סיכום יום העיון בנושא הכלת בני נוער הומוסקסואלים במוסדות החמ"ד | אירועים ומפגשים

החמ"ד ערך יום עיון רשמי וגדול למנהלי מוסדות ויועצים, תחת הכותרת "הכלת בני נוער בעלי נטייה תוך מגדרית (מתמי"ם) במוסדות החינוך שלנו", ובו השתתפו הרב יובל שרלו והרב אבי גיסר, הד"ר ברוך כהנא, הומואים דתיים שסיפרו את סיפורם האישי ועוד אישים. לפניכם סיכום הדברים

ביום העיון השתתפו כ-150 ראשי ישיבות, אולפנות, כפרי נוער, יועצים ויועצות ואנשי חינוך. הם שמעו הרצאות מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים וגם סיפורים אישיים של הומואים דתיים.

לפניכם סיכום של עיקרי הדברים שנאמרו בכינוס.

הדברים על אחריותנו, ובהמשך גם נעלה וידאו של ההרצאות, מצגת ועוד.

הרב גיסר
הרב גיסר

הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החמ"ד:

אולי נראה שהנושא הזה אינו נושא מרכזי של המערכת החינוכית וזה אינו נושא שצריך לעסוק בו יום-יום, ויש בזה הרבה אמת, אבל מצד שני זה בדיוק הפוך. צריך לעסוק בזה כל יום וכל היום. כך בעולמם של הבריות, ובעיקר בחלק של המיניות – מדובר בנושא אישי ואינטימי אבל שמקיף את כל חיי האדם.

"קדושה" משמעותה גבולות, איפוק וריסון, והרמב"ם הגדיר זאת בתחום המטבח (מאכלות אסורות) ובתחום מיניות.

אני מקווה שיום העיון יתרום להבנה ולהעמקה כי זה נושא שאי אפשר לשפוט בו ולקבוע מסמרות בלא עיון. דברים שבעבר נראו פשוטים וטבעיים, הפכו היום מורכבים ומסובכים שדורשים עיון, כגון נושא האבחון. אנשים אומרים שבעבר לא היה כל העניין של החלוקות לאבחונים ועדיין הסתדרנו, ולכן אלה שטויות ופינוק. ולא היא – מדובר בפיתוח האדם. אנו מודעים יותר ורגישים יותר ומומחים יותר ונותנים מענה מדויק יותר. כך גם בנושא ההומוסקסואלי. ובכל כיתה הנושא הזה קיים ויש תלמידים שהנושא מאיים על נפשם עד כדי חיי נפש.

וכמה עקרונות:

  • כשנחוץ לעסוק בנושאי קדושה, כולל מיניות, אין לחשוש שזה יביא להרהורים כי דברים של תורה מביאים ליראת שמים ולחיזוק האדם.
  • אנו רוצים להושיט יד ולהעביר מסר של שמירה על הלכה תוך סימפתיה ואוזן קשבת
  • אנו רוצים לבסס את התודעה שזו נטייה ולא מחלה או סטייה.
  • התחושות והמחשבות בגיל הזה בוסריות, וטבעי שהנושא מעסיק את הנוער וזה חלק מעיצוב האישיות שלו.
  • בגיל הזה לא ניתן לגיטימציה להכרעה, למשל ״טוב, זה מה שאני״, אלא נאמר לאדם אתה צעיר בוסרי ומוקדם לקבוע.
  • נעמוד על גבולות ההלכה, וכל העיסוק לא יהיה אם אתה במצוקה אז נתיר, אלא בעזרה בקביעת האני שלי.
  • לא נטפל בעצמנו אלא נפנה לטיפול מקצוע
הרב שרלו
הרב שרלו

הרב יובל שרלו, ר"י אורות שאול וחבר בוועדות אתיקה:

אנו נמצאים בערפל בקביעה מה הסיבה למשיכה חד מינית. אין יכולת לקבוע אם זה גנטי, אע״פ שיש סימנים לכך אבל בסופו של דבר הם אינם משכנעים, ואולי הסיבה היא אחרת. ק״ו שאנו בערפל אם אפשר לשנות נטייה מינית. יש מחקרים באשר לטיפולי המרה, אבל כל המחקרים נגועים.

