דרור, מה אתה אומר למטופל שלך שמספר לך שהוא הומוסקסואל?

"שואל אותו למה הוא מתכוון במונח הזה, אשר הפירושים לו רבים".

מהן הסיבות האפשריות של מטופל לבחור לנסות לשנות את הנטייה המינית שלו?

"כי הנטייה אינה רצויה לו מבחינת תכנית החיים שהוא רוצה להתוות לעצמו. יתכן שהנטייה איננה תואמת את ערכיו ואמונתו, המכתיבים אצל כל אדם את תכנית-חייו".

האם תמליץ להומוסקסואלים לנסות לשנות את הנטייה המינית שלהם?

"לגבי דתיים – בוודאי, והם בדרך-כלל אינם זקוקים להמלצתי אלא פונים אלי למטרה הזו. לגבי חילוניים – רק במידה והם עצמם מאד מעוניינים בכך. ללא מוטיבציה חזקה התהליך לא יקרה".

הדעה הרווחת היא שהומוסקסואליות היא גנטית ואי אפשר לשנות אותה. מה באמת גורם להומוסקסואליות והאם ניתן לשנות אותה?

"ההשערות על מקורות המשיכה בין גברים שונות ומגוונות. ישנו שתי השערות ביולוגיות: האחת, שמדובר בתכונה גנטית (כלומר "זה כתוב בכרומוסומים"). השנייה, השערה הורמונלית (איזון ההורמונים בזמן ההיריון במיוחד, אך גם לאורך החיים). בשני המקרים אין מדובר בהכרח בדבר שאינו ניתן לשינוי בתהליך של טיפול. ישנן השערות פסיכולוגיות שונות, לפיהן מדובר בתהליכים נפשיים העוברים על הפרט – הן ביחס לחברה שמסביבו, והן בתהליכי גיבוש העצמיות שלו, וגם לפיהן ניתן לטפל ולעזור לשינוי".

איך משנים נטייה מינית? מהי שיטת הטיפול שלך?

"בטיפול נפשי. הדרך שבה אני עובד תלויה במידה רבה במה שנראה לי מתאים לאדם שאיתו אני עובד. בדרך-כלל נעשה שימוש בשיטות טיפול פסיכואנליטיות קלאסיות, ובשילוב עם שיטות טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, וכן בדמיון מודרך".

מניסיונך, מהם שיעורי ההצלחה של הטיפול ובמה ההצלחה תלויה?

"ההצלחה תלויה בכמה גורמים: גודל המוטיבציה לשינוי, שיתוף הפעולה עם המטפל, הנכונות להתנתק מגורמים נותני-לגיטימציה להומוסקסואליות ("קהילה"), חיצונית ופנימית".

אגודת הפסיכולוגים האמריקנית מתנגדת לטיפולים לשינוי נטייה מינית ומזהירה מפני הנזק שעלול להחגרם מהם. מה דעתך?

"שזוהי שטות גמורה, ונובעת במקרה הטוב מבורות, ובמקרה הרע מחשש מהלובי הפוליטי של ההומוסקסואלים בארה"ב".

יש הטוענים שפסיכולוג שעוסק בשינוי נטייה מינית עובר על האתיקה המקצועית, ושאם הדבר מתגלה אז הרישיון שלו נשלל. איזה חלק מהפסיכולוגים בארץ תומך ועוסק בשינוי נטייה מינית – האם אתה יוצא דופן?

בארצנו אין הדבר כך, ולפחות בינתיים מותר לעסוק בדבר. ישנם פסיכולוגים נוספים העוסקים בכך, אך איני יודע את מספרם. ודאי שהם המיעוט מבין הפסיכולוגים, מאחר ורוב הפסיכולוגים הם חילונים, והדעה של האגודה האמריקאית הפכה להיות מעין חלק מאמונתם".

מדוע אתה עוסק בשינוי נטייה מינית כאשר פסיכולוגים רבים שוללים את הרעיון?

