ארבעה סיכומים שבת כמוך 8 – משתתפים חדשים | אירועים ומפגשים

אלקנה: "היה לי מושלם!" * א': קיבלתי מהשבת המון ביטחון ואני בהחלט ארצה לבוא למפגשים ולהיות חלק מכמוך" * מ"ב: "גם חדשים כמוני התקבלו בחום" * נ': "אני ביישן וחששתי מאוד שלא אצליח להשתלב וליהנות אך הפלא ופלא – משהו בלתי רגיל קרה" * ארבעה סיכומים מאת אנשים שהגיעו בפעם הראשונה לשבת כמוך

15הסיכום של אלקנה

מגיעים למקום, מחנים ויוצאים מהרכב. מולנו ילד בלבוש חסידי ועיניים פעורות, אנחנו לא בטוחים שהגענו למקום הנכון. צעד פנימה – מישהו מזמזם את "over the rainbow", ואנחנו מבינים שאנחנו בטוחים.

מתרשם לטובה מהחדרים המסודרים והכֹּה פנימייתיים, לוקח נשימה עמוקה ומתענג על פרץ נוסטלגי של ימיי בישיבה, קולט את האירוניה וצוחק. עושה סיבוב בבניין ומאבד את זה, מגיע לכניסה – יוצא בגג, נכנס למסדרון נטוש – מוצא את עצמי בחדר האוכל. שואל אנשים, חוזר לחדר.

פעם ראשונה שלי! מי יהיה? למה לצפות? איפה אני בכל זה? לאחר זמן קצר, באופן כלשהו, נוצרת אצלי מעין תת חלוקה נסתרת:

1. חבורת הקשת בענן – נשאת על להקת חדי-קרן וממטירה נצנצים ופאייטים; לא 'פאלם-ספרינגס ריזורט' אבל גם לא נשאר מרחב לטעות.

2. הקומונה הרצינית – מיצו את הסצנה, מחפשים זוגיות יציבה.

3. המומרים – בשלב כזה או אחר של תהליכי החלצות מהסטטוס הגאה, צופים לעצמם עתיד ורוד.

4. הסטרייט אקטינג – מאזנים את כל השאר.

החומר האנושי מגוון ואיכותי, כולם מחוייכים ומתנחמדים, נרגע ומרפרף בהתאם למצב הרוח. צחוקים בלגנים וקשקשת? פנה לחבורת הקשת בענן. פונדקאות ודייטים כושלים? הרציניים. רוצה להפתיע את עצמך? צ'ק. פריק של תרבות? צ'ק. בעניין של שיחת חולין, המאבק על הר הבית בוער בעצמותיך או שבא לך לחקור את גבולות האורתודוקסיה? צ'ק וצ'ק.

בגזרת הפעילות שוב שמות של החבר'ה, מה נהיה? עוקב אחרי הפעילות, קולט שעדיין אין לי מושג מי זה מי, סותם ולומד את השמות החדשים.

מסכם לעצמי לטובה את שיתוף הפעולה של המשתתפים מחד גיסא – הן במישור הבין-אישי והן ברמת הלו"ז, ומאידך גיסא מתרשם מההתמסרות הטוטלית של המערך הארגוני (כמה עבודה זה! וואי וואי) ואת ההימנעות מהתנדנקות לבאים.

בקיצור, היה לי מושלם! תודה לכולכם.

אלקנה

05הסיכום של א'

דבר ראשון – השבת הייתה מדהימה.

ציפיתי שהרמה הרוחנית והחברתית תהיה זולה, ומתברר שטעיתי. הייתה רוחניותי החברה היו מדהימים.

המון חוש הומור.

קיבלתי מהשבת המון ביטחון לדעת לקבל את עצמי, לא לשנוא את עצמי וגיליתי שיש אנשים כמוני. אני מרגיש שינוי בעצמי מהשבת, ואני בהחלט ארצה לבוא למפגשים ולהיות חלק מכמוך.

