לקראת סיום החומש האחרון התורה מתחילה לסגור לנו מעגלים. אם בפרשה השנייה של החומש – "ואתחנן" – ראינו את משה הנרגש שמנסה בכל כוחו (515 תפילות – בהחלט מספר גדול) לשנות את רוע הגזרה ובכל זאת להכנס לארץ, הרי שכאן אצלנו, לקראת הסוף, אנו רואים משה אחר. אחד שמוסר את העובדות בצורה יבשה, אפילו סטואית.

"לא אוכל לצאת ולבוא וה' אמר אליי לא תעבור את הירדן הזה" – אומר רש"י שמשה יודע שכוחות עוד במתניו אלא שאין לו עוד רשות להישאר בתפקיד המנהיג והוא צריך להעביר את השרביט ליהושע.

מה השתנה? במילה אחת – השלמה.

מי שמשלים עם רוע הגזרה יכול לקבל אותה ולהמשיך הלאה.

אמר לי פעם חבר חכם משפט יפה (באנגלית זה נשמע יותר טוב) -"להיות מאושר זה להשלים גם עם אופציה ב"'. בעיקר הדבר אצלנו – אם נדע להכיר את עצמנו ולדעת מה אפשר לשנות ומה לא, אז נוכל להמשיך הלאה אל ההשלמה ולהיות מרוצים ממה שנפל בחלקנו ולנסות להוציא את הטוב ביותר מהמצב הנתון.

מי שחושב שהוא יכול להשתנות – בהצלחה! ומי שלא – אז לדעת להשלים עם מי שאני ולא להתבאס.

שנה טובה לכולנו ומי יתן וכל משאלות לבנו יתגשמו לטובה,

אודי