הארון האישי של יוסי ל' | ארונות נפתחים

על עתות המשבר, על הנישואים בגיל צעיר, על הטיפול, על הגירושים, על כמוך וגם על העתיד * יוסי ל' משתף בסיפור האישי שלו

(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)

open-locker-boris-suntsov

יוסי ל', בשנות ה-30, מהמגזר הדתי-חרדי, בעל השכלה ישיבתית ואקדמאית, גרוש לאחר כ-10 שנות נישואין, אב לשלושה.

אני והגילוי

האסימון נפל לי בגיל 16, אולי קצת קודם, ואחרי שהוא נפל הבנתי הרבה דברים שחוויתי עוד קודם ביני לבין עצמי וביני ובין חבריי. לקח לי זמן לעכל. הקבלה העצמית הראשונה באה די מהר, אבל כשהבנתי את היקף המשמעות – עיבדתי מחדש את "הקבלה" הזאת. אני מאמין שהתהליך הזה לא נגמר ותמיד יש מה לשפר. לא טיפלתי בזה מיד, אבל כשהגיעה תקופת ה"שידוכים" בישיבה, שיתפתי את אמי ופניתי בהמלצתה לייעוץ ובסופו התחתנתי. במרוצת השנים (והן רצות מהר מדי בקהילה שלנו) גם שיתפתי רבנים ואנשי חינוך, בעיקר דתיים, בנושא. תגובתם הייתה בעלת אג'נדה ברורה, ואני לא אומר את זה בביקורת – זה פשוט היה כך.

אני והדת

היו עִתות משבר, בלי ספק, גם בגלל הנטייה וגם בגלל החיים – שהנטייה משפיעה עליהם לא מעט. אז כן, גם כעסתי על הקב"ה וגם התרחקתי מעט מהקיום הפרקטי. רציונלית אני בקונפליקט, אבל מעשית אני מבין שהשאלה הזו גדולה ממני ואני מותיר אותה בידי הבורא. אני מנסה להישאר עם הראש מעל המים ומקווה לימים ברורים יותר שיבואו, שהשלמות, השלווה והקבלה העצמית יהיו חממה להתפתחות תיקון וריפוי רוחני.

אני והשיתוף הראשון

אחד מחברי החדר בפנימייה שם לב שאני נעלם לכמה שעות בימי רביעי, והוא שאל אותי אם אני הולך לפסיכולוג ובין השאר גם שיער על הנטייה. הוא לא הופתע ולא התרחק. למעשה היינו אחר כך סוג של נאהבים. בכל מקרה בהתחלה, כאשר הוא התעניין ואני בחנתי מולו את האפשרות "לספר את עצמי בלי סייגים" התחושה הייתה נפלאה.

אני והמשפחה

כולם יודעים, בסופו של דבר, כל אחד בשלב אחר בחיים. אני זוכר שלמחרת אחת השיחות הטעונות שעשיתי מול הוריי – גלוית לב, אמי מתקשרת אלי ומודה לי על גילוי הלב. אפילו שאני בטוח שזה היה קשה להם ומדאיג.

אני והרבנים והעולם החרדי

ההתייעצויות שלי היו לפני כעשור בשנות האלפיים, החשיפה והמודעות בעולם הדתי היו מועטות, שלא לומר בעולם החרדי. למזלי היה לי משגיח חכם לב, שלא נבהל מהתשוקות, היצרים והמצוקות של הבחורים שלו בישיבה. הוא לא יכול לתת לי תרופה וגם לא התיימר, אבל הוא תמך ועודד, וכמובן הכווין לעבר חתונה. אה כן, פעם משהו הציע לי סגולה "בדוקה" לתאוות אישה: אכילת אשכי שור. סירבתי לנסות 🙂

אני והחברים, קהילה ומקום העבודה

לא יודעים, אני עדיין לא מוחצן בצורה הזו.

אני והטיפול

הייתי בכמה טיפולים, כולם הועילו במשהו, אבל בהחלט לא שינו את המציאות שבה אני קיים. אני מאמין במוטו של "א-לוהים לא התבלבל. הוא עשה אותי כזה והוא לא מתכוון שזה ישתנה", פשוט צריך למצוא את הדרך להתמודד. הייתי גם בעצת נפש, זה לא היה קל אבל גם לא קשה יותר מכל טיפול אחר. זה הוסיף לי משהו אבל לא בעניין המגדרי.

אני ונשים

איני נמשך לנשים כלל.

אני והאישה

התחתנתי די צעיר, לא הייתי בתודעה מלאה לגבי המשמעות המלאה של המהלך, נכנסתי אליו מפוכח, לא מתוך אשליה של "תתחתן וזה יעבור" אפילו שהיו לא מעט שאמרו לי את זה, בעיקר לא הבנתי כמה קשה להחזיק מועקה כזו במשך שנים. באופן אישי אני מגדיר נישואין כאלו כבית כלא, או כאונס, אבל זו הגדרה מאד אישית שלי, לחיי הנישואין שאני הצלחתי ליצור. לא עוסק בחֲרָטה על העבר ואני לא בטוח שחיי היו מאושרים יותר לולי. זה היה הנתיב והגורל שלי – אני יודע כך מאחר שעשיתי את המיטב לפני ואחרי, עשיתי מה שיכולתי, הבנתי והאמנתי בו. אני שמח שיש לי ילדים.

אני והגירושים

הבסיס לגירושין היה הנטייה בלי ספק, אני חושב שטוב שזה קרה, אני טבעי ופשוט יותר כיום. אנחנו בקשר ענייני בלבד.

אני והאושר

אושר היא מילה חמקמקה. אני מאמין באושר הפנימי, כזה שלא תלוי במשהו חיצוני, ואני מחפש את הדרך אליו.

אני וכמוך

שמעתי מחבר, ברגע קטן ואפור החלטתי להגיע לאחת השבתות והשאר היסטוריה. אני מוצא בקבוצה מסגרת נעימה ותומכת.

אני בעוד 10 שנים

גדול עליי.

רוצים גם אתם להתראיין למדור? שלחו לנו דואל: kamoha.or@gmail.com

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.