להביט לכאב בעיניים | נשים לבעל הומו

אני אישה. אהבתי מאוד גבר אחד שאוהב גברים. נשמע מסובך? ברוכים הבאים לחיי, הצבועים בגוונים שבין השחור ללבן. זהו מצעד הענווה הפרטי שלי * יעל בטור אישי ומרגש במיוחד לכמוך!

(יעל הגיעה למפגש כמוך לשיחה מרתקת ומרגשת על סיפורה האישי. לקריאת סיכום הפגישה לחצו כאן)

"לפעמים אני שוכח כמה אני אוהב אותך, אבל כשאני נזכר, זה כל כך נעים…. טוב לי איתך. אוהב לחזור אלייך הביתה כל יום".
(בעלי לשעבר)

האהבה שלנו הייתה כל כך הפכפכה. לרגעים היה לה שם וגוף וצורה, ולפעמים היא הייתה רק אד.

היו לנו חיים מאושרים ביחד. וגם כשכל כך רצינו ילד, ואיבדנו היריון אחד, ועוד אחד, ועוד אחד… אחזנו חזק זה בזה, והתנחמנו זה בקיומו של זה.
אני מסתכלת היום בעיניו של הילד היפה שלי, ויודעת שהוא בא מאהבה. הוא כולו אהבה, זוהי ישותו ומהותו.

היה שם בית, היה שם מקלט להימלט אליו מהעולם האכזר. אבל זה היה כל כך מסובך. כל כך מסובך לאהוב מישהו, שלא בטוח מי הוא בכלל, ומי הוא רוצה להיות. זה לא הגיוני לדרוש ממנו לדעת אם הוא רוצה להיות איתך, לפני שהוא יודע בכלל מי הוא… אבל כך היה. ומה שהחזיק אותי היה ההבלחות. ההבחלות של הביטחון. של הברור. של האהבה הרגילה.

ואני כל הזמן קיוויתי, שההבלחות האלה יתחברו אחת עם השנייה, ויהפכו למשהו חזק, שירפא את הכאב. הכאב שלו, והכאב שלי. הצורך של שנינו במישהו חזק שיבוא ויישא אותנו. אני רציתי שמישהו הזה יהיה הוא, והוא רצה… שהמישהו הזה יהיה גבר.

אני רוצה לצעוק לעולם, ולכל מי שיבוא ויגיד לי עכשיו: "הוא מצא את האמת שלו", "תהיה לו אהבה אמתית", ועוד כל מיני אמירות עצובות שכאלה, שידעו: היתה לו אהבה, ומה שהיה בינינו היה אמתי. אמנם לא צבע חזק כמו שחור, או ברור כמו לבן, אבל גם לגוונים שבין לבין יש קיום.

כולם קוראים לזה "גאווה".

בחייו של אדם רוחני ומאמין באלוהים ובהשפעות רוחניות, בשביל להכיר במשיכה חד מינית, ולהיות שלם איתה, ולפעול מתוכה בחיים, צריך בדיוק את ההפך מגאווה. ענווה.

זו ענווה להכיר את המקום האמתי שלך.

זו ענווה לדעת שאולי אתה רוצה להיות משהו מסוים, אבל אתה לא יכול – אולי אתה רוצה מאוד חיי משפחה, אבל אתה לא יכול. ואולי אתה רוצה מאוד חיים שלווים עם גבר, אבל גם את זה אתה לא יכול. כי תמיד המצוקה הרוחנית תהיה שם. תהיה שם גם אהבה, יהיה שם גם מה שירפא לך את הכאב, אבל כאב חדש ייוולד מפרי האהבה הזה.

זו ענווה לשים את עצמך בצד, ולהבין שאתה חולם על משהו, אבל החיים הם משהו אחר. גם בשבילי זו ענווה להכיר בחלום שהתנפץ לי.

בקיצור, זה הכול, חוץ מגאווה.

אני רוצה שהרשומה הזאת תהיה הרפואה שלי לדרך חדשה, והכלי שלי לנסות ולהכיר את הגבר שאהבתי, מחדש, ולהחליף את אהבתי והתמסרותי אליו כאישה, לאהבה חברית טהורה, בתנאי כמובן שהוא ירצה. שמעכשיו נהיה משפחה חדשה: אבא, אימא, ילד, ושניקח את כל האנרגיות הטובות שהיו בבית שלנו, את השלום, את השיתוף, את הסליחה, את האהבה, את ההכלה, וזו תהיה המשפחה האלטרנטיבית שלנו.

ואני יודעת שאי שם יושב לו הגבר של חיי, ומחכה שהפרק הזה יסתיים בחיים שלי, ויפנה לו את המקום…

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מאחל לך שתמצאי שלווה ונחת בדרך המייסרת, שאפו ע״כ שאת מסתכלת לכאב בעיניים מתמודדת ושורדת, כ״כ היה לך קל ליפול לדרך השינאה והמרירות ובמקום זאת בחרת לנסות ולראות את החצי המלא להבין את המקום שלו ובעיקר לדאוג לפרי אהבתכם שאליו דאגתכם העיקרית אמורה להיות כרגע, בטוחני כי בדרך זו אכן תימצאי את שראוי לך.

  2. גם אני הייתי שם, נשואה להומו דתי, נאחזת באהבה ומאבדת את עצמי.
    גם אני יצאתי מזה, עם חמישה ילדים מדהימים, שהגיעו מאהבה, אבל היום צריכים להתמודד עם ההשלכות של מי זה אבא שלהם.
    את מוזמנת לשלוח מייל