"ולא בטוח שהייתי מתחתן אילו הייתה לי אפשרות להחליט שוב" | מים רבים

"היא מצפה שאתייחס אליה כאל אישה, וזה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי. אני מנסה להתייחס אליה ככה ולתת לה מחמאה שמזל שהיא נראית טוב שאם לא כן בכלל לא הייתי מתקרב או מנסה לגעת, גם לא בטלפתיה" – בעלה של שיראל מפתיע אותה בצימר רומנטי ושניהם ממשיכים ללמוד על עצמם כמה דברים

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רביםוזה אני שעושה את הצעד הראשון. יוצא מעצמי. צועד לקראת. לקראתה. רוצה לעשות לה טוב. להפתיע. לפנק. מגיע לה. ויוצאים לחופשה של יומיים. אני אחראי על הצימר, היא על כל השאר. מי ישמור על הילדים מי ישמור על הבית. מה יאכלו מתי וכמה. וזה לא שאני לא יודע לארגן דברים מהסוג הזה, אבל יש דברים שנשים יודעות לעשות יותר טוב…

נחמד לי להיות איתה ככה סתם, לטייל, לאכול ביחד, לדבר, להיות, אנחנו חברים טובים.

יושבים לאכול בנחת. אני והיא. וממשיכים לצימר, קצת עיכובים. אבל מגיעים בסוף. אני מזכיר לה איך פעם כשהיינו יוצאים אז קודם היה איזה טיולון קליל לפני, והיום… זה להגיע כמה שיותר מהר לשנת צהריים טובה מבחינתי. מבחינתה ספר טוב. כל אחד וההנאות שלו.

היא נכנסת ראשונה. אני מביט בה. באישה של חיי. האישה היחידה בחיי. היא כל מה שגבר צריך אבל בשבילי אין לזה שום משמעות. ואם לדייק, אין המשמעות שהיא הייתה רוצה שתהיה.

ברור לי שאם היה כאן עכשיו גבר לידי זה היה נראה אחרת. אנחנו מאוד פתוחים ומדברים על זה, מדברים על הכול. והתשובה שלי שאני לא משווה. אי אפשר להשוות. אני אומר לעצמי ולה, שמזל שאני מרגיש רגש כלפיה וכן יש איזו משיכה. אבל עדיין אני צריך לגייס את כל כולי כדי להיות שם. להיות בשבילה.

היא מצפה שאתייחס אליה כאל אישה, וזה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי. אני אומר לה שמגיע לה גבר אחר שיידע להעריך את כל הטוב שיש לו. ואני מנסה להתייחס אליה ככה ולתת לה מחמאה שמזל שהיא נראית טוב שאם לא כן בכלל לא הייתי מתקרב או מנסה לגעת, גם לא בטלפתיה.

אינטימי הכי קרוב שאפשר ואני די מתוסכל כי לא באמת קורה משהו מבחינתי, אני יודע שהיא מצפה ממני, אני בתפקיד הגבר שצריך לחזר אחריה. וזה קשה לי. כ"כ רוצה כבר להיות אחרי הקטע הזה. עוד לא קרה כלום וכבר אני מותש, עסוק בדבר הלא נכון. כי מבחינתה – ואת זה היא מסבירה לי ולא בפעם הראשונה, אני חייב לציין – לא כ"כ מעניין הסוף של הסיפור. היא מחכה להתחלה. ואני לא יודע מאיפה להתחיל.

והיא לא לוחצת. עושים תיאום ציפיות מערב כזה. והיא מבקשת ממני לחשוב על הצירוף של המושג "יחסי מין" בדגש על היחסים לפני המין. על תקשורת, על אמון, על ביחד, עלינו. היא מתכוונת.

"יחסנו לאן", אני שואל?

והיא מהנהנת בחיוך קטן.

ואני מוצא את עצמי מספר לה על הפעמים שבהם נפגשתי עם גברים, ולא לכוס קפה. אנחנו מנסים להבין ביחד למה אני כ"כ חסום ולא מצליח לגעת ולהתקרב.

והיא מצדה מזכירה לי כל מיני משפטים שאמרתי ושפגעו בה. גם בזה נשים יותר טובות, מתברר. שלא בטוח שהייתי מתחתן אילו הייתה לי אפשרות להחליט שוב, שאני נשאר רק בשביל הילדים, ועוד כל מיני דוגמות ומשפטים. וזה בעיקר גורם לה לקושי באינטימיות שלנו. קשה לה לתת מעצמה, להתמסר. מחפשת הדדיות בקשר. או לפחות רצון עמוק שיהיה.

ומצדי, אני מסביר לה שגם אם אין רצון טבעי להיות ביחד זה בסדר לרצות לעשות לה טוב. זה גם מניע אותי לפעולה. ואני לא קרבן ולא סובל. רק מתקשה קצת וצריך עזרה. היא מוכנה לעזור. שואלת אם אני רוצה הארכת זמן, הקראה או אולי הקלה אחרת.

ואני אומר לה שת'אמת, אחרי כל הדיבורים על רצונות מחשבות והגיגים, אני רוצה כבר לעבור למילה השנייה שבאה אחרי "יחסֵי-".

והיא רק צוחקת צחוק מתגלגל. שמשחרר אותה. אותי. אותנו.

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

      1. זו רמיזה… (:<
        במילים אחרות את משאירה במתח…אז יש בזה איזושהי משאלת לב שזה ימשיך יותר מהר… מותר לא? 😛
        ולדעתי דווקא אם לא תתני לו לכתוב זה יהיה אפילו יותר טוב…שיפתח בלוג משל עצמו למה לגנוב לך את הקרדיט?

        1. אויש ביאסת
          זו אני שכותבת בשמו

          הבעל ממש לא בקטע של לכתוב
          הוא בקושי קורא את מה שאני כותבת…

          (יש לו אותי בלייב הוא לא צריך בלוגים…)

          ולגבי המהירות – אין לאן לרוץ ואין לאן למהר..
          כותבת על החיים שלי
          והם לא מהירים במיוחד
          הם כן מאירים אבל 🙂

          להשתמע