והערה קטנה – הייתי משפר את הפעילות החברתית למשהו יותר מעניין, אבל חוץ מזה אין לי נקודות לשיפור.

תודה רבה לכל החברים ולאנשים המדהימים שיש.

תודה לכולם,

א'

14הסיכום של מ"ב

גילוי נאות – בכלל לא רציתי לבוא. המפגשים החודשיים מעוררים מספיק חרדה, וזאת עם הידיעה שאוכל לעזוב ולחזור הביתה כשארצה. אז מה אעשה בהיותי במרחק מהבית, ועוד בשבת ועם שישים אנשים??? וכמובן היו חששות אחרות: איפה חברי הקבוצה נמצאים בקשר שלהם עם הדת ורוחניות – האם אהיה פחות מדי דתי? האם אשתייך ואשתלב או שוב יהיה מצב בו ארגיש זר ולא מקובל?

עם כל כך הרבה דאגות פשוט היה יותר קל לא להתעסק בזה, בעיקר כשהצפייה היחידה שהייתה בראשי היא שאהיה לבד ולא ארגיש בנוח.

למזלי, עוד חבר בקבוצה גם הרגיש כך, אך איכשהו זימן אומץ להירשם וביקש ממני להצטרף כדי שנוכל לתמוך זה בזה אם יהיה צורך. גם חשבתי שעל אף כל החששות עדיפה שבת עם חברים מלהעביר עוד שבת לבד או עם משפחה או חברים שלא יודעים על מצבי.

ונרשמתי.

כשהגעתי הבחנתי במפגש של חברים שלא התראו לפרק זמן, וגם חדשים כמוני שהתקבלו בחום. וחוויתי שבת מיוחדת: נוסף על התפילות, ארוחות השבת, הזמירות ודברי בתורה, גם היו משחקים, צחוקים, ושיחות מעניינות אל תוך הלילה. וכל זה עם החופשיות לחשוף טיפה מבלי שום חשש של שפיטה.

הכי אהבתי את השיחות עם חברי הקבוצה שלראשונה פגשתי: בחדרים, בארוחות, בטיולים, על הספסלים בחוץ.

עד כאן היה נחמד אבל לא ממש יותר מזה. אבל משהו השתנה בסעודה שלישית, אנשים התחילו עוד יותר להתיידד וגם אני קצת השתחררתי. ולפתע הגיע הסוף – אחרי כל הפרידות והחיבוקים, פתאום נזכרתי שבקושי הייתי בחדר שלי ושבקושי ראיתי את ידידי. שנינו הרגשנו מספיק בנוח להכיר את שאר חברי הקבוצה ולא ממש הזדקקנו לתמיכה זה מזה.

בדרך הביתה נסעתי עם חברים חדשים, וידיד אחר פנה אליי ואמר שהוא שם לב שלקראת הסוף הייתי יותר רגוע ודיברתי בחופשיות. ואכן באמת הרגשתי שייכות מסוימת.

ברצוני להודות לכל המארגנים וכל מי שתרם מעצמו בנוכחות ותמיכתו.

מ"ב

17הסיכום של נ'

אני בחור מאוד ביישן, והיו לי התלבטויות קשות אם להצטרף לשבת כמוך.

חששתי מאוד שלא אצליח להשתלב וליהנות. אך הפלא ופלא – משהו בלתי רגיל קרה: חששותי אט אט התפוגגו והרגשתי נוח ונעים בחברת החבר'ה, במיוחד בזכות כמה חברים בעלי חוש הומור מאוד מפותח שהצחיקו אותי והנעימו לי את השבת.

זה לא שבכלל לא הייתי ביישן, אלא בגלל האווירה השמחה ומפני שהתחברתי לכמה וכמה חברים נחמדים והיו חברה שמאוד הצחיקו אותי וקרעו אותי פשוט מצחוק – אני חושב שבזכות זה השתחררתי ויכולתי להנות ולהפיק את המרב מהחויה.

זה המקום לומר תודה לכולכם, ואשמח להיפגש בשבת הבאה.

נ'

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.