלהם, את עשרת הדברות, ובהם הכותרת. הם עמדו ושמעו 'לא תרצח'. בשם איזו תורה, בשם איזה אלוהים הולך בן אדם ורוצח, הולכים אנשים ושורפים תינוק, שורפים משפחה שלמה.

הכול מתחיל בדיבורים שלנו בבית, בדיבורים שלנו בתנועות הנוער, בדיבורים שלנו בבתי הספר. אנחנו צריכים לקחת אחריות. אף אחד, אף אחת, אסור לו לגור בארון. ארון זה מוות. חיים זה חיים. ובחרת בחיים. אנחנו צריכים לדאוג שאף ילד או ילדה, נער או נערה, גבר או אישה, לא יפחד לגור בבית פתוח ומלא חום. זו אחריות שלנו בשם התורה, בשם אלוהי ישראל, בשם העם שמבקש לחיות כאן על פני האדמה הזו.

מהפייסבוק הרב יובל שרלו – ראש ישיבת אורות שאול וחבר הנהלת רבני צהר

פשע הדקירה: הדיון במחדל הוא על העבר. עיצוב היחס בין נאמנות לתורה ולמצוותיה ובין אהבת האדם והכלתו, הוא אתגר העתיד. בזה צריך להתמקד. כואב.

הרב יהודה גלעד
הרב יהודה גלעד

מהפייסבוק של רבני בית הלל (כתב הרב יהודה גלעד – חבר הנהלת ארגון רבני בית הלל ורב היישוב לביא):

"אדם הרוצח על מנת לשדוד יודע שהוא עושה מעשה רע, לעומתו הרוצח בשם הא-ל חי בתודעה עצמית ברורה שהוא עושה מעשה טוב ונאצל העולה לרצון לפני היושב במרומים. זה בין השאר מה שמזוויע כ"כ בפשעי דאעש.

הערך המוסף הרע שיש ברצח מסוג זה, מעבר לחילול השם הנורא, הוא העובדה שהוא נעשה כביכול לשם שמיים ומעוותת את מושגי הטוב והרע בעולם.

אותו אלוהים שציוונו בכל חומר האיסור את הצו הקטגורי 'לא תרצח!', ולימדנו כבר בראשית ימי העולם כי האדם, כל אדם, נברא בצלם האלוהים, כאשר בשמו מבוצע רצח, יש כאן כרסום במושגי הטוב הרע, ובגידה במוסר האנושי הטבעי שנטע בנו יוצר האדם בצלמו.

כאשר זה נעשה בשם אלוהי ישראל ותורתו, אותי, כיהודי נאמן זה מזעזע אפילו יותר.

האם מעבר לזעזוע זה אומר לנו, אנשי תורה משהו?

דומני שכן. אומר זאת בהיסוס מה ובזהירות המתבקשת. אנחנו, כאנשי תורה, אמונים במידה רבה על השפה הדתית התורנית המטביעה את מושגי הטוב, הרע האסור והמותר בעיני ה'.

נראה לי כי אי אפשר להתכחש לכך שמושגים כמו 'תועבה היא' 'מחלליה מות יומת' 'באש תשרף' וכיו"ב, מחוללים משהו בנפשנו.

מהי הדרך הראויה לחוות את מושגי תורתנו בכל עוצמתם מחד גיסא, מבלי לפגוע בערכי אהבת האדם באשר הוא, אשר גם הם יסודותם בקודש? כיצד חיים במורכבות דו קוטבית זו, לא מתוך פשרנות עלובה, אלא כחוויה דתית דיאלקטית עזה? מה זה אומר על השפה בה אנו אמורים להשתמש ועל המטענים הערכיים המחלחלים ממנה אל הנפש?

