הרב מלמד: "מי שמשתתף במצעד הגאווה נחשב 'מומר להכעיס'" | הלכה

המשמעות של הקביעה: "אין חובה לגמול עמו חסד, ואין לצרפו למניין. הוא הרחיק עצמו מכלל ישראל". הרב מלמד הסביר כי מי שאינו הופך את חטא משכב הזכר לדגל יש לקרבו והוא ראוי לעלות לכל דבר שבקדושה, וקבע כי אין הבדל בין חטא משכב זכר לחילול שבת. עם זאת קרא הרב למדינה לבטל כליל את "מצעדי התועבה", כדבריו

2015-02-23 18.51.34
הרב אליעזר מלמד

בטורו רביבים בעיתון בשבע של השבת, שב הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה ורב היישוב, לעסוק בנושא ההומוסקסואלי.

"לפני שבועיים, ביום שישי בבוקר, בעקבות שני האירועים המצערים שהסתיימו ברצח, פרסמתי תגובה. חשבתי להרחיב בה בטור הקודם, אולם כפי שכתבתי: 'בעקבות מבול המשטמה והשנאה הבוקע מכלי התקשורת הממסדיים, החלטתי לדחות את העיסוק בנושא לזמן רגוע ומאוזן יותר'. נדמה שהשבוע כבר אפשר לפרסם את התגובה שכתבתי באותו יום שישי ולהוסיף לברר כמה נקודות", כותב בהקדמה לדבריו הרב מלמד בטורו "רביבים" בעיתון. כאן הרב מציין את דעתו על הרצח בכפר דומה, ומיד אח"כ עבר לדבר על היחס להומואים.

הרב מציין כי משכב זכר הוא חטא חמור אבל אין הבדל בין חטא זה לחילול שבת למשל, אלא אם כבר להפך: "חטא משכב זכור נחשב לאחד החטאים החמורים שבתורה ונקרא 'תועבה', אולם אין להחמיר ביחס לחוטאים בו יותר מאשר ביחס לחוטאים בשאר עבירות חמורות, ובכללן חילול שבת שנחשב חמור יותר, אלא במידה מסוימת אף להקל, מפני שיצרם גובר עליהם. ואף שהם חוטאים במשכב זכר, אין זה פוטר אותם משאר המצוות, וכל מצווה ומצווה שהם מקיימים, כגון תלמוד תורה, צדקה או שבת, היא בעלת ערך אלוקי עליון כמו אצל כל יהודי אחר".

הרב מלמד קובע חד-משמעית כי הומוסקסואל ראוי לבוא בקהל גם בדברים שבקדושה, אבל כל זאת בתנאי שחטא משכב הזכר אינו הופך לדגל: "והם מצטרפים למניין, ואם הוא כהן חובה עליו לעלות לדוכן, ואם קרא בתורה הוציא את הרבים ידי חובתם. ומצווה על כל יהודי לאהוב גם את החוטא בזה ולעזור לו כפי כל כללי החסד והצדקה הנוהגים כלפי כל ישראל. לפיכך, כאשר יש בידינו אפשרות, חובה עלינו להשתדל להניא את החוטאים מכך. ועם זאת מצווה עלינו לאהוב גם את מי שאינו מצליח להתגבר על יצרו, ולדעת שיש ערך גדול לכל מצווה ומצווה שהוא מקיים. ולכן צריך להיזהר שלא להרחיקם מבתי הכנסת, כדי שיתחזקו בתורה ובמצוות כפי יכולתם. וכבר ידוע שערכו של הרע מוגבל ואילו ערכו של הטוב הוא בלא סוף. כיוצא בזה חומרתן של העבירות מוגבלת, ואילו ערכן של המצוות אין סופי. ועל כן גם מי שנכשל בעבירות אלו, זוכה לחיי העולם הבא בזכות מצוותיו ומעשיו הטובים. כל זה בתנאי שחטא משכב הזכר אינו הופך לדגל".

