הומו דתי בסיפור אישי מול אנשי חינוך מהחמ"ד | כל-מיני

"אני עומד מולכם היום חזק, שלם עם א-לוהים ואדם, אבל אל תטעו בי: לא תמיד כך נראו הדברים. גם עליי חלפו שנים ארוכות של התבגרות מורכבות מאד מבחינת נטייתי המינית" – דניאל בסיפור אישי על התמודדותו כהומו דתי, סיפור שסיפר ביום עיון מבית החמ"ד בנושא הכלת בני נוער הומוסקסואליים במוסדות החמ"ד

מתוך יום עיון מבית החמ"ד בנושא הכלת בני נוער הומוסקסואליים במוסדות החמ"ד, כ"ט במרחשוון תשע"ו, 11/11/15 למניינם.

לתוכנייה של יום העיון – לחצו כאן.

לפניכם הדברים שמופיעים בסרטון (גרסת המקור שכתב דניאל, ולא תמלול מדויק של מה שנאמר בפועל):

באתי הנה היום כדי לחלוק אתכם מחווייתי כמתבגר דתי שהתחנך במוסדות לימוד תורניים. חוויות שעיצבו את חיי בכל תחום. אני מקווה שהעדות האישית הזו, הלקחים והעצות שאביא כאן יהיו לעזר עבור בחורים אחרים שיזדקקו לתמיכתם. אני עומד מולכם היום חזק, שלם עם אלוהים ואדם, אבל אל תטעו בי: לא תמיד כך נראו הדברים. גם עליי חלפו שנים ארוכות של התבגרות מורכבות מאד מבחינת נטייתי המינית.

התחושה החזקה ביותר שזכורה לי מהתקופה ההיא, היא תחושת הבדידות האינסופית. מהרגע שהתוודעתי לנטייתי המינית, הפכתי להיות שומר סוד כבד מאד, שככל שעבר הזמן חשיפתו הפכה בעיניי לאסון גדול מאין כמוהו. פחדתי ש'ידעו עליי'. את הפחד הזה לא הזינה הנטייה עצמה; הייתה זו האווירה החברתית והלימודית ששררה סביבי, שהבהירה לי שהמילה 'הומו' היא קללה, שהומואים הם מסכנים, ושאין גורל נורא מלהיות כזה בעצמך. במילה הזו נקשרו חולשה, פחדנות, חוסר גבריות – כל הדברים שגרמו לי לפחד מלומר אותה אפילו לעצמי. לא היה לי שום מקום בעולם לשאוב ממנו נחמה. עם הבדידות הזו ניגשתי אל אחד הרבנים בישיבה בה למדתי. עד היום אני מצטער על כך: במקום להעניק לי את התמיכה שלה הייתי זקוק, הוא בחר להבטיח לי שמדובר במשבר שרבים מבני גילי חווים, הבטיח לי שנדבר ויחד ניווכח שלא מדובר במציאות מוחלטת, ושיש טיפולים לאנשים שכמוני. יצאתי ממנו במפח נפש אדיר: הוא לא הבין אותי. החוויה הזו הייתה אחת מהצמתים הראשונות בדרך שלי עד היציאה מהארון. היום, במבט לאחור, אני מסוגל להסתכל עליה וללמוד מה היו הטעויות והיכן יכלו הדברים להיעשות אחרת כדי לחסוך סבל אדיר.

ילדים אחרים שסופגים לעג, לצערנו, יכולים למצוא לעצמם קבוצה להשתייך אליה – אם מדובר בצבע עור, במוצא וכד'. לילד הומו אין קבוצת כזו להשתייך אליה, והוא מוכן לקבל את תחושת השייכות מכל מקום. לא תמיד המקומות בהם הוא מרגיש שייך הם מקומות שמיטיבים אתו. דאגו שהוא יחזור אליכם בפעם הבאה, ולא לאינטרנט. בעולם שלכם הילד הזה חשוב. יש לכם ערכים לתת לו, עולם מוסרי. באינטרנט, הוא עוד נער נטול פנים. באינטרנט הוא חשוף להצעות למין מזדמן, לניצול, לזנות, להפקרות מינית מסוכנת ולא בריאה שעלולה לגרור אותו אל תהומות נפשיים ופיזיים נוראיים.

בעידן הזה, בו העולם והידע פתוחים עבור כל אחד, גם הדברים הגרועים ביותר, קשה להפריז בחשיבות תפקידו של מחנך או מורה, שמסוגל לנתב את הילד למקום בריא ומוגן. כדי להצליח במשימה זו, עליו להקפיד שהפתרונות שהוא מציע לילד יהיו הולמים ומתאימים. פתרון שלא ייתן מענה אמתי לבעיה ידון את הילד לחיפוש אחר מענה במקומות אחרים. למרבה הצער, רבים מהפתרונות הגרועים עונים יותר טוב על מצוקתו של מתבגר הומוסקסואל מאשר היחס שהוא מקבל מהצוות החינוכי בבית הספר.

אל תחכו שהילד יגיע אליכם. הוא מפוחד ומבוהל. הוא כבר שמע שהוא סוטה, מגעיל, בהמה, לא טבעי, חוטא, מעוות, חולה, פגום, והמילים האלה נחקקו בנשמתו. בכל אחד מבתי הספר שלכם ישנו אחוז מסוים של ילדים ששומע לעתים קרובות מדי שהוא מייצג את מה שלא טוב. במקום לקבול על הרשעה, הוסיפו צדק: דברו על הנושא במפורש בבתי הספר. הבהירו לילדים באופן חד משמעי שאין שום זכות לפגוע באדם על רקע נטייתו המינית, שזהו מעשה חמור, נתעב בעיני ה' ומסוכן, שדלתכם פתוחה עבור כל אחד. אתם יכולים להציל את חייו החברתיים ואת חייו הפיזיים של הילד הזה שישמע את המילים המרגיעות האלה בקולכם.

