פרק סד | החצי השני

ובו אודי מתקשה שלא לדבר עם אימא שלו זמן רב כ"כ עד שהוא מחליט לשבור את הקרח בדרך שלא תשאיר אף אימא או סבתא אדישה

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

את הסוף של הסרט אני כבר לא זכרתי כי נרדמתי על ראובן, מותש כולי והתעוררתי למחרת בבוקר לידו.

לאחר ארוחת בוקר משותפת החליטה הקבוצה הקטנה שלנו שאני לא צריך להישבר ולהילחץ מאימא שלי כרגע וצריך לתת לה מרחב וזמן.

זה התאים לי כי גם אני הייתי צריך קצת מרחב וזמן לעצמי.

ככה עברו כמעט שבועיים. אני לא זוכר תקופת זמן כל כך ארוכה שבה לא דיברתי עם אימא שלי – אישה כל כך משמעותית בחיים שלי. לפני שבת נשברתי, התקשרתי ואז ניתקתי. רציתי לראות אם היא תתקשר בחזרה. היא לא.

במהלך השבוע ממש דגדג לי באצבעות להתקשר ממספר חסוי או מטלפון של מישהו אחר רק בכדי שהיא תענה, אבל הצלחתי לעמוד בפיתוי ולא נשברתי. בסופו של דבר שגרת החיים חזקה מכל דבר אחר ופשוט המשכנו בחיים שלנו כרגיל לצד ענן קטן באופק.

ביום חמישי היה סוף סוף משהו קצת שונה. לאודליה ולי ולבטן, כמובן, נקבעה פגישה עם האולטרה-סאונד בקופת החולים.

למי שלא מכיר ולא יודע, היום יש טכנולוגיה מדהימה שמאפשרת להרגיש כאילו אתה ממש נוגע בעובר בתוך הרחם. פשוט נפלאות הבריאה שזה מדהים! איך אומר שלום שטיסל? "חסדי ה' ממש". ההתרגשות כשאתה שומע את הקולות מהרחם ורואה את התמונות, פתאום זה נהיה כל כך אמיתי שכבר רציתי שהם יצאו ונחבק אותם. כמו שריטה הגדולה שרה "בסוף אתה תצא אליי ואקח אותך בזרועותיי".

קיבלנו את התוצר המוגמר גם בתקליטור וגם בדוא"ל. החלטתי להעביר את הקובץ אל אימא. אולי זה ישבור את הקרח.

לחשתי תפילה חרישית ולחצתי "שלח".

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.