"כי הדבר מוכח כניתן לעשייה, יש רצון עצום לכך בקרב הפונים אלי, יש שמחה עצומה כשזה מצליח (ואני מוזמן לחתונות, ולעתים אף מברך בהן)".

מה דעתך, כפסיכולוג, על האתר "אנשים משתנים" ועל הדרך שהוא מציע?

"אינני מכיר אותו מספיק, אבל מטרותיו חיוביות – לפעול כנגד שטיפת-המוח המזעזעת כאילו אין אפשרות לשינוי, הגורמת לצעירים רבים לאבד תקווה (ולעתים עד כדי התאבדות). חשוב מאד שהציבור ידע שישנה אפשרות טיפולית, ושהיא עובדת, ונראה שהאתר אכן פועל בכיוון זה, ואני מאחל לו בהצלחה".

תגובה – גיילין:

כמטפל, הייתי מציע למטופל לדבוק בנטייה המינית הטבעית שלו- ולהיפטר מאמונות טפלות ודעות קדומות, שמקורן בתרבות הדתית. עם כל הכבוד, מטרת הפסיכולוגיה היא לשרת את צרכי המטופל ולא את צרכי הדת היהודית. המטפל המצוטט בריאיון, בוחר לעצמו הומואים שטופי שנאה עצמית ודעות קדומות הומופוביות ו"עוזר" להם לעשות צעד נוסף אל תוך הארון, תוך ניתוק מזהותם האמיתית ומקהילה של אנשים כמוהם, שיכולה להיות מקור תמיכה חשוב. "פסיכותרפיה" כזו, גם אם כוונותיה כנות וטובות, נשמעת כלקוחה ממאות קודמות- כאילו המטפל לא נכח במציאות התרבותית והמקצועית המשתנה של חמישים השנים האחרונות. כבר אלפי שנים מנסים "לרפא" צעירים הומואים, על ידי טבעת נישואים שמדביקים להם, שלא לטובתם. מי יודע כמה נזק נפשי וסבל מיותר נגרם לצעיר מבולבל, שנופל לידיים הלא נכונות. לקוראים- אי אפשר לשנות נטייה מינית !!! תתבגרו ותתגברו, צאו מהארון והיפכו אתרים כגון זה לבלתי רלוונטיים.

תגובת דרור זנדמן:

אני מבין שכל נושא אפשרות השינוי של המשיכה המינית מעורר סערה רבה, וביחוד אצל אלה אשר בחרו לדבוק במשיכתם לבני-מינם. לאחר שהחליטו לדבוק בכך – כנגד לחצים לא קטנים, מודעים ושאינם מודעים, מצד משפחתם וכו' – הם אינם מעוניינים לשמוע שישנה אפשרות אחרת שאותה הם אולי מפספסים. אם נודע להם שיש מישהו שהצליח בכך – הם ינסו למהר ולקעקע את הדבר – אולי זו רק רמאות, אולי לכתחילה הוא לא היה הומו באמת, ובטח זה יתפוצץ אח"כ, ועוד ועוד אמירות אשר נועדו למעט בערך ההצלחה, מאחר והכרה בכך שישנה אפשרות כזו – שומטת את הקרקע מתחת להחלטתם לדבוק בנטייתם.
אני מניח שהדבר אולי חזק עוד יותר אצל אלה שכבר ניסו והתאכזבו – בין אם ניסו בעצמם או בעזרת מטפל כלשהו, ונכשלו.
ובכל זאת –  אי-אפשר להתעלם מן המציאות, המראה כי ישנם אלפים רבים אשר הצליחו להתגבר על נטייתם המינית ולשנותה בכיוון הרצוי להם. אני אינני המטפל היחיד העובד בכיוון זה, ובארה"ב קיימים מספר רב של ארגונים המסייעים לשינוי הנטייה המינית.