אנו גם בערפל מהצד התורני. ברור שאסור לקיים יחסים חד מיניים גופניים אבל לא ברור מה שבאמצע, כגון מגורים בפנימייה, לשבת בעזרת גברים, ייחוד עם גבר או אישה, מה יהיה איתי עכשיו וכדומה. אנו בערפל פסיקתי כי אין היסטוריית פסיקה בנושא. כך שגם האמירה "אסור ולך לטיפול" בעייתית כי מה עושים הלאה אם הטיפול לא צלח.

המסקנה היא שכל מי שאומר משהו נחרץ – טועה. הן מדעית והן הלכתית.

כל אחד יצטרך לתפור את החליפה שלו, ואין "פתרון" או דרך שנכונים לכולם. ובכלל, המושג "פתרון" צריך לצאת מהלקסיקון.

10 נקודות ביחס להתנהלות מול הנושא:

  1. שאלת המינוח – בעלי נטייה הפוכה, תוך מגדרית, הומוסקסואליות, בעלי משכב זכר, המשפחה החדשה. אמור לי באיזה מונח אתה משתמש ואומר לך מה התפיסה שלך בנושא.
  2. שאלת ההגדרה – לא להיכנס להגדרות. וזה נכון לכל גיל, ובעיקר כשמדובר בבני נוער.
  3. פתרון לעומת מסע – לא להשתמש במילה פתרון אלא במסע. זה מסע ארוך וסבוך. והר"ם אינו מדריך טיולים ואינו מכיר את המסלול אלא הוא אדם שיש לו יותר ניסיון, אבל הוא אינו מטפל.
  4. להחליש את המאבק – יש מאבק זהויות, מינית-גופנית ודתית-רוחנית, והמטרה היא לנסות כמה שיותר שזה לא יהיה מאבק של זהויות, אלא למצוא את השביל בין שני הדברים הללו. אנחנו לא מטפלים וחשוב להבין שברגע שהכדור עובד למטפלים זה לא אומר שהבעיה נפתרה. לאדם יש צורך במסלול טיפולי אבל גם במסלול תאולוגי-פילוסופי. וחשוב שגם הרבנים ידעו זאת וגם המטפלים.
  5. שאלות כבדות משקל – צריכים להבין שהבחור שמולנו, השאלות שלו בסדר גודל ענקי – שאלות הקשורות לאישיות שלו ושאלות אישיות, שאלות מתחום המשפחה (כגון לצאת מהארון), מתחום הדייטים, הקהילה (למשל, מותר לו להיות חזן). ויש ערפל, כאמור.
  6. נפלתי בחטא ומה אני עושה – צריך לזכור שהשאלה הזו בעניין ההומוסקסואלי קשורה לעוד שאלה: בחינוך הדתי משגעים לנוער את השכל בנושא שמירת הברית. אחוז ניכר מהשאלות באינטרנט עוסק בנושא ובהיקפים שאין כדוגמתם.
  7. חליפה אישית – כשהנער שואל "מה יהיה איתי" אין לנו מושג מה יהיה עם הבחור שפונה בשל העובדה שיש קשת עצומה של פתרונות או אפשרויות. הקיצוניים – יש המתאבדים, ויש כאלה שמדובר אצלם בלבטים בגיל הנעורים והם נשואים באושר לפחות כלפי חוץ. ועוד פתרונות באמצע. הכיוון הוא לתפור לכל אדם את החליפה שלו אבל קודם נתמודד כעת במסע של גיל הבגרות.
  8. נסייה וטעייה – כיוון שיש ערפל, השיח צריך להיות של נסייה וטעייה. וצריך לדבר עם הבחור שוב עוד שבועיים, עוד חודש וכדומה.
  9. שאלת הסטיגמה – יש כאן שני מישורים, הן האישית והן הציבורית.
    ציבורית – יש הומופוביה שאינה קשורה לדת או אמונה. מי ששונה נתקל בגילויי שנאה וכדומה. כמו כן העניין אסור מהתורה ויש חיוב סקילה וגם התורה השתמשה במילה תועבה. אנשים לא מתחשבים בכך שגם דין מחלל שבת בסקילה וכלפי מחללי שבת יש יחס אחר. ואנשים אינם זוכרים שגם על דברים אחרים התורה אומרת "תועבה".
    אנו רואים סכנה גדולה במשפחה החדשה ובפירוק של המשפחה הקלסית וגם יש חשש לעמעום הנושא ההלכתי ויש כאן דילמה. מצד שני עומדת כאן אנושיות.
    אישי – יש ייאוש רב מצד האדם.
  10. שאלת ההורים והמשפחה – דוגמה: הומו גר עם בן זוגו ויש אירוע משפחתי. חצי מהמשפחה אומרת שלא תגיע אם בן הזוג לא יוזמן, והחצי השני אומר שלא יבוא אם הוא יוזמן.
    אני זוכר אבא ובן הומו שבאו אליי להתייעצות, ושאלתי את האב מה הפתרון שלו למצב של הבן שלו, והוא אמר לי "לתקוע לבן שלי כדור בראש". זו הדוגמה הכי קיצונית שהייתי עד לה. ומהצד השני – אימא "פולנייה" אחת בכתה על שבמשך שנים לחצה על הבן להתחתן מבלי שהיא יודעת שהוא הומו והוא היה לבד עם זה.