אכן, יש לומר בקול צלול וברור כפי שאומרים כל הרבנים, זו אינה תורתנו, תורת ה', זהו עיוות נורא של התורה!!! אך האם (עם יד על הלב) אי אפשר להגיע לתפישות מפלצתיות אלו מתוך שימוש מתוחכם (גם אם מעוות) בשפה הדתית והכלים ההלכתיים? עיין ערך תורת המלך…

נראה כי הגיעה העת לחשבון נפש בייחס לשפה הדתית והחינוך הדתי הנכון בעת הזאת. עלינו לקחת אחריות מסויימת גם על העיוותים העלולים לנבוע מתורתנו על מנת שלא ייאמר עלינו שכסדום היינו ולדעאש דמינו.

את הדרך לכך סללו לנו רבותינו ז"ל. איננו קראים ח"ו, ואמונים אנו על מסורת חז"ל שלימדונו שלמרות עשרות 'מות יומת' שבתורה סנהדרין מיעטו מאד מאד ביישום למעשה של דין זה. ולמרות 'לא תחיה כל נשמה' נתן להם יהושע לעמי כנען יושבי הארץ גם אפשרויות אחרות, ובן סורר ועיר הנדחת לא היו ולא עתידים להיות לאחת הדעות בחז"ל. בכך הורו לנו רבותינו ז"ל את הדרך נלך בה.

הנשכיל להמשיך ולילך בדרכם האמיצה???"

הרב רונן נויבריט
הרב רונן נויבריט

מהפייסבוק של הרב רונן נויבירט – רב קהילת "אהל ארי" ברעננה, ממייסדי ארגון "בית הלל"

האנשים שביצעו פשעים אלו אינם רק עשבים שוטים. עשבים שוטים אלו צמחו בשדה גדול שאפשר את האווירה הזו ולא שלל אותה לחלוטין

"מעשה בִשְׁנֵי כֹהֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים וְרָצִים, וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ (להקריב את תרומת הדשן). קָדַם אֶחָד מֵהֶם לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ, נָטַל סַכִּין וְתָקַע לוֹ בְלִבּוֹ.

עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם (בהר הבית) וְאָמַר, אַחֵינוּ בֵית יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה, וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ". אָנוּ, עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה? עַל הָעִיר? אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? גָּעוּ כָל הָעָם בִּבְכִיָּה.

בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק, וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר, וְאָמַר לָהֶם, הֲרֵי הוּא כַּפָּרַתְכֶם, וַעֲדַיִן בְּנִי מְפַרְפֵּר, וְלֹא נִטְמָא הַסַּכִּין. לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טָהֲרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים".

(יומא כג, א)

החלק המזעזע של הסיפור שהתרחש בשלהי תקופת הבית השני אינו רק הרצח של כהן את חברו, אלא העובדה שמה שהטריד את אביו של הכהן שנדקר הוא טומאת הסכין הנעוץ בלב. האב מעדיף לשלוף את הסכין מלבו של בנו המפרפר אע"פ שזה יחיש את מותו, רק בגלל הקפדתו היתירה על הלכות טהרת כלים.

לאור המקרה המזעזע, מנסה רבי צדוק לעורר את העם. הוא מזכיר להם את פרשת עגלה ערופה, העוסקת בהרוג שלא ידוע מי רצח אותו וזקני העיר מצווים לקבל על עצמם אחריות. אע"פ שזהות הרוצח כאן ידועה ולא חל על מקרה זה דין עגלה ערופה, מנסה רבי צדוק לעורר לקבלת אחריות – "עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה? עַל הָעִיר? אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת?": האם האחריות מוטלת על "העיר" – על האלימות הגואה ברחובות ובשיח הציבורי, או שמא יש אחריות על "העזרות" – על החינוך הבלתי מאוזן שקיבלו הכהנים, חינוך שהביא אותם לרצח דוקא בגלל הניסיון שלהם לעסוק בקדושה ובטהרת כלים.

חסידות בלתי מאוזנת עלולה להביא אדם להלבין פני חברו לשם שמים, לגנוב לשם שמים ואפילו לרצוח לשם שמים. זוהי צדיקות מסוכנת ומסכנת – צדיקות סדומית המאבדת צלם אנוש מן האדם.