כמובן שלא כולם מאושרים ממש בנישואיהם – ומי הם בדיוק הזוגות הנשואים המאושרים ממש? ע"פ המחקרים על חיי-הנישואין (שכמחצית מהם מתפרקים לגירושין), רוב הזוגות הנשואים חיים בקרירות רגשית. כאמור, כמחצית מתגרשים, עוד כמה עשרות אחוזים אינם מתגרשים בגלל הילדים או מסיבות אחרות (תלות כלכלית וכו'), ונשארנו עם כחמשה-עשר עד עשרים אחוז מהזוגות, שחיים פחות או יותר טוב.
ובכן, מתברר שדווקא הזוגות בהם הגבר היה בעל נטייה לנשים, מגלים הצלחה רבה. מתברר, כי הגבר הוא מאהב טוב יותר (מאחר והוא פחות להוט לכתחילה, הוא מסוגל יותר להאריך את החווייה), הוא רגיש יותר לצרכיה של האישה לנקיון, אסתטיקה, מתנות קטנות ותשומת-לב יומיומית, ולעתים גם לבגדיה ולהתאמת צבעיהם וכיו"ב – כל אותם דברים אשר נשים הנשואות לגברים רגילים, מתלוננות שבעליהן "לא רגישים לצרכיהן". לעתים גם המצב ההפוך קורה: אשה אשר גילתה משיכה לנשים, מתפקדת מצויין כרעיה להעלה, מאחר והיא רגישה לצרכיו ה"גבריים".
ולגבי עצם אפשרות השינוי: ישנם כאלה שהטיפול הצליח בתוך כשלושה-ארבעה חודשים, וישנם שהזדקקו למספר שנות עבודה. הגורמים להבדל בין האנשים השונים:
מבנה האישיות – מידת כח הרצון הניתן להפעלה, מבנה הערכים וכוח-השפעתם על האישיות, המוטיבציה לשינוי, מידת ההתמכרות להנאה מול ציווי הרצון (למשל – הנוטים להתמכר לסיגריות וכיו"ב יתקשו "להגמל" גם מההנאה החד-מינית), ומידת התמיכה או תחושת-הזהות שהקהילה נותנת להם. כמובן שקובע גם המידה הפנימית של משיכה לגברים/נשים לכתחילה.
נתון אחד ברור: מחוץ לאחד או שניים, לא היה אף מטופל שלא הצליח להגיע למשיכה לאשה, להנאה עצומה מהמגע המיני, ואף לאהבה רגשית. לא כולם דבקו בכך בהתמדה, מאחר והפיתוי לחזור אל המוכר קיים בכל תהליך של גמילה (טיפול גמילה מחומרים שונים – אלכוהול, סגריות או מיניות מוגזמת – מגיעים לשלושים-ארבעים אחוזי הצלחה בלבד).
באשר לצד הגנטי – תכונות רבות בנו הן גנטיות, ואנו עמלים לשנותם, במידה גדולה או קטנה של הצלחה. גם הנטייה לכעס היא גנטית, ואנו מצווים לרכוש שליטה עליו. גם סטיות נוספות הן גנטיות – משיכה לילדים או לילדות, לבע"ח, סדו-מזוכיזם ועוד רבות ושונות. במקרים בהם נתקלתי בעבודתי, היו רבים שנשבעו שהנטייה היתה אצל מילדותם, לא מבחירתם, ועמלו רבות לשנותה.
דוגמא העולה בראשי היא אדם הנמשך לילדים מנערותו. הוא התחתן והוליד בנים ובנות, אשתו מרוצה וכולם מרוצים. אולם עד שהגיע אלי לטיפול (בגיל ארבעים) לא היתה פעם שבה נהנה עד הסוף מיחסיו עם אשתו. אכן, היא לא היתה ילד קטן. אולם הוא הצליח ליהנות כמה שיכל, תפקד היטב, והגיע אלי על מנת להיעזר בי כדי להפטר מהמחשבות המציקות לו. האם היה עלי לעזור לו "לצאת מהארון"?
כמובן שלא. מדוע יסכימו כאן כולם שעליו לנסות לחיות את חייו מבלי לממש ולו פעם אחת את נטייתו? מאחר ומדובר בפגיעה בזולתו, הכל יסכימו לכך. כלומר הכל מסכימים שישנם ערכים חשובים (המנעות מפגיעה בילדים), שבשמם אנו גוזרים על האדם לשלוט על נטייתו ולא לבטאה כלל. מה קורה כאשר הערכים הללו הם "קיום חיי-משפחה" ו"איסור משכב-זכר"? ערכים אלו מנחים את הפונים אלי, ואני עוזר להם לכוון את עצמם לאשה בכל הרמות הקיימות – פיזית, רגשית ורוחנית. מעולם לא עזרתי – וגם אי-אפשר לעשות כן – למישהו שלא רצה להשתנות. אדם הבוחר לממש משיכה לבן-מינו (או לכל אובייקט אחר) אינו פונה אלי לטיפול בכך. אדם המעוניין להשתנות – מהסיבות הנ"ל – פונה, ובדרך-כלל מצליח. חבל שההצלחה מעוררת זעם כה רב אצל אלה אשר אינם בוחרים בדרכו.