01

כאן הרב מחלק בין הומו שחוטא בסתר ובין הומו שחוטא בגלוי, ויוצא במילים חריפות נגד מי שמשתתף במצעד הגאווה: "אבל כאשר מקיימים ברחובות העיר מצעד פומבי למען חטאים אלו, להתריס בריש גלי נגד ערכי המשפחה המקודשים בתורה ונגד ערכי הצניעות שהם בסיס לקיומה של חברה בריאה, הרי שפוגעים בתורה ובמסורת ישראל, והמשתתף בזה נחשב 'מומר להכעיס', וכל הדינים כלפיו משתנים. אין חובה לגמול עמו חסד, ואין לצרפו למניין. אמנם הוא ישראל, וכפי שאמרו חכמים: 'ישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא' (סנהדרין מד, א), ושערי תשובה לא ננעלים בפניו. אולם מאחר שהפריש עצמו בהתרסה ממסורת ישראל, הרחיק עצמו מכלל ישראל".

הרב מסביר את קביעתו החריפה: "לו מגמת המצעד הייתה להגן על כבוד האדם ועל אנשים שסובלים מעלבונות קשים בגלל סיבות שונות ובכלל זה גם עקב נטייתם, אפשר היה להבין אותו. אבל כאשר מגמת המצעד היא להחצין נושא שגם כאשר הוא נעשה כהלכה הצנעה יפה לו, ועוד להתריס בריש גלי נגד ערכי המשפחה המקודשים בישראל ולהכריז שאיסור התורה בטל ומבוטל, הרי שאין למצעד זה הגדרה מתאימה יותר על פי התורה מאשר 'מצעד התועבה'".

הרב חותם את דבריו בקריאה למדינה לבטל את המצעד: "ראוי היה לרשויות המדינה לשלול קיום מצעדים אלו בהיותם פוגעים במסורת ישראל, לצד הגנה חמורה על חייו וכבודו של כל אדם".

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

    1. כך כתב הרב בפנה"ל שבת א, טז:
      "אמנם בדורות האחרונים, הורו למעשה כמה מגדולי הפוסקים, שכל זמן שמחלל השבת אינו עושה זאת בהתרסה, אין להתייחס אליו כאל עובד עבודה זרה. מפני שבעבר, כשכל ישראל שמרו את השבת, כל מי שחילל שבת בפרהסיא, אפילו לא התכוון להכעיס, נחשב כמי שהפריש עצמו מישראל. אבל בדורות האחרונים, שלדאבון ליבנו שמירת השבת נפרצה אצל רבים מישראל, רק מי שמחלל שבת בפרהסיא כדי להכעיס ולפגוע בתורת ישראל – נחשב כעובד עבודה זרה, אבל המחלל שבת לצורך עצמו, אינו נחשב כמי שהחליט להתנכר למורשת היהדות (מלמד להועיל או"ח כט; בניין ציון החדשות כג, ועיין פניני הלכה תפילה ב, ח). ולכן למעשה, אם ירצה להצטרף למניין – מצרפים אותו, ומצווה לגמול עמו חסד ככל ישראל. אמנם גם היום ישנם פוסקים רבים שסוברים שדין מחלל שבת בפרהסיא כגוי. ולכן גם מי שבגלל חינוכו והרגליו מתקשה לשמור שבת, ראוי שלכל הפחות ישתדל להדליק נרות שבת לפני השקיעה ולקדש על היין ולשמור מה שיוכל, ועל ידי כך יראה בעצמו שהשבת חשובה בעיניו והוא רוצה להתקשר למורשת עמו, ואזי גם לשיטת המחמירים לא יחול עליו הדין החמור של מחלל שבת בפרהסיא שנחשב כעובד עבודה זרה".

      אינני זוכר היכן, אבל הרב כתב בעבר שהמארגנים נסיעות הפגנתיות בשבת נחשבים כמומרים להכעיס וכעובדי עבודה זרה, וכל הקולות האמורות אינן חלות עליהם.