סיכום:

לאמץ את המילה רכות. הן טיפולית-ייעוצית והן תאולוגית.

גבולות הגזרה – הדבר אסור ע"פ התורה אבל לא רוצים שאנשים יתאבדו. אנו לא צריכים לשנות דבר באיסור התורה אבל אנו כן צריכים לשנות את ההומופוביה. אין לדבר על מאה אחוזי הצלחה. אישית בעבר העפתי תלמיד בישיבה שהייתה לו משיכה לגברים, והבנתי שטעיתי.

יש כאן עימות זהויות. והטענה שיש עוד תאוות והתורה אוסרת אותן ולכן סימן שאפשר להתגבר עליהן נכונה, אבל השאלה נותרת בעינה – אז מה הלאה. איך ממשיכים.

אחוז גבוה מההומואים הדתיים הפכו דתל״שים.

ד"ר כהנא
ד"ר כהנא

ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני:

הומוסקסואליות אינה מהות. אין שום דבר שמאפיין הומוסקסואליות לעומת סטרייטיות, וגם במחקרים לא מצאו דבר כזה. אין כאן תת-קבוצה שעומדת בפני עצמה.

יש תרבויות שהומוסקסואליות היא נורמטיבית, ועדיין באים ילדים לעולם והחיים נמשכים.

ההתפתחות הן ההומוסקסואלית והן ההטרוסקסואלית קשה בשני המקרים כי בשני המקרים צריך להתנתק מדמות האם שהוא הקשר הראשון בין העובר לאם, אבל ההבדל היא היחס החברתי.

כמעט אצל כל מתבגר יש התעסקות עם הנושא ההומוסקסואלי, למשל המונח ״חבר נפש״.

יש אנשים שנמשכים לגברים בגלל פחד מדמות האישה וכדומה, אבל זה לא נכון לכל אחד. כך גם הנושא הנרקיסיסטי ולפיו יש טענה שהומואים אוהבים את עצמם ולכן נמשכים לגברים. זה נכון אבל לאנשים מסוימים. כך גם חוסר בגבריות.

לכן לעצת נפש יש הצלחות כי יש אנשים שהטיפול שלהם מתאים להם, אבל יש גם כאלה שלא וזה יכול להזיק, ובזה עצת נפש אינה מודה. כשמבטיחים הצלחה והיא אינה מגיעה הכישלון והנפילה שאחריה קשים יותר. לכן חשוב לחדד שהדברים מורכבים ואין קו אחד נכון.

מי שהומו אינו אדם אחר אלא הוא אותו תלמיד שהר"מ הכיר לפני כן.

hemed

שימו לב: המפגש לא היה מפגש רשמי של כמוך

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.