(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)
נקמתו של יואלי לא איחרה לבוא.
נשארו עוד כמה אירועים בקמפוס לסיום חודש הגאווה והוא חשב שהוא יוכל לתפוס אותי שם.
האירוע שהוא זמם עליו היה הפנינג צבעוני על מדשאות הקמפוס שבו אפילו עזרתי בדוכן של התא שלנו – "העשירון האחר".
חילקנו בלונים ומדבקות, ואודליה וליבת בדיוק באו לתמוך (וליבת גם עזרה לתמוך בכרס של אודליה שתמכה לממדים מבהילים). הוא תכנן את המארב לפרטי-פרטים ואפילו גייס משת"פ. בן הבליעל הנ"ל היה בחור בשם יהושע שבא בכוונה תחילה אל הדוכן בכדי לפתוח אתנו בוויכוח קולני. התכנון היה שאם אני אהיה שקוע בוויכוח אני לא אשים לב שיואלי מתגנב מסביב ומצלם את הכול.
מה לעשות שהתכנית שלהם עבדה יותר מדי טוב. אני טיפוס שאוהב להתווכח ולעשות את זה מכל הלב. בכלל לא שמתי לב לאמבוש הנבזי. בוויכוח ייצגתי טוב מאוד את הצד הלהט"בי והשתמשתי במילים "אני" ו"אנחנו" – כך שלא נותר ספק בלב מי שיצפה בסרט. לפחות הנבלה ריחם עליי ולא רקד מולי עם המצלמה אחרי שסיים. הוא ושותפו פשוט נמוגו אל הצללים. אולי פחדו שיקבלו מכות מכל ה"בהמות" שהיו באירוע.
אנחנו דווקא הלכנו הביתה מאוד מרוצים ושום דבר לא הכין אותי לשיחת הטלפון שקיבלתי למחרת מאימא שלי.
סדרה טובה מאוד. ממתין לפרק הבא!