אשמח לענות על שאלות ספציפיות – ואני מקווה בלי זעם רב – שיופנו אלי בנושא.

תגובה – ביולוג:

בכל המינים בטבע יש הומוסקסואליות – אצל כל החיות הזנים והמינים, כולל בני אדם.
בטבע אף אחד לא עושה מזה ענין כי אין את המימסדים הדתיים שמרעיפים שנאה וניסיון לשליטה וכך דולפינים יכולים לנהל חייים הומוסקסואלים ועם זאת להתרבות. דגים אריות פילים וחתולים ושאר החיות יכולים לנהל חיים הומוסקסואלים. מכאן ששום דבר לא משתבש בטבע כשיש הומוסקסואליות, הומוסקסואליות היא הטבע כמו הסטרייטיות.

בלי קשר, גם רוב רובם של בני האדם ההומוסקסואלים מביאים ילדים לעולם ומתרבים   תוך שהם מנהלים חיים הומוסקסואלים מוסתרים או גלויים. אין סתירה בין הומוסקוסאליות להתרבות.

תגובת דרור:

יתכן מאד שההומוסקסואליות היא חלק מ"הטבע", ויש האומרים כי נצפית עלייה בה בחברות מרובות ילדים, כחלק מנסיון "הטבע" לאזן את האוכלוסייה. אז זה אומר שזה "טבעי". ובכן? האם מחלות ואסונות-טבע אינם חלק מהטבע? כל הסטיות כולן, כולל הסטייה השנואה על הכל – פדופיליה – הן חלק מ"הטבע". בין אם זה הטבע הגנטי, ההורמונלי או הסביבתי. ההזדקקות לענייני הטבע והטבעיות חשובה למטרה אחת: להסיר את נטל האשמה מעל אותם החווים משיכה לבני-מינם. לרוב-רובם לא היתה שום בחירה בנושא, והדבר הופיע אצלם או מעצמו, או כתוצאה מפיתוי של מישהו אחר.
אבל – אין לזה קשר עם האפשרות להשתנות (שקיימת!) ועם הרצון להשתנות – שהוא תלוי בתרבות ובמערכת הערכים שלה ושל האדם הספציפי. אם נראה לאדם שאין לו בעיה ערכית-חברתית עם זה -יעשה מה שהוא רוצה. אם יש לו בעייה עם זה והוא רוצה לשנות – זה אפשרי

תגובה – אורן:

תסביר מה כל כך רע בלהיות הומו ?במיוחד היום כשכמעט כל ההומואים בעולם המערבי  מביאים ילדים לעולם ומקימים משפחות.

