חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר – רואי בטור אחרון ואישי | על האובניים

"הַשִּׁירִים הֲכִי טוֹבִים לֹא נִכְתְּבוּ בִּכְלָל / הֵם נִכְתָּבִים עַל יְדֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לִכְתּוֹב / אוֹ לֹא רוֹצִים אוֹ לֹא אוֹהֲבִים אֵת זֶה בִּכְלָל" – רואי בטור פרידה מהבלוג המיוחד שלו, ובו הוא פונה ישירות גם אליכם, הקוראים, ומבקש: קחו את העט והדף שלצדכם ופשוט תתחילו לכתוב

(לכל הרשומות והשירים בבלוג זה – לחצו כאן)
על האובניים חדש

חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר / גַּבְרִיאֵל בְּלַחְסַן

הַשִּׁירִים הֲכִי טוֹבִים לֹא נִכְתְּבוּ בִּכְלָל
הֵם נִכְתָּבִים עַל יְדֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לִכְתּוֹב
אוֹ לֹא רוֹצִים אוֹ לֹא אוֹהֲבִים אֵת זֶה בִּכְלָל 
זֶה קוֹרֶה בַּמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהֶם
אוֹ בְּאֵיךְ שֶׁהֵם מַחֲזִיקִים לְךָ אֵת הַיָּד
בְּאֵיךְ שֶׁמַּדְבִּיקִים אֵת הַקֵּרָמִיקָה לָרִיצְפָּה
וּמְנַגְּבִים אֵת הַחוֹמֶר הָעוֹדֶף
בְּאֵיךְ שֶׁהֵם מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ
כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מִזְּמַן לֹא מִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם
בַּלַּיְלָה בִּלְחִישׁוֹת הִיא שָׁרָה לְךָ שֶׁאַתָּה אָבוּד וּמְכוֹעָר
בַּדּוּמִיָּה הַזֹּאת זֶה קוֹרֶה
זֶה קוֹרֶה עַל הַמִּיטָּה שֶׁלְּךָ כְּשֶׁאַתָּה לֹא נִמְצָא
זֶה קוֹרֶה בְּשִׂיחַת טֶלֶפוֹן מִקְרִית
זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁאַתָּה מְחַכֶּה לְאִמָא שֶׁלְּךָ לְאָח שֶׁלְּךָ

זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁלּוֹקְחִים לְךָ אֵת הַבַּיִת
זֶה נִמְצָא בַּקִּיר זֶה נִמְצָא בַּטַּחַב
זֶה נִמְצָא בִּמְקָרֵר מְקוּלְקָּל שֶׁעוֹמֵד דּוֹמֵם לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמִּמּוּל הַבַּיִת שֶׁלְּךָ
זֶה בַּכַּעַס שֶׁל אָחִיךָ הַקָּטָן בִּדְמָעוֹת שֶׁל אַבָּא שֶׁלְּךָ
זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁאַתָּה מֵת

וְזֶה לְיָדְךָ כָּל הַזְּמַן
וְזֶה מִסְּבִיבְךָ
לְךָ תִּקְטוֹף עַכְשָׁיו אֵת הַפְּרָחִים
וַתִּבָּהֵל מֵהָאוֹר הַמְּסַנְוֵור
וְתִדְרוֹך עַל זְכוּכִיּוֹת
וְתִצְחַק מֵעֵינַיִים עֲגוּלּוֹת אוֹהֲבוֹת
הַמִּילִּים הֵן אִילְּמוֹת וְהַלַּיְלָה הִגִּיעַ וְהַתַּנּוּר דּוֹלֵק וַאֲנִי נִכְבָּה… אֲנִי נִכְבָּה

* * *

הבלוג "על האובניים" מגיע אל סיומו.

אני זוכר איך הבלוג הזה החל את דרכו לפני כשנה וחצי כרעיון ותוך כדי שיחה עם עמית, עורך האתר, מבלי שאדע אם וכיצד יתממש.

רעיון שטמן בחובו חששות רבים כיצד יתקבל ועל מה ואיך עליי לכתוב בבלוג.

יותר מכול היה בי החשש הגדול לפרש את הסתום, כי שירים כדרכם הולכים אל הנעלם יותר מאשר אל הגלוי, ולכן לכתוב פרשנות לשיר משמעו לגלות את הסודות החבויים בו, לגלות מעט מסודות הנפש, טפח מהמחשבות והחוויות האישיות ביותר שטמנתי בתוך השיר.

מה גם שיש בפרשנות מן התרחקות ומעילה באמונו של השיר, כי אל שיר (כך בהבנתי הדלה) צריך לבוא, לקרוא, לטפס ולהתאמץ בכדי להכיר את מכמניו וסודותיו, צריך לקרוא שיר כמה וכמה פעמים ואולי אז יאות השיר לגלות את עומקיו, זה כמו לקלף שכבות של צבע מהקיר או באופן מדויק יותר זה כמו לקלף בצל, שבדרך אל לבו יש להזיל מעט דמעות.

ומי אני שאגלה את השביל הנסתר אל השיר – לקורא?

מצד שני הרי שירה אינה פופולרית אצל רבים, ולכן חשבתי לעצמי שאולי הבלוג הזה יפתח צוהר ואפילו הצוהר הקטן ביותר לעולמה של שירה. מתוך כך "מעלתי באמון" שנתן לי השיר וכתבתי לו הסבר כדי שימצא הקורא את דרכו אל השיר.

ואם מישהו הושיט ידו לפתוח הצוהר או פסע בשביל החבוי אל השיר והיה זה שכרי.