ראינו השבוע פעם אחר פעם את פרי הבאושים של חינוך לתורה אשר מחנך לקדושה ואהבת הארץ באופן קיצוני שדורס את כל רגשות המוסר ומביא לאלימות ולרצח. זה התחיל באלימות בבית אל, המשיך לנסיון הרצח המזעזע במצעד הגאווה והגרוע מכול – שריפה למוות של תינוק אשר לא עוול בכפו.

האנשים שביצעו פשעים אלו אינם רק עשבים שוטים. עשבים שוטים אלו צמחו בשדה גדול שאפשר את האווירה הזו ולא שלל אותה לחלוטין. חובה עלינו לערוך בדק בית בחינוך התורני לכל גווניו ולחנך לקנאות בתכונות של סובלנות ודרך ארץ, אהבת האדם ואהבת הבריות, כדי לחזור לאיזון הבריא והנכון שבין דרישת הקדושה לדרך ארץ.

לפני שבוע ציינו את תשעה באב, היום שבו נחרבו בתי המקדש ואיבדנו את עצמאותנו על הארץ. החורבן התרחש בשל מעשי אלימות בדיוק כמו אלו שראינו השבוע – "מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית ועל זה היה צידוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו!!!" (הנצי"ב מוולוז'ין).

ט"ו באב הוא יום של אהבה ושוויון, היום שבו הותרו השבטים להתערב זה בזה, היום שבו הותר שבט בנימין לחזור לעם ישראל, היום שבו כל בנות ישראל היו יוצאות במחולות יחדיו, בלי הבדלי מעמדות חברתיים. זהו יום שבו ע"פ המסורת עתיד להבנות בית המקדש, ולו בשל המסר הרוחני של היום הזה – "דרך ארץ קדמה לתורה".

כל מי שהתורה חשובה לו, אסור לו להחריש ביום הזה. חובה עלינו לגאול את התורה מהקיצוניים שמנסים להשתלט עליה ולהכתים אותה בדם.

והאמת והשלום אהבו.

רונן נויבירט

הרב לוביץ
הרב לוביץ

מהפייסבוק של הרב רונן לוביץ – רב מושב ניר עציון ומרבני בית הלל

השבוע שהחל בקינה על שריפת בית המקדש שבירושלים, מסתיים בידיעה על שריפה של תינוק למוות בכפר דומא ליד שכם. השבוע שהחל באבל על ירושלים שנחרבה בגלל "שהיו דוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם", מסתיים בתחושת אבל על דקירה בירושלים בסכין בגב.

השבוע שהחל בזיכרון החורבן על שנאת חינם שהיתה בבית שני, מסתיים בהרגשה ששנאה גדולה מפעפעת גם כיום בליבות יהודים, ושהיא הרסנית ומזיקה במלוא העוצמה.

ישנן מחלוקות קשות בעם ישראל, בנושאים רבים ובעוצמות גדולות, אך אין כל הצדקה מוסרית או דתית לפגוע באנשים בגלל דעותיהם, בגלל אורח החיים שלהם או בגלל ההשתייכות הלאומית שלהם. אין זכות לאיש ליטול את החוק לידיים ואין זכות לאיש להכניס את המדינה כולה לסכנות מבית ומחוץ, לסכנות אלימות נגדית ולסכנת אנרכיה. מה שברור לנו אולי אינו ברור מספיק לילדינו, ולכן חשוב להבהיר ולחנך לכך אלימות היא דבר פסול, מזיק ועבירה חמורה מבחינה אנושית, חוקית ודתית.

ט"ו באב חל השנה בסוף השבוע שהחל עם תשעה באב, ולכן השנה מודגש במיוחד כיצד הוא צריך להיות זמן לקבל על עצמנו תיקון ל-ט' באב. בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, ו-ט"ו באב אנו צריכים להוקיע את האלימות, לקבל על עצמנו לפעול נגד שנאה ולהחדיר אהבה לחיינו.

רונן לוביץ

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.