תגובת דרור:

טעות לחשוב שרובם נישאים ומקימים משפחות – אלה הם המיעוט, ואכן מצבם אינו כל כך גרוע.
המצב הגרוע ממש הוא של אלה אשר בוחרים "לצאת מהארון" וחווים כמה שנים של תענוגות-חושים, המלווים בהרבה מצבים רגשיים וחברתיים קשים, ומתעוררים בסופו-של-יום בבדידות איומה, ללא שום קשר רגשי, מיני ומשפחתי. אנשים אלה גם יתקשו יותר בשינוי הנטייה המינית, מאחר והנטייה הולכת ומתקבעת עם התגברות הביטוי שלה.
ישנו גם קושי, ההולך וגדל עם השנים, במצב של אי-הולדת ילדים.

בנוסף – ישנן הבנות ערכיות, מהן דתיות ומהן רוחניות, הטוענות שמדובר במצב בו האדם אינו מגיע באמת למימוש יכולותיו ולמיצוי הפוטנציאל שלו כאדם-גבר, אשר יכולים להתממש רק בקשר עם בן המין השני. בין אם זה יין ויאנג הסיני, או כל דת או שיטה רוחנית אחרת שתמצא. חיים כהומוסקסואל הם בדרך-כלל גם חיים ללא משמעות רוחנית-דתית כלשהיא, ויש המון אנשים בעולם, אשר הדחקת הצד הרוחני באישיותם גורמת להם סבל רב ביותר, המוביל להדרדרות לסמים, למיניות כפייתית או סתם לדיכאון. לכן, גם אם מדובר בנטייה גנטית "טבעית" – הרווח ב"ללכת אחר הנטייה" צריך להישקל מול ההפסדים הכרוכים בכך, מהבחינות הרגשית, חברתית ורוחנית.
יתכן, עקרונית, שעל החברה להשתנות ולקבל את הסוטים כולם אל חיקה, לאמץ אותם ולעזור להם. אולם סבלם הנובע מהסיבות הנ"ל לא יקטן כלל. רק הסבל הנובע מאי-קבלת החברה אותם יקטן – וזאת במחיר של מחיקת האפשרות שלהם להשתנות. שווה?

תגובה – גיילין:

סטראוטיפים נבובים ורדודים המביישים את הכותב – דרור יקירי, אתה מסגיר את עצמך- אינך כותב כאיש מקצוע- אלא כדתי מקצועי. לנסות למכור לנו את הסטראוטיפ השחוק והשקרי של ההומו הבודד והאומלל, זה נסיון פאטתי. מי בדיוק מינה אותך לאחראי על ערכים ורוח? באיזו חוצפה וגסות רוח אתה מכנה אותנו "סוטים" ומשווה אותנו לפדופילים או מכורים לסמים. אתה משתמש בדמגוגיה והסתה המאפיינת משטרים אפלים בהיסטוריה. לו באמת היה בסיס קליני כלשהו, לטיפול כלשהו שיכול לשנות נטייה מינית, הדבר היה נודע ומתפרסם בספרות מקצועית [מחוץ לחוגים דתיים ריאקציונריים]. אתה משווק שקר ואחיזת עינייים. לידיעתך, אני וחבריי, העברנו את פרטיך, עם תלונה רשמית לועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים ומשרד הבריאות. כתבותיך, הן פירסום שקרי וכתב הסתה. אוי לצעיר, המגיע ל"טיפול", בידיו של "מטפל" כמוך- אתה הורס את חייהם של אנשים ומטיף להם הטפה המונעת מדעותיך הדתיות החשוכות, תוך התעלמות מוחלטת מצרכי המטופל. אני קורא לכל הקוראים- להגיש את פרטיו של איש נלוז זה, לועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, עם תלונה רשמית.

תגובת דרור:

גיילין יקירי – מעניין על מה אתה כל כך כועס. מדוע תהליך שבו אדם הנמשך לבני-מינו משנה את הכיוון ונמשך לנשים – מרצונו החופשי וע"פ בקשתו (ולעיתים תחנוניו) – נראה בעיניך דבר כה איום? מצד אחד אתה טוען שהוא בלתי-אפשרי, לדעתך, ומצד שני העוסקים בו צריכים להיענש – שמא יצליחו חס וחלילה? האם ההומוסקסואליות היא כעין דת ויש לדבוק בה ולהילחם עליה בחירוף נפש?

