פרק סה | החצי השני

ובו אימא של אודי מגיבה לסרטון שקיבלה מאודי ומחליטה לפתוח דף חדש

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

כשנקפו הדקות ולא קבלתי התייחסות – מדד החרדה התחיל לטפס אצלי.

מזל שיש לי את אודליה שהייתה שותפה לשליחת הדוא"ל והיא הרגיעה אותי.

היא הזכירה לי שעכשיו כבר מאוחר ואימא שלי קוראת דוא"ל רק בשעות הערב המוקדמות ולכן אין ציפייה לתגובה מידית. כמו כן יש לזכור שמחר בבוקר היא הולכת לעבודה ולא תראה את ההודעה עד שתחזור הביתה ותתפנה מעיסוקיה הרבים בשעות אחה"צ והערב. היא משתמשת בדוא"ל ככלי לענייני השידוכים שלה ולכן אין מצב שלא תראה את ההודעה אלא שעליי להתאזר בסבלנות.

אודליה, כמו תמיד (או לפחות בדרך כלל) צדקה, ורק למחרת אחה"צ צלצל לו טלפוני הנייד בנעימה המיוחדת ששמרתי למקרים שאמי היקרה תתקשר.

מאושש קמעא, עניתי לטלפון מיד. היא נשמעה מאוד שמחה ונרגשת וכאילו הימים האחרונים פרחו כלא היו.

"תאומים? אודי, לא אמרתם כלום על תאומים! למה לא סיפרתם לנו? איזה יופי! אין אף אחד במשפחה עם תאומים, אף על פי שאולי אצל דודה פרידה היו, אבל אני לא בטוחה…"

היא המשיכה ללהג בשמחה ובששון כאילו כלום לא קרה. לא העזתי להפסיק אותה ובאמת בסוף הנאום באתי על שכרי כשהיא התנצלה על ההתנהגות שלה והבטיחה חגיגית שמהיום היא תהיה האימא והסבתא המקבלת ביותר בעולם והיא מזמינה את כולנו, כל ארבעתנו, למסעדה מחר בערב בכדי ליישר את ההדורים בינינו באופן סופי ומוחלט.

נפרדנו בעליצות רבה ובנשיקות טלפוניות רטובות ובהבטחה שמהיום פותחים דף חדש. מתברר שהדברים יכולים להיות גם טובים מדי, כמו שהסתבר לי בהמשך.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.