חושב שאתה טמא רק מפני שאתה הומו-דתי? לרמב"ם יש מה להגיד לך | הלכה

הומואים דתיים רבים חושבים שאם הם נמשכים לגברים, וק"ו אם הם מממשים את המשיכה – הם טמאים ואין משמעות לשמירת המצוות שלהם וללימוד התורה שלהם, ולכן הם מתרחקים משמירת תורה ומצוות. הרמב"ם כותב במפורש נגד הדעה הזו

הרמב"ם רמב"םבימים אלו לומדים את אגרות ברמב"ם בנסגרת הלימוד היומי באמונה.

באיגרת השמד הרמב"ם יוצא נגד התפיסה שאדם נכנס לייאוש מעבודת ה' שלו, שם על עצמו תווית של פורק עול, ואומר לעצמו שמכיוון שהוא גם ככה עובר על עברות חמורות אין טעם להקפיד על הדברים הקטנים יותר. דבריו מזכירים את התפיסה המוטעית של הומואים דתיים רבים שסבורים שכיוון שהם נמשכים לגברים או מממשים נטייה זו הם "טמאים" ואין טעם לקיים את שאר המצוות.

ואלו דברי הרמב"ם באיגרת:

וצריך מי שעבר עליו זה השמד (הכוונה לגזרות השמד כלפי היהודים – עורך האתר), להתנהג באלה העניינים שאני מציע, שישים בין עיניו לעשות ולקיים מן המצוות מה שהוא יכול. ואם אירע לו שעבר הרבה, או שחלל שבת, לא יטלטל מה שאינו מותר לטלטלו, ולא יאמר מה שעברתי עליו יותר גדול מזה שאני נזהר ממנו, אלא יזהר מכל מה שהוא יכול.

ותדע שצריך האדם לידע עיקר מעיקרי הדת, והוא שירבעם בן נבט והדומים לו נפרעים ממנו על עשיית העגלים, ועל בטול ערובי תבשילין והדומה לו. שלא יאמר אדם קים ליה בדרבה מיניה, לא יאמר זה אלא בדיני אדם בעולם הזה, אבל השם יתברך נפרע מבני אדם על החמורות ועל הקלות ונותן שכר על כל דבר שעושים. על כן צריך האדם לידע שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנו עליה, וכל מצווה שיעשה מקבל עליה שכר. ואין הדבר כמו שחשב.

בהמשך דבריו הרמב"ם מסביר שגם הציבור צריך לקרב אנשים אלה, וגם כאן קשה שלא לגזור גזרה שווה להומואים:

גם כן אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא מקרבם ומזרזם לעשיית המצות. וכבר פירשו רז"ל, שהפושע אם פשע ברצונו כשיבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלים אותו, ואין נוהגים בו מנהג בזיון. וסמכו על זה מדברי שלמה ע"ה משלי ו' ל' "אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא" וגו', אל יבוזו לפושעי ישראל שהן באין בסתר לגנוב מצות.

הרמב"ם כותב דברים דומים גם באיגרת תימן:

והנה מצאנו איש אחד בין שאר בני אדם, כשלא ימצא די מחייתו במקום אחד עד שיקוץ בו ויצר לו מקומו, יצא משם למקום אחר. כל שכן כשיצר לו מקומו מצד תורתו ומצד אמונת האל, שלא יברח ממנו אל מקום אחר?! ומי שלא ייתכן לו לצאת בשום זמן, לא ינהל נפשו לאט, ויפשע בעצמו, ויעשה הפקר לחלל השבת ולאכול איסורים, ויעלה על לבו שפרק מעליו עול התורה, שהתורה הזאת לא יוכל להימלט ולהינצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו בין ברצונו בין שלא ברצונו, אבל הוא נענש על כל מצווה ומצווה שבטל מן הצווים, כלומר ממצווה עשה, וגם ייענש על כל מה שיעבור ממצות לא תעשה. ולא יעלה על הדעת שבהיותו עושה החמורות שלא ייענש על הקלות כדי שיפקיר עצמו להם. אבל ירבעם בן נבט, שחיק עצמות, ייענש על העגלים שחטא בהם והחטיא את ישראל, וכמו כן ייענש על שביטל מצות סוכה בסוכות. וזה העיקר יסוד מיסודי התורה והדת, ולמדוהו ועשו היקש עליו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.