לפני כשנה או יותר צפיתי בסרט "יונה". סרט המגולל את סיפור חייה של יונה וולך, משוררת שנויה במחלוקת, מחלוקת שהתעצמה עם פרסום שירה "תפילין", באחת הסצנות בסרט רואים את יונה וולך והיא רק בת 21 בלבד מתחננת שיאשפזו אותה בבית החולים הפסיכיאטרי "טלביה" שבירושלים. זאת בכדי שתוכל לקבל את הטיפול החדשני ב-LSD שהיה מקובל באותם הימים (מדובר על שנות ה-60, כיום LSD הוא סם שמוגדר מחוץ לחוק). יונה התחננה לטיפול זה מפני שבאותה העת היא חוותה מחסום כתיבתי, ובכדי לשבור את המחסום הזה היא כמתחננת על חייה לקבל את הטיפול, שהרי בעבורה הכתיבה היא הכול, וכל רצונה הוא לכתוב גם אם במחיר שימוש ב-LSD. שהרי מובטח שה-LSD יוכל להביאהּ למקומות העמוקים ביותר של התודעה ומשם כבר יבוא פרץ הכתיבה מעצמו (דבר שאכן קרה, הטיפול החזיר ליונה את "יכולת" הכתיבה, אך גָּבָה ממנה מחיר אישי כבד).

בעיניי, הסצנה הזו בסרט היא מהחזקות בו, בעיקר אותה התחינה – זעקה שבה יונה (בגילומה המופלא של השחקנית נעמי לבוב) פונה אל המטפל ומתחננת על רצונה לכתוב. ניתן לחוש כמה בער בה הרצון כאילו כל חייה תלויים בזה.

ואולי משום כך קנתה מקום של כבוד על מדף ספרי השירה העברית בת זמננו.

יש לא פעם שגם אני כמוה (אני מניח שלא באותן עוצמות) מרגיש בְּעֵרָה שכזו ופעמים מתוכה אני כותב שיר.

* * *

בבואי לכתוב טור פרידה חיפשתי אימרה או שיר שידברו על סיום. מתוך חיפושים ברחבי המרשתת נתגלתה לפני פנינה שכתב גבריאל בלחסן – חבר להקת אלג'יר (כבר כתבתי עליו בטור הפתיחה). בעיניי הוא אחד היוצרים הכנים והמטלטלים ביותר שהיו בשנים האחרונות, לצערי התוודעתי ליצירתו רק אחר מיתתו. הוא מת כשהוא רק בן 37.

שלושת השורות הפותחות את השיר מייצגות נאמנה את הבלוג:

"הַשִּׁירִים הֲכִי טוֹבִים לֹא נִכְתְּבוּ בִּכְלָל 
הֵם נִכְתָּבִים עַל יְדֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לִכְתּוֹב 
אוֹ לֹא רוֹצִים אוֹ לֹא אוֹהֲבִים אֵת זֶה בִּכְלָל"

אני חושב שהמילים האלו באות לומר שבכל אחד מאתנו ובכל רגע נתון בחיים חבוי שיר, גם אם אנחנו לא יודעים או אוהבים שירה, בכל מעשה שנעשה יש בו שירה, במגע, בליטוף, באמירה או צעקה בטוב וברע, בחי בצומח ובדומם. בכל דבר ניתן לראות שירה ועל כל נושא ניתן לכתוב שיר.

יש בשירו של גבריאל אמת פשוטה ומפתיעה ששבתה את לבי, מעיין בקשה (צוואה?) להתבונן בחיים עצמם ולראות איך שירה נכתבת נשזרת בהם.

לסיום אני רוצה להודות ליוסי ששיתף בשיריו, והביא את קולו כישרונו ומחשבותיו אל הבלוג.

מעבר לכישרונו, יוסי הביא בכתיבתו סגנון כתיבה וקול שִׁירִי ייחודי רק לו, ומשורר טוב ראוי שתהא לו טביעת אצבע, כתיבה ייחודית משלו.

כמו כן אני רוצה להודות לעמית ולאתר כמוך שנתנו לי ולשיריי במה.

הבלוג הזה היה מסע מרתק בעבורי, ניסיתי לשחזר במסע את התחושות שדרכן נכתבו השירים, ושלא יהיה קל הדבר בעיניכם שהרי חלק ניכר מהשירים נכתב לפני זמן רב.

ניסיתי להעביר נאמנה את התחושות בהסברים שאותם כתבתי, גם אם במחיר חשיפה שלי עצמי.

לקחתי יד ביד את הקורא במסע אל השירים – אל עולמי הפנימי.

אך אין רכבת מבלי נהג כך יצא שגם אני עברתי מסע משל עצמי.

כמובן, כמו כל מסע, גם מהמסע הזה יצאתי עם כמה תובנות.

ואליך הקורא:

שיר טוב הוא שיר שהקורא מצליח להתחבר אליו ודרכו להרגיש את תחושותיו שלו.

אני מקווה מאוד כי הצלחתי להתחבר אליך במילים. ואתה התחברת אל השירים, התרגשת, נעצבת ושמחת איתם כאילו אתה בעצמך כתבת את השירים.

ודבר אחרון: כתיבה אינו דבר קל כלל ועיקר, ולעתים דורשת זמן רב וחיפוש נפשי עמוק, אך בעבורי היא לא רק תחביב היא ברוב הפעמים הכרח.

שמחתי לחלוק מעט משיריי ומחשבותיי איתכם.

תודה לכם הקוראים שהייתם חלק ממסע מרתק זה.

כתמיד אשמח לתגובות הערות והארות.

ויותר מזה אשמח שתיקחו את העט והדף שלצדכם –

ופשוט תתחילו לכתוב.

רואי

* תודה רבה לרואי על מסירותו ועל התמדתו ועל שהסכים לשתף אותנו בפרי ידו ולבו *

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.