פרק נט | החצי השני

ובו אימא של אודי מגיבה למה שהיא שמעה, ובעיקר למה שהיא ראתה

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

פתחתי את העיניים והבטתי בהוריי. רציתי לראות את התגובה שלהם.

אימא שלי קמה והתחילה להסתובב בסלון. מהדלת לכיוון אודליה וליבת וחזרה אבל לא ליד הספה – שם ישבנו ראובן ואני.

בשקט ששרר ממש יכולתי לשמוע את הגלגלים חורקים לה בראש כשהיא מנסה להחליט מה לעשות. ראו שהיא נאבקת -זה היה ממש פיזי.

בסוף, אחרי מה שנראה כנצח אבל היה אולי שתי דקות, היא עצרה מולנו והישירה אליי מבט כשהיא מנסה לא להסתכל על ראובן.

היא לקחה שתי נשימות עמוקות ופצחה בנאום.

"אודי חמוד שלי, כנראה שאני אצטרך לאכזב אותך ואת כולכם בעצם. מסתבר שאני לא כזאת ליברלית כמו שהייתי רוצה לחשוב. ידעתי שאם אבוא לכאן אני אולי אראה משהו כזה, אבל המרחק בין לחשוב על זה ובין לראות את זה בעיניים הוא כנראה עדיין גדול מדי. בראש אני מבינה הכול, אבל הבטן שלי מתהפכת לגמרי כשאני רואה אותך מנשק גבר מולי. תסלחו לי כולכם, אני רוצה לאהוב אתכם ולקבל אתכם אבל אני עדיין לא מוכנה. אולי עוד מעט, אולי לעולם לא. כרגע – לא".

היא התקרבה אליי, נתנה לי חיבוק אמיץ ויצאה בסערה כשאבא שלי מזדנב בעקבותיה תוך מלמול כמה מילים לא מחיבות.

הדלת נסגרה, לא בטריקה אפילו, ושוב שרר שקט בבית.

אודליה שברה ראשונה את השקט.

"לך אחריה, יוצמח, אל תתן לה ללכת ככה".

יצאתי בריצה אל חדר המדרגות, מקווה לתפוס אותם לפני שייעלמו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.