פרק סו | החצי השני

ובו אימא של אודי מתבשמת ומחליטה להוציא את אודי מהארון בפני אנשים מהמסעדה

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

אם כן, קיבלנו הזמנה רשמית לחגוג את קַבּלתנו למשפחת בני האדם הנורמליים.

אימא בדיוק קבלה המלצה על מסעדה חדשה ברמת גן, משהו יוצא מגדר הרגיל ואפילו מהדרין והיא החליטה להזמין את ארבעתנו לסעודה חגיגית על חשבון הברון.

עטינו את מיטב מחלצותינו וירדנו לשפלה במצב רוח חגיגי במיוחד. הכול התחיל על מי מנוחות ולא רמז על הבאות.

פצחנו במנות ראשונות, ואימא שלי התעקשה להזמין גם יין שהולך טוב עם אוכל איטלקי. ככל שהתקדמה הארוחה גם מפלס העליצות מצד המבושמים ובמיוחד המבושמת הראשית עלה ועלה. בקינוח החגיגי קרו שני דברים – התחלנו לפזם שירת שיכורים (חוץ מליבת שנבחרה להיות נהג תורן עקב סלידתה מן הטיפה המרה ולכן ישבה בפרצוף קצת חמוץ) וגם נכנסה למסעדה גברת תהילה ליבוביץ.

גברת ליבוביץ הנ"ל הייתה שכנתינו משכבר הימים והכירה אותי מגיל אפס. לצערי, האלכוהול עלה לאימא שלי לראש והיא החליטה שחשוב לה לעדכן את כל העולם ואשתו, ובמיוחד את גברת ליבוביץ, על מצבי המשפחתי המיוחד ועל כך שאימא שלי היא נאורה ושמחה לקבל אותנו.

היא תפסה אותה בחיבוק דוב, גם בכדי לייצב את עצמה, והתחילה ללהג על כך שזה אודי – הוא הומו, זאת אשתו והיא בכלל לסבית, וזאת החברה שלה וזה החבר שלו וכולי.

יחסית לישישה, גברת ליבוביץ די שלטה בחומר הנלמד והבינה כל מילה. הבינה והתחלחלה. לקח לה קצת זמן עד שהבינה שהדבר רציני ואז היא הביטה בי במבט מזועזע, כאילו לא הכירה אותי מגיל טיטול והלאה.

האמת היא שהייתי צריך קצת לקחת ללב ולהתעצבן אבל היה לי מצב רוח טוב מדי בשביל זה. נראה שזה המחיר שצריך לשלם כשיוצאים מהארון – הרגשה נפלאה של חירות אבל גם הסתכנות באובדן של יחסים שלעולם לא יחזרו למצב הקודם שלהם. אנשים שהיכרת וחיבבת והם הכירו אותך פתאום משנים או עורם וחושפים את דעתם האמתית עליך אחרי שפתאום יש עליך תווית מסוג שונה. פתאום אתה ה"הומו ההוא" או ה"סוטה" או "בעל הנטיות ההפוכות" או אולי שמות פחות נעימים, בסגנון "נושך הכריות" או ה"אגזוזן" ועוד ועוד. מביטים בך דרך משקפיים עקומים, ולא ורודים במיוחד.

אתה צריך להיות מוכן לכך שחברים ובני משפחה קרובים פתאום ינערו את חצנם ממך. מצד שני, פתאום אתה חופשי להיות אתה עצמך באמת- בלי מסיכות חברתיות וסטיגמות.

כשאתה יוצא מהארון אתה יכול לנשום עמוק אוויר חופשי ולדעת שלא משנה איך אחרים יביטו בך – לפחות בעיני עצמך אתה יותר אמתי וכן.

האם שווה להסתכן? אולי, ואולי לא. אני מקווה שמעכשיו יהיה רק טוב.

ימים יגידו…

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.