לגבי ענין הסטייה – אני מצטער אם נעלבת, אבל הסטייה איננה מוגבלת להומוסקסואלים, אלא לכל אדם הסוטה מהדרך התרבותית המקובלת בזמנו ובמקומו וע"פ התרבות שלו, ומתקבע על אופן-התקשרות שונה כדרך בלעדית. אין כאן ערכים מוחלטים של טוב ורע, אלא של מה מתאים או לא. בעיני היהדות, קיום יחסים בין גבר לאשת-איש איננו שונה כל-כך מקיום יחסים בין גברים, ובעצם אף זו סטייה. אם ההשוואה בין תשוקת גבר לגבר לבין תשוקת גבר לאשה נשואה פחות מעליבה עבורך, ניתן להשתמש בה. בזמנו אף טיפלתי בכמה בחורים שהמשיכה (הסוטה) לאשת-איש היתה מאד מרכזית בחייהם ועזרתי להם לשנות זאת לכיוון בחורות פנויות בנות-גילם, וטיפלתי גם בנשים שבגדו בבעליהן ועזרתי להן להתכוון אל בעליהן. הבנתי זאת כסטייה וטיפלתי בהם בהתאם (ובהצלחה עפ"ר). גם עישון סגריות מוגזם נתפס כסטייה מן הנורמה התרבותית בארה"ב – כמו עישון סמים אצלנו – אך לא כך הדבר במזרח. ברור שגם משיכה בין גברים ביוון העתיקה או אפילו בסן-פרנסיסקו כיום אינם נחשבים לסטייה כלל, וכפי שכתבה אותה אמא בפורום זה "יש לי בן הומו נהדר". בשבילה אין כאן סטייה, ויתכן שאף עבורו כך הדבר, ויבושם להם על כך – אין מעשיו של בנה שונים מכל יהודי אחר המחלל שבת או אוכל חמץ בפסח – זה עניינו ואף אחד אינו צריך לרדוף אותם על כך. תתכן אפשרות – תיאורטית – שמספר ההומוסקסואלים ילך ויגדל עד שהסטרייטים יחשבו סוטים, ויחפשו לעצמם טיפול פסיכולוגי שיעזור להם להיות כמו בני-חברתם ההומואים. האם גם אז צריך יהיה לצלוב את הפסיכולוגים שיעזרו להם בכך?

אין קושי אמיתי בשינוי הנטייה המינית לכל כיוון שהאדם ירצה. השאלה היא מה הוא רוצה – מה נחשב בעיניו טוב ורצוי. אם רצוי וטוב בעיניך להיות הומו, זה עניינך. מבחינה ערכית-דתית, אתה שווה בעיני לכל יהודי שמחלל שבת. זכותך לנסוע בשבת ואף להציע טרמפים. אם תרצה עזרה בהפסקת חילולי השבת (כגון הפסקת עישון) תקבל עזרה מפסיכולוג שיעזור לך להפסיק את חילול השבת – המהווה סטייה מכל נורמה דתית יהודית. לא צריך להוקיע את מי שיעזור לך בכך – למרות שהתמכרות לעישון אף היא מולדת, כנראה, ואחוזי ההצלחה בגמילה ממנה אף הם אינם גדולים). אם תרצה להיות חילוני – הדרך פתוחה בפניך וחוקי המדינה שומרים על זכויותיך. כך גם בענין המיניות – זכותך לדבוק מינית ורגשית בבני מינך – וזכותי לחשוב שזו סטייה  ערכית (כמו חילול-שבת עבור דתיים, וכמו עישון סיגריות עבור אמריקאים) ופסיכולוגית – ויש לי כל הגיבוי המקצועי-פסיכולוגי לחשוב כך – למעשה כך חשבו רוב רובם של מורי בחוג לפסיכולוגיה. העובדה שהסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית החליטה אחרת מראה עד כמה ענייני הסטיות כולם הם ענין של גיאוגרפיה, תרבות וזמן היסטורי.