מעבר לכך שהנער יכול ללכת למקומות שיפגעו בו – מדובר במשימה חינוכית מהשורה הראשונה. שכן, כמחנכים חובתכם לדאוג שהשנים האלה שבהן נבנה הדימוי העצמי, הביטחון העצמי והצמחת כוחות הנפש של הנער יהיו שנים משמעותיות ולא מנוונות.

התעלמות והדחקה מהמקומות האלה יבואו אותו לעיסוק אובססיבי בהם. ועיסוק אובססיבי במקומות חשוכים, כואבים, פגועים ומושפלים יותיר צלקות, שברבות השנים עלולות להפוך לשנאה ותיעוב עצמי, להתרחקות מכל מה שמקושר למקומות הכואבים האלה – דת, חברה, משפחה. חוסר הקבלה, ולא הנטייה עצמה, היא זו שתרחיק אותו מעולמות אלה. אם הנטייה אכן קיימת, היא אכן קיימת. ושום אידיאולוגיה לא תזיז אותה ממקומה. הדבר היחיד שאידיאולוגיה יכולה לעשות היא ליצור תגובה מסוימת כלפי המציאות. אם הילד ישנא את נטייתו המינית, האם הוא יחדל להיות הומו? לא. הוא פשוט יהיה הומו ששונא את עצמו. ולילד ששונא את עצמו לא אכפת להסתכן, ולא אכפת לו לפגוע בעצמו.

הבטיחו שלא תהיו שיפוטיים. הבטיחו חום ואמפתיה. אל תמהרו להמליץ על טיפולי המרה. מחובתכם כמחנכים להתוודע למעמדם הרעוע של טיפולי המרה, למחקרים הרבים שמוכיחים את חוסר יעילותם, לאזהרותיהם של ארגון הפסיכולוגים הישראלי, ארגון העובדים הסוציאליים ומשרד הבריאות בנוגע לטיפולים אלו. עליכם לדעת את נתוני ההתאבדות הגבוהים, את אחוז הסובלים מדיכאון וחרדה בעקבות הטיפולים, ובכלל להכיר את הנושא באופן אמפירי ומדויק, ורק אחר כך לגבש תפיסת עולם כלפיו.

אך לא משנה כרגע מה תפיסת עולמכם בעניין – אתם יכולים לתמוך בשיתוף ההורים, ביציאה פומבית מהארון, בייעוץ פסיכולוגי, בחתונה עם אישה – בכל דבר. אבל הפתרון שתציעו לילד בפעם הראשונה שהוא יספר לכם תמיד יהיה נגוע בשיפוטיות, שכן אתם עדיין לא יודעים מה מצבו המדויק. הוא לא סיפר לכם. הוא רק יצר מרחב בטוח שבו הוא יכול לדבר על הנושא, ורק בשיחות הבאות הוא יוכל לפתוח ולדייק היכן הוא עומד. לכן השלב הראשון חייב לכלול חיבוק גדול.  הסבירו לו – במלים ברורות, הדבר הזה לא מובן מאליו בשלב הזה – שהוא טוב. שהוא נשמה טהורה וזכה, שעצם היותו הומו לא הופכת אותו לחוטא, סוטה או מופקר מינית. ודעו זאת גם אתם – ברגע שתפתחו אצל הבחור הזה מקום שלם ואוהב כלפי עצמו, הוא לא יפתח התנהגות מינית לא בריאה.

אין בדברים אלו כל אמירה בנוגע לשיח ההלכתי סביב הסוגיה. עניין זה אמור להיבחן בכובד ראש, על ידי תלמידי חכמים, אנשי מקצוע ומורי הוראה, באופן הגון ורציני. אך בין ההלכה לבין היחס כלפי האדם שעומד מולכם ומול מצוקותיו יש מרחק גדול מאד של אנושיות.

אינכם רואים את הדרך שעברה עליי עד כה. אתם לא רואים את הבכי בלילות. את המצוקה, את הפחד, את הזעקות ביום כיפור, את התפילות שעסקו כולן בדבר אחד: שמחר אקום בבוקר ולא אהיה יותר הומו. את התפילות שאמי לא תמות כשתשמע, שאבא שלי לא ישנא אותי, שהאחים שלי ימשיכו להכיר בי כחלק מהמשפחה. אינכם רואים את העלבונות, הצלקות, מאמצי ההסתרה שגרמו לי לברור את מילותיי, תנועותיי, מחשבותיי בכל רגע. אינכם רואים את העיסוק המטרף בגוף. אינכם רואים את הילד השבור שמסתובב בודד בעולם ומחפש שמישהו יגיד לו שהוא בסדר.
ברוך השם, בזכות אנשים טובים אני נמצא במקום טוב היום, אבל הבחור שבא לספר לכם שהוא הומו נמצא במצב דומה. הוא ספינה טרופה בלב ים, הוא מתחנן שמישהו יבוא לאחוז בהגה ויוביל אותו לחוף מבטחים.

היו שם בשבילו!

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.