האם גרות בשכונתך נשים תימניות זקנות? נסה לשאול אותן באיזה גיל התחתנו הן, או אמהותיהן. מדובר בגיל שמגע מיני איתו נחשב כאן והיום לסטייה קשה ואכזרית (תשע-עשר) הגוררת מאסר ארוך. אך שם ואז היה מקובל לגמרי, ואכן לא גרר עימו שום פגיעה נפשית לקטינות שחותנו בגיל זה. כאן ועכשו זה נראה לנו כסטייה מזעזעת כי זו התרבות שלנו. אבל גם סטייה זו נראית כיום כמולדת, והיא הרבה יותר קשה לשינוי מאשר הומוסקסואליות – ופסיכולוגים רבים נאבקים יחד עם מטופליהם לשנותה. מדוע? כי פגיעה בילדים נארית לנו דבר איום ונורא. אולם בגידת אשה בבעלה נראית לנו דוקא כזכותה הבלעדית, ולפתע הפגיעה הנוראית בבעלה מתגמדת מול זכותה של הרעייה לעשות כרצונה בגופה. מדוע איננו ערים לזכותו של הבעל הנבגד, ואיננו קונסים את האשה או מטילים עליה מאסר – ואף איננו שולחים אותה לטיפול? כי אלה אינם ערכי החברה כיום. לסיכום הנקודה: הגדרת הסטייה היא ענין התלוי בערכים של המתבונן. לך זכות להתבונן מבעד עיניך ולאחר מבעד עיניו.
לגבי "מי שמך" שהטחת בי – אני שמתי עצמי אחראי על ערכי שלי, כמו שאתה אחראי על ערכיך שלך. כל עוד ערכי ברורים ומובהרים היטב למטופלים, איני רואה רע בכך שלפסיכולוג יש ערכים משלו. היית מעדיף פסיכולוג נטול ערכים? יתכן שתמצא כמה כאלה…(-:

ובאשר לסטראוטיפ השקרי של ההומו המבוגר הבודד – לא יצא לי להכיר או לשמוע על יותר מקומץ הומוסקסואלים זקנים שאינם מתחרטים על דרך-חייהם – ולעומתם רבים האומללים.
ואני מאחל לך חיים ארוכים ומאושרים בכל בחירה שתבחר ומכבד כל בחירה שלך. נראה שאתה הוא זה שאינו מכבד את בחירתם של אחרים לנסות ולהשתנות, ואינו מוכן להאמין לאלה שהצליחו. מדוע? האם זה מערער את הבחירה שלך?

לגבי הבסיס הקליני לאפשרות השינוי – ראה המאמר "פתחו לי פתח" המופיע ב"עצת-נפש" ונכתב ע"י אחד ממטופלי. כרגע נמצא בהכנה על-ידי ספר ובו מספר רב של תיאורי מקרים בהם יש הצלחה לשינוי הכיוון. ההצלחה איננה טוטלית, כמובן,  ואני אינני היחיד המצליח בכך – ישנם עוד פסיכולוגים רבים העוסקים בכך, ואני חושש שפנייתך לועדות האתיקה תדחה על הסף (אלא אם כן תמצא מישהו שאכן מרגיש נפגע מטיפול על ידינו) מאחר וזכותו של כל אחד לנסות ולהשתנות, ואין ספק בהצלחות המוכחות.

אגב – האם אינך מרגיש שדוקא סגנונך מזכיר תקופות חשוכות של נסיונות לסתימת פיות ולשטיפת-מוח ע"י השמצות? אני מנסה להתכתב כאן בנימוס, ומבקש מחילה אם פגעתי ברגשותיך, ואני מבקש גם ממך לנהוג בדרך-ארץ.

(הריאיון והדיון פורסם בקומונה אנשים משתנים באתר תפוז, כ"ה באדר תשס"ז, 15 במרס 2007)